חשבון נפש

השביתה האחרונה בליגת האן־בי־איי נמשכה כמעט 150 יום, וזכתה לכיסוי תקשורתי עצום. מה שהחל כסכסוך כספי התדרדר למריבה בין־גזעית, והסתיים רק כשהעונה עמדה על סף ביטול מוחלט. למביט מהצד היה נדמה שהסוף ידוע מראש: ראשי הקבוצות דורשים עוד 2־3 אחוזים מהרווח, השחקנים מושכים לכיוונם עוד שני אחוזים, ובסוף תימצא הפשרה; הרי אלה צריכים את אלה, ובלי אחד הצדדים אין זכות קיום לצד השני.

מי שלא התרגש מהשביתה והעריך נכון שבסוף תיפתח הליגה עשה שימוש מושכל בתורת המשחקים - ענף מתמטי הזולג לכלכלה ומנסה להעריך כיצד יגיב כל אחד מהצדדים במשחק, זאת כדי להגיע לתוצאה אופטימלית מבחינתו. הענף הזה התפתח לתורת ההחלטות, ועם המעבר לבורסה קיבל את השם הכולל "פסיכולוגיית השקעות". מדע או אוסף שיטות, פסיכולוגיית ההשקעות מצליחה להסביר לא מעט טעויות והצלחות של משקיעים במיקס של פסיכולוגיית המונים, תורת המשחקים וקורטוב כלכלה. ולא שאם תדעו איך זה עובד תתנהגו אחרת, אבל אומרים שמודעות לבעיה היא חצי הדרך לשינוי.

קיימות אינספור שיטות להערכת שווי מניה. מקריאת דוחות כספיים של חברה ועד מודלים מתמטיים המתחשבים במכפילי רווח. הבעיה היא שכל שיטה או מודל נכשלו בשנים האחרונות באופן גורף, ולכן היה ברור שמשתנה כלשהו לא נכלל במשוואה. המצדדים בפסיכולוגיית ההשקעות מצידם מתמקדים בהנחה אחת: האדם הוא חיה לא רציונלית, ולכן רציונלי לצפות לאי־רציונליות מצד משקיעים.

(איור: לנה גוברמן)

כפי שכבר אמרנו, כל שיטות ההערכה מבוססות בסופו של דבר על מספרים. מכיוון שמספר הוא מוחלט, אם שיטה כלשהי לקביעת מחיר מניה הייתה מדויקת, מלכתחילה לא הייתה בורסה; לא היינו מוכרים בזול ולא קונים ביוקר. ברגע שמוסיפים לעולם ההשקעות אלמנט חיצוני, מנותק מהיגיון, אפשר להסביר התנהגות מניות ומדדים ואיכשהו גם לצפות את התנהגותם בעתיד.

להבדיל מאלמנטים חיצוניים אחרים, דוגמת מידע שזלג מבפנים, פסיכולוגיה או התנהגות מאפשרות לנו לנתח את הגורם האנושי כמשתנה. וכפי שמיד נראה, אלפי ניסויים הובילו תמיד לאותה תוצאה. ללא הבדלי גאוגרפיה, רקע או השכלה, מסקנה נחרצת אחת עלתה מכל ניסויי פסיכולוגיית ההשקעות: חייבים לדבוק בתוכנית עבודה מוגדרת לפני רכישת המניה. למה לפני? כי כעבור דקות אחדות עוזב ההיגיון הבריא את הקונה, וזה מועד לפעול בצורה אמוציונלית לחלוטין. זה נכון לגבי רוב מוחלט של המשקיעים, שבגדול נחלקים לשלושה סוגים מובהקים: אלה שמוכרים מהר מדי, אלה שלא עוצרים בזמן, ואלה שלא עוצרים בכלל.

כדי להבין את הזן הראשון, חסר הסבלנות, ניקח את הסיטואציה הבאה: אני פוגש בכם באמצע הרחוב ומציע לכם לקבל 50 שקל בוודאות, או 100 שקל בהסתברות של 50% (עץ או פלי). קחו שנייה לחשוב מה תעדיפו. יותר מ־90% מכם יעדיפו לקחת 50 שקל במקום להסתכן. ואם אציע לכם שוב? גם הפעם רובכם יעדיפו לקחת את ה־50, וכך הלאה בפעמים הבאות. האם זה צעד נכון? לא בהכרח: התוחלת של לקיחת סיכון על סכום כפול או לקיחת מחצית הסכום פעם אחר פעם היא שווה, ולכן לאורך זמן תקבלו את אותו סכום בדיוק.

הסיבה לכך שתעדיפו ללכת על בטוח היא שאתם בני אדם, והאדם מטבעו שונא סיכון. ואם על 50 שקל עוד קל לוותר, בבורסה מזנקת פלאים אי הרציונליות והופכת את כולנו לשפנים גדולים. פתאום כולנו טיפוסים של "עדיף ציפור אחת ביד", ועוד קשקושים שבסוף גורמים לנו לברוח עם אחוזי רווח/הפסד בודדים בלבד.

משקיעים מהסוג השני אינם עוצרים גם אחרי שהגיעו ליעד. משקיע כזה מבטיח לעצמו למכור אם המניה תגיע ל־15% רווח למשל, אבל כשזה קורה הוא שוכח, ותאוות הבצע משתלטת עליו. חושבים שלכם יש משמעת עצמית גבוהה יותר? בואו נשחק שוב: אני ואתם הולכים ברחוב, ופתאום פוגשים פיה. היא נותנת לנו מיליון שקל מתנה, ויש לה רק תנאי אחד: תחלקו את הכסף איך שבא לכם, אבל אם לא תגיעו להסכמה - אף אחד מכם לא יקבל אפילו שקל. אני מיד מציע לכם שאקח 990 אלף, ואשאיר לכם 10,000 בלבד. איך זה נשמע לכם? פה מתחיל דיון בינינו בנושא, ובגלל שעיצבנתם אותי אני מוריד לכם 5,000 שקל מהעשירייה שהייתי מוכן לתת קודם. עכשיו תסכימו?

