אלכסנדר פיין: "קלוני הפך אותי לבמאי טוב יותר"
הסרט "היורשים" זכה בפרס גלובוס הזהב וסומן כמועמד מוביל לאוסקר. הבמאי אלכסנדר פיין מפרגן לכוכב הראשי שלו, ג'ורג' קלוני, וגם לנופי הוואי. בראיון איתו הוא אומר: "אני במאי קומדיות. כשאנשים צוחקים, מה שבמאי שומע זה 'אנחנו אוהבים אותך'"
"גן עדן? גן עדן יכול ללכת להזדיין". במילים האלה, בקולו המלווה את סצינת הפתיחה של הסרט "היורשים", מנתץ הגיבור, מאט קינג, בגילומו של ג'ורג' קלוני, את הדימוי האידילי של המקום שבו הוא מתגורר – הוואיי.
"היורשים" ("The Descendants"), שזכה לפני יומיים בגלובוס הזהב לדרמה הטובה, ויוקרן בישראל החל מיום חמישי, הוא הסרט החדש שכתב וביים אלכסנדר פיין ("אודות שמידט", "דרכים צדדיות") - קומדיה עצובה ואנושית מאוד על עורך דין לענייני נדל"ן (קלוני), שאשתו שרויה בתרדמת בעקבות תאונת גלישה בים. זמן קצר לאחר שהוא מתבשר שמצבה של אשתו הוא בלתי הפיך, מתברר למאט שגם היה לה מאהב.
הגילוי המפתיע הזה – נסו לחשוב על קלוני בתפקיד הבעל הנבגד – מוציא אותו למסע בעקבות אי נאמנותה של אשתו, אליו הוא גורר גם את שתי בנותיהן, ילדה בת 10 (אמארה מילר) ומתבגרת מרדנית (שיילין וודלי). זהו מסע משובץ ברגעים מלודרמטיים וסיטואציות קומיות, שמספקים למאט קינג, מבט פרספקטיבי על החיים, על משפחתו, ועל מקומו בשושלת משפחתית ארוכה של אצולת הוואיי, שנחשבת בעבור שאר העולם לגן עדן עלי אדמות.
ואכן, הוואיי של "היורשים" מעולם לא נראתה כך בקולנוע. האי האקזוטי, בלב האוקיאנוס השקט, שקודם לכן הצטלם לסרטים כ"מעתה ועד עולם" (1953) ו"פרל הארבור" (2001) - נדמה בסרטו של פיין כמקום שחיים בו בני אדם ולא רק גלוית נוף תיירותית.
בראיון עמו, שנערך בפסטיבל הסרטים בסלוניקי אליו הגיע לבכורת סרטו, פיין שמח על ההבחנה הזו: "כשהקרנתי את הסרט בהוואיי, התושבים אמרו לי שזו פעם ראשונה שהם רואים את הוואיי האמיתית. הייתי כל כך גאה בכך, כי זה מה שרציתי. זה צריך להיות אותנטי. בכלל, מה שקובע בעבורי כשאני מחליט אם לעשות סרט, זה האם אני מתעניין גם במקום שבו הוא מתרחש, ולא רק בסיפור. חשוב לי לבטא איזושהי רגישות דוקומנטרית בתיאור המקום".
נאמן לרוח המקום
התחושה האותנטית הזו של מקום הופיעה, לדבריו, כבר כשביים את סרטיו הראשונים, הסאטירות החברתיות "החברים של רות" ("Citizen Ruth") ו"בחירות" שהתרחשו בעיר הולדתו, אומהה; השתכללה עם מחוז היין של קליפורניה ב"דרכים צדדיות"; והגיעה לשיאה בפרק הקצרצר שתרם לסרט האפיזודות, "פריז, אני אוהב אותך" מ-2006, שהוא בעיניו גם סרטו הטוב ביותר: "הכל נאמר שם בשש דקות, ולא צריך לשבת במשך שעתיים".
פיין מספר שאפילו את הניצבים לסרטו הנוכחי בחר בעצמו, אחד אחד. "הבמאי האיטלקי מיכלאנג'לו אנטוניוני אמר פעם שעלייך להקדיש תשומת לב מרובה לדמויות המשניות, ואני מסכים איתו. אני שואף לכך שאפילו הניצבים יבטאו באופן האמין ביותר את העולם המתואר בסרט. אבל זה היה יכול להיות גם סרט של לוקינו ויסקונטי - סרט על האריסטוקרטיה האיטלקית הרקובה, ועל אדם שמגלה שלאשתו יש מאהב".
ואכן, פיין ניחן בעין חדה ומדויקת לא רק לתיאור של מקומות, אלא גם של בני אדם שבסרטיו נדמים מורכבים יותר ממה שמקובל בקולנוע האמריקאי השגור. גיבוריו הם, על פי רוב, דמויות רחוקות משלמות, שחוות משברים אישיים ומקצועיים (המורה המקנא בתלמידתו שמגלם מת'יו ברודריק ב"בחירות", הפנסיונר האלמן ב"אודות שמידט", חובב היינות המדוכדך ב"דרכים צדדיות"), ושורה עליהם תוגה בורגנית מתוקה. אף הטון שמסיים אותם לעולם אינו חד משמעי.
"אני חושב שזה דבר מקובל בחיים", מסביר פיין את מה שמושך אותו לגיבורי סרטיו. "לעיתים קרובות, אתה חושב שאתה עושה את הדבר הנכון, אבל למעשה עושה דבר טיפשי לגמרי, ומקבל את ההחלטות הלא נכונות. זוהי הסיטואציה שממנה אני מנסה לחלץ קומדיה".
