אנחנו אלופי העולם

בואו נחשוף, פעם אחת ולתמיד, את הסוד הגלוי הכי כמוס בישראל (טוב, אחרי מפעל הטקסטיל בדימונה). בשנים האחרונות, חרף הסטריאוטיפים הידועים, והנכונים, על ישראלים צעקנים שלא מקשיבים אחד לשני, הפכה ישראל למעצמת ויכוח תחרותי - ה"דיבייט". זה ענף ספורט אקדמי מפותח מאוד בעולם, שנשלט באופן מסורתי על-ידי אנגלים מעונבים שיעדיפו למות מזְקנה בזמן שהם מקשיבים לכם מאשר לקטוע אתכם באמצע הדברים, ובכל זאת, הישראלים עושים חיל.

לפני יומיים זכו האחים עומר וסלע נבו מאוניברסיטת תל-אביב באליפות העולם בדיבייט בקטגוריית אנגלית-כשפה-שנייה, והשלימו זכייה ישראלית שלישית ברציפות בתואר, אחרי מייקל שפירא ומאיר ירום מאוניברסיטת חיפה בשנה שעברה, וכותב שורות אלה ואורי מרחב, גם כן מתל-אביב, בשנה לפני כן.

הגביע שלנו. עומר וסלע נבו חוגגים זכייה

עוד בערוץ הדעות :

פתרון חידת התעסוקה והעוני / מומי דהן

ניתוח לב פתוח לסטטוס-קוו / מיקי גיצין

תופתעו לשמוע, אבל הקבוצות הישראליות מגיעות באופן תכוף גם לשלבים המתקדמים בקטגוריית אנגלית-כשפת-אם, למרות פערי השפה הברורים. עבדכם הנאמן ושותפו היו לקבוצת האנגלית-כשפה-שנייה השנייה בהיסטוריה להגיע עד לגמר הדוברים כשפת אם, בדיבייט שהפגיש ארבע קבוצות: שלוש מאוניברסיטת אוקספורד, ואחת מארץ הקודש.

הנתונים היבשים אינם לטובתנו. אגודת "שיח ושיג" הציגה את הרעיון בישראל לפני 20 שנה בסך הכול (בבריטניה ובארה"ב הוא קיים כבר מאות שנים), הליגה האוניברסיטאית פעילה לא הרבה יותר מעשור, ורק כעת עובדים באקדמיה ללשון על מציאת מילה עברית לתחום. אבל ראו זה פלא, בכל האוניברסיטאות וברוב המכללות בארץ, יש קורס או מועדון דיבייט משגשג, הסטודנטים נוהרים בהמוניהם, וישראל כובשת לאט-אבל-בטוח את העולם, רק שכלי הכיבוש במקרה זה הם טיעונים בנויים לעילא, לוגיקה מוצקה, חשיבה מהירה, שנינות וקסם אישי. כעת, משבעולם כולו תוהים על סוד הקסם הישראלי, הגיע הזמן שגם בתוך גבולותינו פנימה נבין את חשיבות הנכס שיש לנו ביד. 

מימין: סלע ועומר נבו על הבמה. יש ניצחון

ראשית, יש להטמיע את הנושא בחינוך. העולם המודרני הוא מקום קצבי והמוני, בו יש לחשוב מהר על הדבר הנכון לומר, לנסח אותו באופן מדויק ולהציג אותו בצורה משכנעת וקליטה, אחרת יזפזפו עליכם ויילכו לעשות לייק למישהו אחר. מצד שני, זה עולם בו גופים מסחריים ואישי ציבור זורקים עלינו ססמאות ריקות מתוכן כל הזמן, ואם לא נלמד להקשיב באופן ביקורתי ולחפש את הלוגיקה והביסוס לטענות, יסחפו אותנו אחר מצגי שווא בקלות. אנחנו הישראלים לא ממש אוהבים להקשיב אחד לשני, ולעתים רבות לא מאפשרים לאחר להשלים את דבריו. מעבר לחוסר נעימות ולעצבים, זה עלול גם להוביל לסכנה של ממש.

השגרירים הטובים ביותר

את המיומנויות והערכים הללו יש ללמד הרבה לפני האוניברסיטה, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר כלי הדיבייט. ראוי לציין ששר החינוך, גדעון סער, מכיר היטב את הנושא ויזם לפני שנתיים - בשיתוף כותב טור זה והמרכז הישראלי להעצמת האזרח - את הכנסת התחום לבתי הספר באמצעות תחרות והקצאת שעות לימוד.

דגל אירלנד עם מגן דוד. מנצחים בהסברה

לדיבייט הישראלי יש מטרה חשובה: הסברה. יש מקום אחד בעולם הזה בו סטודנטים מהאוניברסיטה האיסלאמית הלאומית במלזיה מתחבקים עם הישראלים, אחרי שאלה נותנים להם בראש, סטודנטים קתוליים מאירלנד (מדינה עוינת במיוחד) מדביקים מגן דוד כחול על דגל הלאום שלהם, וטורקים מנופפים בסרטים בצבעי כחול לבן, והוא במת הדיבייט.

הדיבייטורים הישראלים הם השגרירים המעולים ביותר שיש למדינה להציע: יודעים להעביר מסר, יודעים לשכנע, יודעים לדבר מול קהל ולעמוד תחת לחץ, ולא נתפשים כ"סוכנים" מטעם המדינה. הייתם צריכים לראות איזו הבנה גילו סטודנטים עיראקים להסברים של המשלחת הישראלית באליפות העולם בזמן מבצע "עופרת יצוקה" כדי להבין על מה אני מדבר.

למרות כל זאת, רוב הישראלים, ובכלל זה משרדי ממשלה ורשויות, טרם הבינו מה פירוש המילה הלועזית הזו, וקצת מצחיק אותם לשמוע שאנו לומדים ומלמדים להתווכח. יוזמות של דיבייטורים רבים לסייע בהסברה הישראלית, אפילו בהתנדבות, לא זכו להתייחסות, וגם במוסדות החינוך טרם נפל האסימון לגמרי. כל העולם כבר מכיר את סוד הדיבייט, ורואה בישראל אימפריה. הגיע הזמן שנחכים גם אנחנו, ונתחיל לנצל את דיבייטורינו המצוינים למטרות חשובות אפילו יותר מהבאת גביעים סיטונאית.

יוני כהן-אידוב הוא אלוף העולם בדיבייט לשנת 2010, מאמן נבחרת ישראל לנוער ומאמן נבחרת אוניברסיטת תל-אביב. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il