הרכבת שוב תושבת, נוסעים ויתרו: "מאבק אבוד"

פעם הם עוד היו צועקים. הם היו מתווכחים. הם היו יורדים אל הפסים, ומתעמתים עם הנהגים והמוכרים בדלפקים. אבל עכשיו, יש ישראלים שפשוט הבינו שהמלחמה ברכבת אבודה. בשבוע הבא, כשהרכבות שוב יירדו מהפסים ותורים ארוכים ישתרכו בדרך לאוטובוסים, מי שהיו פעם נוסעים קבועים לא ייצאו שוב למלחמת המילים. הם יקבלו את הגזרה, יעלו על האופנוע או המכונית, אולי יחזרו לאוטובוס, וישלמו את המחיר.

ההסתדרות ו-ועד עובדי הרכבת הודיעו אתמול (יום ה') כי ביום שני בבוקר תושבת לחלוטין פעילות הרכבת בכל רחבי הארץ. בכוונת העובדים לשבש את תנועת הרכבות לסירוגין: בימים שני, רביעי ושישי תושבת תנועת רכבות הנוסעים לחלוטין, ובימים שלישי וחמישי הן יפעלו כסדרן. בהסתדרות ובוועד איימו כי השביתה תימשך עד להודעה חדשה. בהנהלת החברה אמרו כי בכוונתם לפנות לבית הדין לעבודה, בבקשה שיוציא צווי מניעה לעובדים, ויחייבם לעבוד כרגיל.

כשאין רכבת, התור לאוטובוס מתארך. בתחנה בת"א(צילום: ירון ברנר)

תומר דניאל, בן 27 מראשון לציון, עובד בתל-אביב, ולפני כמה חודשים היה אחד הנוסעים שירדו אל פסי הרכבת בבאר-יעקב במחאה על התנהלות הרכבת. הפעם, הוא מודה, גם הוא מיואש כבר מהמצב: "אני מוותר. אי אפשר אפילו להיאבק בגוף הזה, זה אבוד. לאחרונה התחלתי לנסוע יותר במכונית בגלל המצב הזה, ואני לא מתכוון לחזור לרכבת. למחיר שלה, 12.5 שקל לכל כיוון, אין תמורה. זה כמעט זהה לתשלום על דלק, ההפרש מזערי ועם הרכבת אני מאחר המון. אז די".

חיים סיידון, איש משטרה מבאר-שבע, סיפר כי עד לפני חודשיים היה נוסע ברכבת מדי יום לחדרה, וגם היום הוא משתמש בה מדי פעם לנסיעות ברחבי הארץ. "צריך להפריט את הגוף הזה שנקרא רכבת ישראל", הוא אומר, "העובדים צריכים לקבל שכר הוגן, אבל לא יכול להיות שהם ינהלו את החיים לאנשים מהדרום והפריפריה. בכל פעם שאין רכבות, אי אפשר לחיות כאן. כשהרכבת לא עובדת, בתחנה המרכזית יש תור של מאות אנשים בחמש בבוקר. במרכז אפשר להסתדר, אבל בדרום לא".

שנגיד שוב שלא סופרים אותנו? המילים מיותרות

עופר צינורי, תושב פתח תקווה, נוסע ברכבת למקומות רבים בארץ במסגרת עבודתו. בשבוע שעבר, כשהרכבת הושבתה כמעט בכל הארץ, הוא נתקע בדרך לחיפה. כעת זה סוף פרק הרכבת בחייו, הוא מסביר. "אני גמרתי להיות נוסע מתמיד, מעכשיו אני נוסע לכל מקום בארץ עם האופנוע שלי. נתקעתי איתם, איחרתי הרבה, ויש שלב שאדם צריך לומר - די. צריך להחליף שם את ההנהלה, להעיף את כולם. שלא יגידו 'הוועד והוועד', שיעיפו את כולם".

הרכבת לא תבוא (גם) היום. בתחנה בבאר-שבע עמד קטר(צילום: הרצל יוסף)

גלעד, תושב חיפה, לומד כלכלה באוניברסיטת תל-אביב. "תכננתי להגיע בשבוע הבא לאזור רק יומיים ולחזור הביתה בסוף כל יום, אבל עכשיו לא תהיה לי ברירה - אשן כל השבוע בתל-אביב או שאוותר על הלימודים ואשאר כל השבוע בחיפה. באוטובוסים זה סיוט. אבל אני כבר אדיש. מה אומר, שהם לא סופרים אותנו? לא רואים אותנו? שאנחנו כלום בשבילם? המילים האלה מיותרות. הלוואי שהייתה אלטרנטיבה ויכולנו להשיב להם כגמולם, אבל אין".

מיכל ברק, תושבת קיבוץ שדה בוקר שבנגב, מתוסכלת גם היא: "אוף, רק בשבוע שעבר הבן שלי, בן 13, היה צריך לנסוע עם שני חברים להרצליה, וברגע האחרון נודע לנו שאין רכבת. קשה לסמוך עליהם. כל זמן שמתכננים נסיעה צריך לחפש

באופן קבוע באינטרנט אם יש רכבת או לא. לפני כחודש הייתי צריכה לנסוע לכנס באירפורט סיטי עם חברה, וכשהבנו שיש בעיות נאלצנו לנסוע ברכב פרטי".

בתה, שי-לי, סיפרה: "אני משתמשת ברכבת לעיתים קרובות כדי להגיע לחברים. אותי זה מעצבן. עכשיו אם ארצה לנסוע לחברים, אצטרך לקחת אוטובוס והתחנות בדרך כלל יותר רחוקות. הרכבת הרבה יותר נוחה". דורית מזרחי, תושבת באר-שבע, שותפה לתחושה: "זה משבית את כל מי שצריך לנסוע ברכבת, ומכפיל את זמן הנסיעה באוטובוס. זו בעיה רצינית מאוד כל ההשבתות האלה, בעיקר לחיילים. רק בשבוע שעבר הבן שלי, חייל, איחר בשלוש שעות להגיע לבסיס".