"אני נשוי לריצה". סיפורו של אנדרו קוטולסקי
הוא רץ בשבע יבשות, התגבר על זיהום בקטריאלי לא מוכר ונחשב לדמות לחיקוי עבור אלופי עולם. בגיל 71, מרתון טבריה יהיה המירוץ ה-644 בחייו: "יש אנשים שנהנים מגולף בימי ראשון, אני אוהב לרוץ"
אנדרו קוטולסקי הוא לא עוד רץ מרתון. סיפורו הבלתי שגרתי הופך אותו לאחד המיוחדים שבהם. סביר להניח שישראלים רבים רצו לצידו באחד המרתונים בהם השתתפו, אחרי הכל מדובר באדם שהשתתף וסיים 643 מרתונים ברחבי העולם. מרתון טבריה שייערך ביום חמישי הקרוב, יהיה המירוץ ה-644 בחייו.
עוד ב-ynet ספורט:
- חגיגת טניס באילת: פורסמה רשימת השחקניות
- וילאש בואש ונכלם: לונדון לא מחכה למנג'ר צ'לסי
- כנראה שזה הפנדל המושלם בעולם. צפו
בנוסף הוא השתתף לפחות פעם אחת בכל מרתון בקנדה ובאוסטרליה ולפחות פעמיים בכל אחת משבע היבשות מאז 1977, בכל מרתוני בוסטון ברציפות. כשנשאל פעם מה גורם לו להשתתף בכל כך הרבה מרתונים, הוא השיב בפשטות - "יש אנשים שנהנים מגולף בימי ראשון. אני נהנה לרוץ מרתון בימים האלו".
כאדם שרץ כמות כזו של מרתונים בחייו, קשה להאמין שבעברו עישן קוטולסקי למעלה משתי קופסאות סיגריות ביום. המרתון הראשון בחייו היה בניו יורק ב-1977. אחרי שחצה אז את קו הסיום אושרו היה כה גדול, עד שהוא זוכר את התחושה המדויקת שעברה עליו עד היום: "רציתי להסתובב חזרה ולעשות את המסלול בכיוון השני".
התאומים נפלו, הגוף בגד בו
ב-9 בספטמבר 2001 השתתף במרתון מוסקבה ולאחר התחרות הוא נסע לטיול בסנט פטרסבורג. בצהרי ה-11 בספטמבר – אותו תאריך ידוע בהיסטוריה המודרנית – לאחר ישיבה ממושכת על ספסל באחד הפארקים של העיר הרוסית, הוא קם על מנת לחזור למלון, וכפי שהוא נזכר, "האוויר פשוט נטש את גופי". מחלה קשה תקפה את גופו, רגעים לפני נפילת מגדלי התאומים במולדתו. מחלתו אילצה אותו להישאר שבוע נוסף בחדר בית המלון בו שהה.
הוא עזב את רוסיה על כסא גלגלים בעזרתו של סטודנט ששכר את שירותיו על מנת שיסיעו לשדה התעופה. בסופו של דבר, אחרי חזרתו לארה"ב, הוא מצא עצמו מאושפז בחדר המיון של בית החולים במונטקלייר, עיר מגוריו. זיהום בקטריאלי מסוג שרופאיו לא הצליחו לזהות, גרם לו לחלות פעמיים בדלקת ריאות.
הרופאים סיפרו לו שאיבריו חדלו מלתפקד ואף הובא כומר שהחל בארגון הפולחן הנוצרי על אדם שנפטר. למזלו של קוטולסקי, הוא שרד את הלילה, אם כי נותר באשפוז מספר שבועות נוספים. "באחד הימים", הוא משחזר, "התיישבתי במיטתי והבטתי במראה, ממש ראיתי את עצמותיי בולטות מתוך העור".
הוא ניסה ללכת, אולם לא הצליח לעשות יותר משני צעדים בכוחות עצמו. אחרי ששוחרר מבית החולים עם כיסים מלאי מרשמים למינונים גדולים של אנטיביוטיקה, הוא החל אט אט בהליכה. בתחילה היה זה טיול לאורכם של שני רחובות על מנת לקנות עיתון, ואז, בתהליך עיקש ומהיר יחסית (גם לתקופה שרופאיו ניבאו לו) הוא חזר לרוץ.
קוטולסקי נזכר בהומור בתקופה הקשה: "בתחילת השיקום הייתי רץ שני צעדים ביום ואומר לעצמי, 'בוא נראה לו מה זה גיהנום מחר ונעשה שלושה צעדים'".
"אני נשוי לריצה"
במרתון בוסטון שהתקיים באפריל 2002, שבעה חודשים בלבד אחרי המרתון ההוא במוסקבה, קוטולסקי רץ בגלל שאף אחד לא אסר עליו. הוא חצה את קו הסיום אחרי 3 שעות ו-55 דקות, רק 16 דקות איטי מתוצאתו במרתון בוסטון שנה קודם לכן.
אנדרו קוטולסקי, יליד שיקגו שעבר ב-1976 לניו ג'רסי, התפטר מעבודתו כמהנדס בחברת קריוגניקה (ענף בפיזיקה שעוסק בחקר תופעות שמתרחשות בטמפרטורות נמוכות) בגלל התקופה הארוכה בה לא עבד עקב המחלה, אבל מבחינתו זה העניק לו הזדמנות לזמן איכות של ריצות. כאדם רווק הוא מודה, "אני נשוי לריצה".
הרומן שלו עם הריצה החל בשנות ה-60' המאוחרות. במרתונים הראשונים בהם השתתף קבע זמנים מהירים מ-3 שעות. באחת השנים הוא סיים 52 מרתונים. עם השנים יצר לעצמו רצף ריצה חסר תקדים של כ-6.5 ק"מ כל יום במשך 26 שנים. "אני לא מכור לריצות מרתון", הוא מספר וממשיך, "אני פשוט נהנה להתחרות במירוצים במקומות שונים".
כשקוטולסקי החל לרוץ לא היו נעלי ריצה מתוחכמות, ספרים או גורמים מייעצים להסתמף עליהם. בתחילת העשור החמישי לחייו אימוניו כללו ריצה שבין 80 ל-100 מייל בשבוע ומרחקים דומים ברכיבת אופניים. טום פלמינג, חברו לריצה של קוטולסקי מתאר: "כל רץ נתקל לעיתים בקשיים. אבל לדעתי כל רץ יודע ב-99% שעם יציאתו מפתח הבית לריצה, הוא בכושר טוב דיו לסיימה".
פלמינג, מאמן אתלטיקה מאקדמיית מונטקלייר קימברלי מוסיף, "בכל הקשור לריצה אינך חייב לרוץ לעיני יציעים מלאים באצטדיון היאנקיס מלא בצופים בשביל זה. עבור רץ, כל יום איצטדיון היאנקיס נמצא ממש בפתח ביתו".
פלמינג שהשתתף וסיים בחייו 63 מרתונים, זכה פעמיים במרתון ניו-יורק היוקרתי, והחליט על סיום קריירת הריצה שלו ברגע שהבין שלא יוכל לנצח יותר. הוא מעיד על עצמו כמעריץ רצים כמו קוטולסקי בגלל שהם עקביים וסבלניים. באחד הראיונות שהעניק לעיתון גדול בבוסטון, סיפר על קוטולסקי: "התשוקה שלו היא מה שרבים מכנים עבודה קשה".
לפנייה לכתב/ת 
