תרגילי סדר

שוגר ריי רובינסון, המתאגרף האגדי במשקל בינוני שהרביץ באמצע המאה ה־20, הוא כנראה המקור למושג Pound For Pound - דירוג לוחמים מקטגוריות משקל שונות על פי מדד שמשקלל את היכולת מול מסת הגוף, ובכך מאפשר למשל לקבוע שהאלוף במשקל קל הוא לוחם גדול יותר מהאלוף הכבד. בזמנו היו מי שרצו להכתיר את רובינסון כמתאגרף הגדול בכל הזמנים אבסולוטית, והיסטוריונים של האיגרוף אומרים שכאן עלה לראשונה עניין ה"פור פאונד", או בעברית פר קילו. תריצו כמה שנים קדימה, והיום אפשר לספור ארבע אסכולות לשימוש בדירוג הזה.

האסכולה הראשונה טוענת שצריך לבדוק אך ורק עליונות בתוך מחלקת המשקל המקורית, ואז לקבוע איזו מחלקה הכי קשה (שזה ויכוח בפני עצמו); השנייה גורסת שצריך לשקלל גם את משקל הלוחם בהשוואה לשאר הלוחמים בקטגוריה שלו, ואת הדרך שבה ניצח (החלטה חצויה אחרי חמישה סיבובים של לוחם שחותך עשרה קילוגרמים, או נוקאאוט בתחילת הסיבוב הראשון של לוחם שנמצא מתחת לרף המשקל העליון המותר במחלקה, למשל); השלישית סבורה שעקב המופשטות המובנית תמיד יהיה מדובר בסופו של דבר בהערכה אישית של כל מדרג; ועל פי הרביעית, כל הדיון הזה הוא פיקציה שהמציאו חנונים שמתווכחים באינטרנט ופרשנים שצריכים להצדיק את המשכורת שלהם. ואם כך, קבלו את עשרת הלוחמים הטובים ביותר ב־MMA פאונד פור פאונד, נכון לתחילת 2012 ועל פי הפרשן המוערך רם גלבוע.

1. אנדרסון סילבה (אלוף המשקל הבינוני של ה־UFC; רקורד 4:31). עם יכולות שכאילו נלקחו מהמטריקס, מבחוץ זה נראה כאילו סילבה לא צריך להתאמץ בשביל להיות הלוחם הטוב ביותר בהיסטוריה של ה־MMA. הוא מנתח את המצב בזירה בחצי הזמן שלוקח לשאר הלוחמים, ומציג את האיגרוף התאילנדי המפותח ביותר בענף; הוא רשם 14 ניצחונות רצופים מאז ההפסד האחרון, שגם הוא נגרם בגלל פסילה; ומול צ'ייל סונן הוכח סופית שהוא ווינר שיכול לנצח גם קרב אבוד פחות או יותר עם הבאזר.

2. ג'ורג' סנט פייר (האלוף המושבת של המשקל החצי־בינוני של ה־UFC; רקורד 2:22). סנט פייר מושבת מאז אפריל לפחות לעוד חצי שנה עקב פציעה בברך. ועדיין, אתלט־העל הזה ניקה את אחת המחלקות הקשות ביותר ב־MMA, אם לא הקשה מכולן. הוא עשה את זה באמצעות שילוב של עמידה יעילה, יכולת קרקע מסוכנת, טקטיקה נטולת חורים, ובעיקר ההיאבקות הכי טובה בסביבה.

"אל תזוז, יש עליך דבורה"(צילום: Gettyimages)

3. ג'ון ג'ונס (אלוף המשקל הקל־כבד של ה־UFC; רקורד 1:15). בעצם, ג'ונס מעולם לא הפסיד. הכתם היחיד ברקורד שלו נגרם מעבירה לא מכוונת בקרב שהוא שלט בו לחלוטין מול מאט האמיל. בקרב האחרון שלו, מול ליוטו מצ'ידה, ג'ונס הראה שהוא יודע לנצח גם כשלא הכל פועל לפי התוכנית. שכר הלימוד ששילם על הקרב הזה עוד ישתלם לו: הוא ודאי למד לא לסמוך על האתלטיות ועל הכישרון הטבעי שלו מול לוחמים שטובים ממנו במישור הסטרייקינג, ומהצד השני הרוויח ביטחון עצמי - תכונה נדרשת מאוד בענף הזה.

4. ז'וזה אלדו (אלוף משקל הנוצה של ה־UFC; רקורד 1:20). אלוף ברזיל בג'יו־ג'יטסו ברזילאי ומחזיק גביע העולם לחגורות חומות, שבכלל מחסל יריבים בכלוב באמצעות איגרוף תאילנדי. הוא מתבסס בעיקר על שילוב של בעיטות נמוכות, ברכיות וקצב עבודה לא אנושי. זה אומר שכשנמאס לך לחטוף ממנו מכות בעמידה, אתה מוזמן לנסות להוריד אותו לקרקע ולחטוף ממנו הכנעה. אלדו לא הפסיד מאז 2005, ורק נשאר לראות איך הוא מתמודד מול מתאבקי עילית; צ'אד מנדס יספק בשבילו את המבחן בריו בעוד כשבועיים.

5. פרנקי אדגר (אלוף המשקל הקל של ה־UFC; רקורד 1:1:14). בניצחון המטורף על גריי מיינארד, היריב הנצחי שלו, אדגר דאג לכך שאף אחד לא יהמר נגדו יותר בחיים. אדגר מסתמך בין היתר על קצב עבודה משוגע, שגרם לכך שבי.ג'יי פן נראה אנושי במשקל הקל לראשונה מאז 2002, למרות שאדגר הוא למעשה אחד הקטנים פיזית בכל הקטגוריה, ויכול בקלות להילחם גם במשקל נוצה.

ספסל המחליפים מהלומות

מדד הפאונד פור פאונד: החמישייה השנייה

6. דומיניק קרוז (אלוף משקל תרנגול של ה־UFC; רקורד 1:19). שילוב של מתאגרף על אמפיטמנים עם גראפלר על ריטלין. מעולם לא הפסיד במשקל תרנגול. לאחרונה הגן על התואר שלו בפעם החמישית.

7. ג'וניור דוס סנטוס (אלוף המשקל הכבד של ה־UFC; רקורד 1:14). קיין ולאסקז ינצח אותו לדעתי בקרב חוזר, אבל ניצחון זה ניצחון, ודוס סנטוס הרוויח אותו ביושר.

8. דן הנדרסון (קל־כבד; רקורד 8:29). מתקרב לגיל 42, עם כל הניסיון המשתמע ורק חלק קטן מהפדלאתיות. מתאבק יווני־רומי בשתי אולימפיאדות, עם ימנית שמסוגלת להוריד כל אחד בכל רגע.

9. ניק דיאז (חצי־בינוני; רקורד 7:26). האלוף לשעבר של ארגון סטרייקפורס, שוויתר על התואר כדי לעבור ל־UFC. מדורג מעל פיץ' עקב הניצחון ההחלטי על בי.ג'יי פן, שמולו סיים פיץ' בתיקו.

10. גילברט מלנדז (אלוף המשקל הקל של סטרייקפורס; רקורד 2-20). אחרי שהוא נקם את שני ההפסדים שלו והוסיף לרקורד נצחונות על אאוקי, קווג’ירי ומסבידל, כמעט בלי ששמנו לב הפך מלנדז להיות הלוחם הכי טוב בעולם מחוץ ל־UFC.