התשובה הנכונה, רבותי, היא כן. הרי 5,000 שקל מתנה הם יותר ממה שהיה לכם לפני שנייה, ובטח שזה עדיף מכלום. אבל מחקרים הוכיחו שרובכם לא תסכימו: אתם תתמקדו בטווח הקצר, בעונג הרגעי להעניש אותי על החוצפה שלי, ולא משנה אם לא תרוויחו שקל. עכשיו נאמר שנמשיך לשחק, והבנתי את טעותי: אני מוכן

 להציע 50 אלף שקל. כאן תיכנס למשוואה תאוות הבצע שלכם, ויותר מסביר שתסרבו; אם נשברתי פעם אחת, אולי אשבר שוב. אם אעלה ל־100 אלף בכלל אין סיכוי שתתפשרו, וכך תמשיכו לראות אותי הולך ומתחרט.

המשקיע במניה שעולה ללא הפסקה - שנהוג לקרוא לו "מאוהב בפוזיציה" - פשוט לא יכול להניח שהיא תצלול פתאום. או במשחק שלנו, שיימאס לי וכך לא נקבל כסף כלל. אתם יכולים להסביר למשקיע כזה למה מחיר נוכחי של מניה כבר לא ריאלי, אבל הוא לא ימכור ב־15% רווח, וכנראה שגם לא ב־20%. רק אחרי שהמניה תרד בחדות, פתאום יתעוררו בו ספקות.

אם תאוות בצע היא תכונה שעוד ניתן להבין, קשה יותר להסביר את המשקיע השלישי: זה שלא יכול להיפרד. הוא למשל יגדיר לעצמו מקסימום הפסד של 15%, אבל גם כשהמניה תתרסק ב־50% הוא לא ייפטר ממנה. למה? כי יותר משאנחנו אוהבים להרוויח, אנחנו שונאים להרגיש פראיירים.

שנשחק שוב? אתם נכנסים למסעדה עם ארבעה חברים כדי לחגוג יום הולדת לאחד מכם. כנהוג במצבים כאלה, כולכם מתחלקים בחשבון באופן שווה. רק מה, אתם כבר טחנתם בבית, וכשהמלצר שואל מה תרצו אתם מסתפקים בקפה. חבר נוסף שגם הגיע שבע מזמין דרינק קטן, אבל השלישייה הנותרת הולכת על המנות הכי יקרות בתפריט. איך תרגישו? לא כיף. מה תעשו? כמו רוב הנחקרים בניסויים כאלה, תבטלו את הקפה ותזמינו מנה יקרה. לא משנה שאין לכם מקום בבטן, ולא משנה שבשורה התחתונה כולכם תשלמו יותר כתוצאה מהמהלך הזה. ומה עם החבר שלכם, שגם הוא אכל בבית? סביר להניח שהוא יחליף את הדרינק במנה יקרה שתוסיף לכולכם נזק, כי ככה זה.

הרבה משקיעים שמוכרים מניה ב־50% הפסד במקום להיפטר ממנה אחרי 10% הפסד לא מבינים איך הגיעו למצב הזה. ההסבר פשוט: להשלים עם הפסד פירושו שמישהו אחר הרוויח והוציא אותם פראיירים. בניגוד למשקיע תאב הבצע, המשקיע הזה אומר לעצמו "סבלתי עד עכשיו, נסבול עוד קצת"; "אחרי ירידה כזאת המניה חייבת לעלות"; ו"אני משקיע לטווח ארוך". בולשיט.

הטבע האנושי ואופי השוק יוצרים שידוך רע מאוד. מהצד נראים הטיפוסים שתיארתי כאן כאילו הזדכו על החלק החושב שלהם, אלא שבתוך הסיטואציה קל להבין מדוע הם טועים. יותר מזה: משקיע יכול להתחיל כשונא סיכון ששיחק לו קלף והמניה שקנה זינקה, להפוך לתאב בצע שלא ידע לצאת בזמן, ואפילו לסיים בהפסד של עשרות אחוזים כמו המשקיע השלישי. הכל תלוי בטמפרמנט, ובעיקר במשמעת העצמית לפני הקנייה. בשאלה עד כמה יכול המשקיע לדבוק בתוכנית העבודה המקורית שלו, ולא לזוז ממנה. בלי תוכנית יעד מוגדרת - כמו גם גבול הפסד נסבל - המשקיע לא מנהל את כספו. השוק מנהל אותו, ולמעשה מותיר אותו להחלטות רגעיות שפעמים רבות אינן טובות לו ביותר.

ועוד תרגיל קטן לסיום, הפעם מהמציאות שלנו ממש. דלק נדל"ן של יצחק תשובה לא יכולה לשלם את חוב האג"ח שלה למשקיעים, שמצידם לא יכולים לכפות על תשובה לשלם ולו אגורה. המשקיעים דורשים משהו כמו מיליארד שקל, בעוד תשובה מוכן לשלם רק סביב 200 מיליון. איך נראה לכם שזה ייגמר?

• הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance, ומבעלי האתר "שחקן מעו"ף"
• אין לראות באמור לעיל משום המלצה או ייעוץ מכל סוג. הפועל על פי הכתוב עושה כן על דעת עצמו בלבד
• חפשו את בלייזר גם בטוויטר