"נערה עם קעקוע דרקון": נשאר בסל המחזור
הרימייק המדובר של דיוויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון" לא מחדש הרבה מהגרסה השבדית מ-2009. עודף הפרטים בעלילה וחשיבותן של דמויות המשנה מעמיס על הסרט, בו בולטת רוּני מארה יותר מכולם. לסיכום, אפשר היה לוותר על מחזור הסרט
על פניו, אין מתאים יותר מדיוויד פינצ'ר לבימוי הגרסה האמריקאית של "נערה עם קעקוע דרקון" ("The Girl with the Dragon Tattoo"). השילוב בסרטיו בין אלימות, דקדנס, אובססיה ועמימות מוסרית לבין סגנון אולטרה היי-טקי, הופכים אותו לבמאי האידיאלי של החלק הראשון בטרילוגיית "מילניום" המצליחה של הסופר והעיתונאי השבדי המנוח סטיג לארסון.
מה חבל, על כן, שהתוצאה מתגלה כאכזבה. קודם כל, משום שנדמה כי איש מיוצרי הסרט לא השכיל להפיק לקחים מכישלונו של העיבוד השבדי שהתקין לפני כשנתיים הבמאי נילס ארדן אופלב. ספרי הטרילוגיה עמוסים בפרטי עלילה, שהניסיון להכיל רבים מהם ככל האפשר יוצר סרבול. מאידך, השמטתם עלולה לפגוע בהיגיון הסיפורי ובמרכיבים בעלי משמעות ליתר חלקי הטרילוגיה. אכן, דילמה שמולה מתקשה הפעם להתמודד התסריטאי זוכה האוסקר, סטיבן זייליאן ("רשימת שינדלר").
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הוא גבר, היא נערה?
צמד גיבורי "נערה עם קעקוע דרקון" הם מיקאל בלומקוויסט (דניאל קרייג), עיתונאי חוקר שהקריירה שלו מוטלת על הקרשים, אחרי שהפסיד בתביעת דיבה מול איל הון מושחת; וליסבת סלנדר (רוּני מארה) – האקרית מיומנת, שגבה מעוטר בקעקוע הנ"ל ונפשה מצולקת על ידי עבר טראומטי. מעין גלגול פאנקי-גותי של בילבי בת-גרב.
חלקו הראשון של הסרט עוקב אחר שתי הדמויות בנפרד. העיתונאי נשכר על ידי תעשיין עשיר (כריסטופר פלאמר) על מנת לפענח פשע בן 40 שנה – היעלמותה, וקרוב לוודאי גם רציחתה, של אחייניתו האהובה. מיקאל עובר להתגורר באי המבודד בו חיים בני משפחתו של המיליארדר הקשיש – חבורה מתועבת של נאצים לשעבר ופדופילים, שכל אחד מהם הוא בגדר חשוד אפשרי.
במקביל, נמסרת ליסבת להשגחתו של עורך דין סדיסט (יוריק ואן וואגנינגן) שאונס אותה. סיפור זה, וכן נקמתה בו, תופסים את מרבית חלקו הראשון של הסרט העוסק בה. אין זו מלאכה פשוטה לעבור מפרשת ההיעלמות שחוקר בלומקוויסט אל המעשה בנערה-ויג'ילנטה של העידן הדיגיטלי – אף שהמשותף לסיפורים הוא הפיכתן של נשים לקורבנות של אלימות גברית איומה (ואכן, שמו המקורי של ספרו של לארסון הוא "גברים ששונאים נשים").
סיפוריהם המקבילים של העיתונאי החרוץ והנערה הנוקמת חושפים את הקשר שבין קפיטליזם וסאדיזם. כאשר השניים פונים לשתף פעולה, בחלקו השני של הסרט, והתעלומה מתחילה להתבהר – רק הולכת ומתעצמת הצחנה המוסרית הנודפת ממעשיהם של בעלי השררה וההון. וכך, בתוך הנוף השבדי הכפרי והקפוא (מצולם להפליא בגווני כסף-לבן בידי ג'ף קרוננוות', "מועדון קרב"), נחשפות פרברסיה ושנאת נשים חולנית.
