פרשת שבוע כלכלית: משה כמורה לפוליטקאים

עם סיום ספר בראשית נתחיל לקרוא בשבת זו בפרשת "שמות", הפותחת את הספר. הפרשה מגוללת את המשך הסיפור ההיסטורי שעבר על בני ישראל לאחר מות יוסף.

• קראו עוד פרשות שבוע כלכליות
  

על פי תרגום השבעים וגם בלטינית, נקרא ספר שמות ספר הגאולה "אקסודוס". היום כמעט אין משתמשים בשם זה. ספר שמות נקרא בשם "ספר הגאולה" כיוון שנגאלו ממצרים. בהקדמתו לספר שמות, הרמב"ן מבאר כי העם נגאל רק לאחר שיצא ממצרים וקיבל את התורה. הגאולה האמיתית באה רק לאחר שהפסיקו להיות עבדים וזכו לקבל את התורה, והגיעו לחופש פיזי ורוחני.

שמירה על השם - שמירה על הזהות

"בזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהם אחד פרוץ בטומאה" (שיר השירים רבה פ"ד).

כאשר ירדו למצרים, ירדו בשמם ראובן ושמעון, וכאשר יצאו ממצרים יצאו ראובן ושמעון. בזכות שלא שינו את שמם הצליחו בני ישראל לשמור על זהותם בגלות. המשמעות אינה רק השמירה על השם אלא גם השמירה על הזהות היהודית ועל אחדות במחנה. דבר זה איפשר את המשך קיומו של העם היהודי.

חוסר הכרת טובה

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א',ח').

רש"י מתייחס למלה "חדש" ומביא שני פירושים: "רב אמר חדש ממש, ושמואל אמר, שנתחדשו גזרותיו". הנצי"ב מוולאזין בפירושו "העמק דבר" מפרש: "משמעות חדש - בדעות חדשות, שלא ידע להכיר את יוסף אשר הרבה להיטיב עם המדינה".

בזכות נשים צדקניות

מלך מצרים גוזר גזרות שמד על בני ישראל - המתת הזכרים בלידתם. פעולה זו נתקלת בלוחמת גרילה מצד צוות המיילדות העבריות המוצאות דרכים יצירתיות לא לקיים את הצו הבלתי אנושי. שוב הנשים בתנ"ך משמרות את הגחלת של העם היהודי.

כבוד האדם וחירותו – פיזית ורוחנית

הפרשה מספרת על הולדת משה ועל עבודת הפרך של העם במצרים. "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס, ...ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה...." (שמות, א',י"א-י"ד).

המצרים מבינים שכדי לשבור את הנפש עליהם לשבור תחילה את הגוף. הם עושים כל מאמץ לא להותיר לבני ישראל זמן לעבודה רוחנית, המחזקת את הנפש. עיקרון חשוב ביהדות הוא השמירה על כבוד האדם ועל זכויות הבסיסיות. כל אלו נשללו מעם ישראל במצרים.

לא אחת אנו נדהמים ממראות של ניצול ציני ואכזרי של עובדים זרים החיים בתנאים פיזיים בלתי אנושיים. אנו מתפלאים על הרשעות של מעסיקים וקבלנים, שלא משלמים את שכר עובדיהם במועד. אנו נבוכים לשמוע פעם אחר פעם על חברות כוח אדם המפטרות עובדים ועושות ניצול ציני בחוקי העסקה לשם רווח כספי.

כעם שסבל לאורך ההיסטוריה פעמים רבות, והיה על סף כליה גשמית ורוחנית, אין אנו מקפידים מספיק על כבוד העובד וזהותו האנושית. כל עוד מתרחשים בסביבתנו מעשים שכאלה, אנו וילדינו מושפעים וניזוקים מכך.

מנהיגות נרכשת

עם ישראל במצרים נמצא בשפל המדרגה. משה, שגדל בביתה של בת פרעה כנסיך בן חורין, מתגלה כדעתן בלתי מתפשר.

מהשתלשלות הפסוקים נראה כיצד מתעצבת מנהיגותו של משה וכיצד מעשיו מעידים על תפיסת עולמו. "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם..." (שמות, ב', י"א) וכאשר הוא רואה מצרי מכה עבד עברי הוא מכהו והורגו.

לאחר מעשה זה בורח משה למדיין ושם פוגש בבנות יתרו המשקות את הצאן. בצרתן הוא נחלץ לעזרתן: "ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם" (ב', י"ז). משה מתחיל לעבוד כרועה צאן אצל יתרו. ובאחד הימים הוא רואה סנה בוער ומתוכו יוצאת בת קול המבקשת ממנו להנהיג את העם ולהוציאו ממצרים. "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים"(ג',י').

משה חושש מגודל המשימה ומכובד המשא הציבורי: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה ..." (שמות ג' י"א) "לא איש דברים אנוכי... כי כבד פה וכבד לשון" (שמות ד',י').

רטוריקה וענווה

בימינו, מנהיגות נבחנת בכושר הרטוריקה וביכולת לעבור מסך בצורה טובה. סביר להניח, כי משה רבנו לא היה שורד את הפריימריז של אף מפלגה.

שמחתי לשמוע בשבוע האחרון על כניסתם לחיים הציבוריים של ידוענים רבים. הצטרפו לכוורת: יאיר לפיד, קרנית גולדווסר, משה מזרחי ונועם שליט. לבטח עוד רבים וטובים יצטרפו בקרוב. כניסה לחיים הפוליטיים היא משימה כפוית טובה. כניסה זו היא לגיטימית תמיד, ואל לה למדינה דמוקרטית להצר את צעדי המוכנים לשאת בנטל הציבורי. כניסתם לחיים הציבוריים היא זכות, ועשייתם תיבחן בזכוכית מגדלת בעתיד.

ילמדו נושאי המשרה הוותיקים והחדשים מעט מענוותנותו של משה ויזכרו היטב את שכתוב במסכת אבות (נזיקין א',י"א): "לא המדרש עיקר אלא המעשה".

מתי אלפר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה, יועץ שיווקי ואסטרטגי