הסתרת החקירות - בשורה רעה גם לימין

בחודשים האחרונים נסערו רבים, ובצדק רב, משורת הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות שנדונו בכנסת: התיקון לחוק איסור לשון הרע ("חוק ההשתקה"), החוק לייבוש עמותות שמזוהות עם השמאל, גם כאלו שמטפלות במצוקות אזרחי המדינה, הצעת חוק אזרחות-נאמנות, הצעת חוק המסגדים, ועוד.

אבל בשקט-בשקט, בלי הרבה תשומת לב ציבורית, נדונות במשרד המשפטים הצעות חוק חמורות לא פחות, שיפגעו באופן אנוש בזכויות נאשמים. תזכורת קצרה: יש במדינת ישראל חזקת-חפות, כלומר אדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הורשע בדין. והדרך להרשעה, אם תיקוני החקיקה הללו יעברו, תהיה קלה מאי-פעם. הצעת התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) שהופצה לפני כשלושה שבועות על-ידי משרד המשפטים מבקשת לפטור את רשויות החקירה מהחובה לתעד חקירת חשוד בעבירת ביטחון בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי.

עוד בערוץ הדעות :

אנחנו הילדים של קיץ, שנת 83' / דניאל כהן

למה לא יוצאים לרחוב על רמת לימודי הכימיה? / פרופ' אהוד קינן

הצעת חוק חיסיון חומר מודיעיני מבקשת לצמצם באופן ניכר את זכותו של הנאשם לעיין בחומר חקירה שעומד בבסיס האישום נגדו. ממילא, אם תתקבל ההצעה הראשונה יהיה פחות חומר חקירה. שתי הצעות אלה מצטרפות להצעה לאיסור פרסום והעברה של חומר מחקירה ("חוק ההסתרה"), שתצר מאוד את צעדי התקשורת, לעיתים אפילו בכל הקשור לדיווח על עצם קיומן של חקירות. חשוב לשים לב: כל אזרחי המדינה פגיעים, בין אם הם יהודים פעילי ימין קיצוני או ערבים. המועמדים הראשונים לסבול מההצעות, אם יתקבלו, הם פעילי ימין קיצוני שמתכננים פשיעה נגד צה"ל או הפלסטינים ושמשתתפים בפשיעה זו.

דמיינו עולם שבו אסור לדווח שמישהו נעצר, שבו אין שום תיעוד של חקירתו, וזו מילה שלו כנגד מילה של החוקרים, או עולם שבו לסניגור אין גישה לרבים מחומרי החקירה, הרבה יותר מאשר כיום. גם כיום, בעבירות בטחוניות בלבד, אפשר להוציא תעודת חיסיון. הצעת החוק החדשה מבקשת להטיל חיסיון אוטומטי על הרבה יותר מקרים.

לא מוותרים על דמוקרטיה כשזה לא נוח 

הנימוק שחוזר על עצמו בתזכירי החוק הוא התחכום של ארגוני הפשיעה והטרור, נתלה בחשש שתיעוד חקירות או העברת חומרי חקירה שלהערכת החוקרים "אין בו כדי לסייע בדרך כלשהי לנאשם בהגנתו" יסייעו לארגונים ללמוד על שיטות הפעולה של רשויות החקירה, וכתוצאה מכך לשכלל את פעולותיהם, בין אם מדובר בארגוני פשיעה פלילית או בעבירות ביטחון. הפתרון לטענת התחכום הגובר והולך של הפשיעה הפלילית והבטחונית לא צריך להיות משטרה חשאית. הוא צריך להיות תחכום נגדי גובר מצד המשטרה והשב"כ.

שמירה על זכויות חשודים ונאשמים היא ערך חשוב ויקר ערך בדמוקרטיה, והפיתרון הזול והנוח של הסתרת חומרי חקירה, אי-תיעוד חקירות או איסורי פרסום של חומרי חקירה הוא פיתרון מפוקפק ומסוכן. חבל שבמקום להשקיע כספים בהכשרת חוקרים, באמצעים טכנולוגיים ואחרים וביצירת תחרות אפקטיבית בתחכום הנטען של ארגוני הפשיעה המדינה בוחרת בפיתרון הקל של "נוחות חקירתית" שפותחת פתח להרשעות שווא ולפגיעה בזכויות אזרח של יהודים, ערבים, שמאלנים וימניים. אי אפשר לוותר על דמוקרטיה רק כי זה לא נוח או יקר.

כל מערכת אכיפת חוק עושה טעויות, לפעמים מתוך כוונות טובות ולפעמים כתוצאה משחיתות. רק חשבו על עמוס ברנס ועל איציק מרדכי (בפרשת קו 300) אלמלא מנגנוני בקרה חיצוניים (עיתונות) או פנימיים (חומרי חקירה) שאיפשרו למנוע או לתקן עוול שנגרם לחף מפשע שהורשע או כמעט הורשע בעבירות שלא ביצע. ואלה לא הדוגמאות היחידות שבהן נמנע עוול מאדם שכמעט הורשע, או שמורשע זוכה במשפט חוזר. זילות זכויות האדם היא זילות חיי אדם. האדישות לזכויות חשודים ונאשמים, כמו גם האדישות ליוזמות החקיקה האחרות שמצרות את הדמוקרטיה, עוד תעלה לכולנו, תהא אשר תהא דתנו או עמדתנו הפוליטית, ביוקר רב.

ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, במסלול האקדמי, המכללה למינהל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il