מארה, מרה וקרה
בכל מה שנוגע לפינצ'ר, הסרט משלב בין רציחות סדרתיות בעלות אופי פולחני (ע"ע "שבעת החטאים" ו"זודיאק") ועולמם של חנוני המחשבים שתואר בצורה מושלמת ב"הרשת החברתית". הבעיה היא שסגנונו הנוצץ והקר עד מאוד של פינצ'ר מבליט את עולמם הגרוטסקי של העשירים והדקדנטיים על פני כל רגש אנושי.
חמור מזה, הצופה מוצא עצמו עוקב אחר ההתרחשויות בחוסר עניין מסוים, שמקורו בהיעדר מוחלט של האווירה הקודרת שאפיינה את המקור הספרותי ואפילו את הגרסה השבדית.
היבטים אחרים בעלילה נותרים פשוט בלתי מפותחים. דמותה של המו"לית (בגילומה של רובין רייט), מאהבתו של מיקאל המנהלת מערכת נישואין פתוחה, צצה פה ושם מבלי שלנוכחותה תהיה איזו משמעות של ממש.
אותו כנ"ל לגבי בתו המתבגרת. סיקוונסים מזורזים מתיימרים לתמצת כמה עשרות עמודי ספר באופן מבלבל, ודמויות מסוימות נמצאות שם רק כדי למסור פרטי טריוויה חשובים, ואז להיעלם.
את דמותה של ליסבת סלנדר, מין פנטזיה פמיניסטית המשלבת פגיעות ואכזריות, מגלמת, כאמור, רוּני מארה (מי שזרקה את מארק צוקרברג בסצינת הפתיחה המבריקה של "הרשת החברתית"). יש בדמות המיניאטורית, הקרה והרובוטית הזו משהו שמזכיר את גיבור סרט הפייסבוק של פינצ'ר. כמוהו, גם היא אינדיבידואליסטית קיצונית, לקויה רגשית (הספר אף מרמז לכך שהיא לוקה בתסמונת אספרגר), שהופכת בזכות כישוריהּ הגיקיים למיליארדרית. שניהם - צוקרברג וסלנדר - הם שתיים מהדמויות המייצגות של תקופתם בתרבות הפופולארית.
מארה היא בחירה מצוינת לתפקיד האיקוני של סלנדר, והכימיה בינה ובין קרייג (שעדיין משכנע יותר כג'יימס בונד מאשר עיתונאי חוקר) עובדת היטב. היא האביר-ממין-נקבה שמגיע בדהרה להציל את הגבר במצוקה,
והישגה הגדול של מארה הוא בכך, שכל זמן שהיא מופיעה על המסך – קשה, אף בלתי אפשרי, להתעלם מנוכחותה.
סלנדר בגילומה היא פחות קלישאה של ניכור, ויותר דמות בשר ודם מאשר זו שעיצבה נומי ראפאס בסרט השבדי. הופעתה כאן (היא הועדפה על פני נטלי פורטמן, סקרלט ג'והנסון, ג'ניפר לורנס וקייטי ג'רוויס הבריטית מ"מחוץ למים") ממקמת אותה באחת כאחת הכוכבות הבולטות הבאות של הוליווד.
פינצ'ר מביים את הסרט ביעילות, אך התוצאה נעדרת עניין מיוחד – בעיקר משום שאין כאן איזשהו ערך מוסף ביחס לספר (הסיום אמנם שונה, אבל אין בכך כדי להפוך את הסרט למעניין יותר). למעשה, החלק הטוב ביותר ב"קעקוע דרקון" הוא סיקוונס כותרות הפתיחה, שכבר הספיק לצבור שבחים מקיר לקיר – מין שילוב של נוזלים מונוכרומטיים ודימויים פטישיסטיים מלווים במוזיקה צורמת של טרנט רזנור ואטיקוס רוס. מה שבא אחר כך מלהיב הרבה פחות.