היית מגדיר את סרטיך כקומדיות?
"אני חושב שאני במאי קומדיות. כמה מהבמאים האהובים עלי החלו כבמאי קומדיה – ליאו מקריי, צ'רלי צ'פלין, יאסוז'ירו אוזו. מקריי ביים את 'Make Way For Tomorrow' (סרט מ-1937 שבו זוג מבוגר מאבד את ביתו במשבר הכלכלי, ונדחה על ידי כל אחד מחמשת ילדיהם). זהו אחד הסרטים היפים והעצובים שנעשו, ועוד על ידי אדם שביים את לורל והרדי. חוץ מזה, כשאנשים צוחקים, מה שהבמאי שומע למעשה זה 'אנחנו אוהבים אותך'. זה לא כך בדרמה".
הוא מציין כי "ב'היורשים' הסיפור יותר דרמטי (הסרט מבוסס על ספר מאת קאווי הארט המינגס) בגלל האישה שנמצאת בתרדמת. אבל אני במאי קומי ולכן רוצה לתת לו מגע קליל, לעשות את זה מהנה, מקסים, מבלי לרמות את הדרמה".
במאי של שחקנים
כל מי שייצפה ב"היורשים" יופתע, כאמור, למצוא את ג'ורג' קלוני בתפקיד טיפוסי לגיבורי סרטיו של פיין – גבר שחייו קורסים. הוא צריך להתמודד עם תוצאותיה הנוראות של התאונה, להשלים עם בגידת אשתו, להתפייס עם בנותיו, ולהדוף את שאיפות הנדל"ן ההרסניות של בני משפחתו המורחבת.
"הייתי אמור לעבוד עם ג'ורג' כבר ב'דרכים צדדיות'", מגלה פיין. "הוא היה אמור לשחק שם את דמות כוכב הטלוויזיה הפלרטטן שגילם תומאס היידן צ'רץ', אבל הוא לא התאים. לעומת זאת, הוא הכי מתאים לסרט הזה. במאים רבים אמרו לי 'אתה הולך לעבוד עם ג'ורג', איזה יופי', וזה נכון. הוא משתף פעולה, יש לו רעיונות מעולים והוא מאוד מקצועי.
"כך זה היה גם עם ג'ק ניקולסון ב'אודות שמידט'. יש לקלוני ולו ניסיון רב יותר משלי, הם עבדו בהרבה יותר סרטים ממני, והם הופכים אותי לבמאי טוב יותר. חוץ מזה, זה טוב לעבוד עם שחקנים שמביימים בעצמם, כי הם יודעים מניסיונם כמה זה קשה לעבוד עם שחקנים".
שתי הילדות שמגלמות את בנותיו של קלוני ב"היורשים" מצליחות לא פעם להאפיל עליו. פיין מהנהן בסיפוק. "שיילין וודלי, שמגלמת את הבת הגדולה, היא שחקנית מקצועית. אבל אמארה מילר, בתפקיד הבת הצעירה, היתה חסרת ניסיון כלל. היא פשוט היתה היא עצמה, כמו כלב או חתול... בחנתי 300 בנות לתפקיד. עם רובן האמהות שלהן עבדו איתן כל כך הרבה, שהן לא היו טבעיות. בסוף, שלושה שבועות לפני תחילת הצילומים, הגעתי אליה דרך חברים ששמעו שאני מתקשה למצוא שחקנית. הגורל הביא אותה אליי".
התשוקה היוונית שלו
פיין, בן למשפחה ממוצא יווני (שם משפחתו במקור הוא פאפאדופולוס), הגיע לסלוניקי בעיצומו של משבר כלכלי שהביא להתפטרותו של ראש ממשלת יוון. הוא מפתיע בהכרזה שהיה רוצה לעשות סרט יווני. "אני רוצה לעבור לכאן", הוא אומר, "ללמוד סופסוף יוונית, לחיות ביוון, ולהיות פתוח לרעיונות".
בשמונה השנים שחלפו מאז "דרכים צדדיות", שזיכה אותו באוסקר על התסריט המעובד הטוב ביותר, הוא הספיק להתגרש מהשחקנית סנדרה או שהופיעה בסרט ההוא, וגם לעבוד במשך שלוש שנים על תסריט שלא יצא לפועל.
"לא תכננתי שיחלוף כל כך הרבה זמן", הוא מסביר. "יש לי חברת הפקה קטנה וקנינו את הזכויות לספרה של המינגס, שנתיים לפני שהחלטתי לעשות את הסרט.
כשלא הצלחתי לגייס כסף לסרט האחר – הלכתי על הסרט הזה".
בחודש מאי הקרוב הוא כבר מתחיל לצלם סרט חדש: "קומדיה קטנה בשחור לבן", כדבריו. "אני חש בר מזל שאני יכול להמשיך לעשות את הקומדיות האנושיות הקטנות שאני עושה. ברור לי שזה נדיר בימינו. אני מקפיד לשמור על הוצאות נמוכות כמה שאפשר, וכך אין לי שום מחויבות לעשות להיט. כל שנה נעשים בארה"ב בערך חמישה סרטים שאני אוהב, וזהו. מה שחסר בסרטים אמריקאיים עכשוויים זה אופי, סיפור, אנושיות, קירבה לחיים אמיתיים".
בסיום הראיון מפתיע פיין כשהוא מספר כי בעוד כמה שעות הוא בכלל עולה על מטוס לישראל, לחתונת חבר קרוב הנערכת בכפר הערבי הגלילי ג'יש. "אהיה שם למשך שבוע ימים, לאירוע, החגיגות וכל זה".
