צל"ש ללוחם, טר"ש לסחבת: 12 שנה להכרה כנכה
"אני הוכחה חיה לכך שהמדינה מעדיפה את חייליה מתים", אומר ברק מירון, שרק אחרי יותר מ-30 ועדות רפואיות ואחרי 12 שנה, זכה להכרה מלאה כנכה 97%
ברק מירון נפצע קשה בקרב עקוב מדם בדרום לבנון, זכה לצל"ש על תפקודו תחת אש, אך נדרשו לו 12 שנים כדי לסיים את המערכה שניהל מול משרד הביטחון על קביעת אחוזי הנכות שלו.
באוגוסט 1999, זמן מה לפני יציאת צה"ל מלבנון, נפצע מירון בתקרית עם מחבלי החיזבאללה בוואדי סלוקי, תקרית שגבתה את חייהם של שני לוחמי חטיבת גולני, סמ"ר אייל גואטה וסמ"ר דורון הרשקוביץ. בקרב נפצעו שבעה לוחמי החטיבה, בהם מפקד הגדוד, וכן מירון ששירת אז כחובש. הוא חטף כדור בגבו במהלך מבצע החילוץ, אך המשיך לסייע לחבריו הפצועים.
מאז נדרש להופיע בפני יותר מ-30 (!) ועדות רפואיות באגף השיקום של משרד הביטחון, בציפייה שיאמינו לטענותיו אודות כאביו הגדולים ומוגבלויותיו הרבות, ויאשרו לו את אחוזי הנכות שמגיעים לו.
רק לפני מספר שבועות הוא קיבל הודעה לפיה נקבעו לו 97% נכות, לצמיתות. עד אז, נאלץ מירון להאחז בקביעות זמניות לגבי אחוזי נכותו, מהן נגזרו תגמולים כספיים נמוכים יותר. בשל מצבו הרפואי הוא לא עבד ולא למד, ונותר מוגבל בביתו.
"הייתי בטוח שהכול יעבור חלק. הגיעו נציגים לבית החולים בו אושפזתי כפצוע, וקבעו לי במקום הכרה עקרונית כנכה צה"ל. חשבתי שההכרה המלאה תדרוש פרוצדורה שלא תימשך זמן רב", סיפר ל-ynet. "לאורך השנים קיבלתי גם טיפולים רפואיים השונים, אך מצאתי עצמי מטורטר ומושפל בין ועדה רפואית לאחרת".
גם תעודת הצל"ש שקיבל על תפקודו באירוע ממפקד פיקוד צפון באותם ימים, רא"ל (במיל') גבי אשכנזי, לא סייעה לו. אשכנזי כתב בזמנו: "מירון הוקפץ לאחר ההיתקלות הראשונה וכשנתקל הכוח שלו רץ תחת אש לעבר גואטה ז"ל ולעבר המג"ד שנפצעו מאש המחבלים, וטיפל בהם, כשהאש נמשכת לעברו". עוד הדגיש: "במהלך הטיפול הרפואי נפצע מירון מאש המחבלים באורח קשה, ולמרות זאת, הצליח להעביר דיווח מסודר בקשר על מצב הפצועים לרופא והחזיק את חבריו עד להגעת תגבור. הוא סיכן את חייו ואף נפצע במהלך הטיפול בפצועים, תוך כך הפגין אומץ לב והקרבה בשעת קרב הראויים לציון".
כשמירון התלונן בשנת 2007 על היחס שהוא מקבל בפני בכירי אגף השיקום, הסביר יו"ר הוועדות הרפואיות: "יש יתרון שהיו לו אחוזי נכות זמניים, בדרך זו יש בקרה רפואית על מצבו". הוא הבטיח לבדוק "אם ניתן לקבוע אחוזי נכות קבועים בוועדה הקרובה ובכך למנוע ממירון את הצורך להגיע לעיתים קרובות לוועדה". פחות מחודשיים לאחר מכן שוב זומן לוועדה רפואית.
"אמו מתערבת מדי"
מירון נאלץ לאורך השנים להסתייע בקרוביו כדי לנסות להסדיר את עניינו, ולצורך כך תמכה בו אמו, עובדה שלא נשאה חן בעיני משרד הביטחון. ממסמך שהגיע לידי מירון עולה כי עובדת השיקום שלו התנגדה לעזרה שניסתה האם להציע לבנה: "קיימת בעייתיות במעורבות אם הנכה בכל הקשור לעניינו", כתבה עובדת השיקום. "הנושא הובהר לאם מספר פעמים אך היא מתעקשת שוב ושוב לפנות למשרד".
למרות ההערות הללו, ההשפלות, הדרישות להתפשט והטרטורים האינסופיים, מירון לא ויתר. "נכון, אני לא קטוע רגליים ולא שרוף, אבל בסך הכול ביקשתי מה שמגיע לי. הכליות שלי נפגעו קשות בגלל הפציעה, אני מסתובב לאורך שנים כששקית שתן דבוקה לי לרגל ויוצאת ממנה צינורית שמחוברת לי לשלפוחית דרך איבר המין. אלו לא חיים".
כל אלו לא ריפו את ידיו, ובשנים האחרונות נפגש מירון עם טירונים מהחטיבה ומספר על מורשת הקרב ההירואית שלו. "אני מרעיל אותם להיות לוחמים מובחרים, שייתנו הכול, כי אם הם לא יעשו את זה לא יהיה מי שיעשה זאת, ואני לא מתחרט לרגע על השירות שלי, על אף מה שעברתי במשרד הביטחון. אני הוכחה חיה לכך שהמדינה מעדיפה את חייליה מתים".
לדבריו, הטמיעו בו את התחושה שהוא "בחזקת שקרן. אחרי שהתנדבתי לשירות קרבי חשתי כמו פושע שמגיע לבית משפט בכל ועדה כזו. אף אחד לא יחזיר לי את הכסף שהיה עוזר לי להשתקם טוב יותר בכל שנות ה-20 שלי".
ממשרד הביטחון נמסר ל-ynet בתגובה: "מדובר בנכה שנפצע, הוכר כנכה צה"ל וקיבל אחוזי נכות. במשך השנים התפתחו נכויות נוספות הנובעות מהפציעה הראשונית. לאור זאת נוצר הצורך לבודקו מספר פעמים ולצערנו לא ניתן לקבוע דרגות נכות ללא בדיקה גופנית שהיא חובה אצל הרופאים הבודקים. נכות לצמיתות ניתנת רק לאחר שוועדה רפואית קובעת כי מצבו של הנבדק קבוע ולא השתנה עם הזמן. אגף שיקום נכים עושה כל שביכולתו על מנת להעניק שירות מיטבי לציבור הזכאים ופועל כל העת לשיפור מתמיד".
לפנייה לכתב/ת 
