מעוז האלימות הישראלו-אשכנזית

בדיון שהתנהל במכללת "ספיר", שהוביל לפיטוריו, סיפר הכלכלן שלמה מעוז כי בצעירותו השתתף בהפגנה של "הפנתרים השחורים" בירושלים. הוא סיפר שהסתתר מהשוטרים וברח כי חשש ש"יפתחו לו את הראש". אלימותה של משטרת ישראל לא השיגה אותו בצעירותו, אבל אלימותה של החברה הישראלו-אשכנזית השיגה אותו בזקנתו. פעם נוספת נמצא מעוז בעין הסערה. הפעם אין ממנה מסתור או מנוס. גם פיטוריו המיידיים "פתחו לו את הראש".

הרצאתו של שלמה מעוז יצרה מהומה מדהימה והפתעה רבתי. הוא לא פילל לתוצאות שכאלה. למעשה, אני משוכנע כי הוא המום מההתרחשויות. הרי שלמה מעוז היה ועודנו חלק מהממסד הישראלו-אשכנזי. עם זאת, גם מניתוח חברתי כלכלי ימני כמו של מעוז, האי-שוויון זועק: בישראל מתקיימת חלוקת עבודה אתנית, שבה אשכנזים למעלה ומזרחים למטה. ישראל נשלטת על-ידי הגמוניה אשכנזית. כל ילד או ילדה ישראלית האומרים "פרחות" ו"ערסים" יודעים כי אשכנזים הם למעלה ומזרחים למטה. ידיעה זו לא צריכה כלכלנים או סוציולוגים. די לצפות בטלוויזיה הישראלית ערב אחד.

עוד בערוץ הדעות :

קבר אבו חצירא. סיפורה של הקצנה מצרית / צבי מזאל

הקש ששבר את גב החייל / חן ארצי סרור

אם כך, ממה נובעת ההפתעה? מה שהפתיע אותי הוא ההפתעה והמופתעים. רבים "הופתעו" מהפיטורים המיידיים. עיקרה של תרעומת ליברלית זו יצאה נגד הפיטורים. המופתעים מצרים על השפה הבוטה של הדובר. הם דיברו על חוסר הדיוק ההיסטורי, החברתי, הכלכלי ובעיקר נרתעו מ"אופן הביטוי" הבוטה שבו הציג מעוז את דבריו. אפשר לחשוב שאמירות אקדמיות ומדויקות יותר משיגות תוצאה שונה לדוברים אותן. אינטלקטאולים רבים, שאומרים דברים דומים בשפה אקדמית מנומסת ומדויקת היסטורית וחברתית, "פוטרו" עוד לפני שהתקבלו לעבודה בישראל.

"שוד קרקעות" ממוסד

היומיום הוא הזירה האמיתית של האלימות המוסדית הישראלו-אשכנזית, ואותה אלימות הופיעה גם במקרה של מעוז. העובדות החברתיות שהוא דיבר עליהן יציבות, שרירות וקיימות. כדי לסבר את האוזן אציע שאלות קצרות שיספקו את ההקשר החברתי לאחד מטיעוניו של מעוז: "שוד הקרקעות" האשכנזי בישראל.

מאיר עמור, פרופ' לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה, מונטריאול, קנדה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il