תלמדו מגדולי ישראל: לא יוצאים בשירת נשים

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• ברוך שפטרנו מזיוה וברי באח הגדול/ דעה
• לא תרצו להיפגש איתו בבית כנסת חשוך!   
• תכירו: החרדים החדשים   
  

רוב מוחלט של רבני הציונות הדתית מתנערים מהלך הרוח המסוכן הזה. אך לבבות תמימים של בני נוער ומבוגרים הולך שבי אחרי הקווים החדים והמתמטיים של "פסקי ההלכה" הללו.

הגיע העת להשמיע קול צלול וברור. להשמיע את דעת התורה האמיתית, שמאז ומעולם עסקה בפתרון המתח הגלום בין ערכים שונים וסותרים. הרי לשם כך נועדו פסקי הלכה. הם לא נועדו לומר לנו את אשר אנו יודעים, ואת אשר מופיע באופן מפורש בשלחן ערוך. פסקי הלכה נועדו למקרים לא ברורים.

כך, למשל, נולד "היתר המכירה" בשנת השמיטה. שני ערכים סתרו זה את זה - החובה לשמור את שנת השמיטה ולא לעבוד את האדמה, ומצד שני הערך של יישוב הארץ, וחקלאות עברית. "היתר המכירה" פתר את הסתירה הזאת. האיסור לקחת ריבית סותר באופן חמור את האופן שבו הכלכלה המודרנית מתנהלת. היכולת לשרוד בעולמנו מחייבת עבודה עם בנקים וכו'. "היתר עסקה" יישב את הסתירה הזאת ואיפשר שילוב הלכתי בתוך הכלכלה המודרנית. השימוש בחשמל בשבת אסור, יחד עם זה קשה לתאר חיים היום ללא חשמל. בא "שעון השבת" ופתר את הבעיה. שירת נשים אסורה בצפייה ובשמיעה. הדבר סתר את הצרכים החינוכיים של תנועות נוער מעורבות. בא הרב יחיאל וייינברג זצ"ל (בספרו "שרידי אש") והתיר שירה משותפת מעורבת.

הרבנים הראשיים היו קיצונים

והנה מופיעה לה תופעת "שירת נשים" בצה"ל. גדולי ישראל, הרבנים הראשיים לישראל, ישבו בטקסים פומביים בהם שרו נשים. אם זה ימי זיכרון לחיילי צה"ל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה או בטקסים רשמיים אחרים. מעולם לא יצא רב ראשי מטקס בו שרו נשים. הם, מן הסתם הרכינו ראשיהם, והסיחו דעתם, שהרי הדבר אסור. אך הם לא שברו את הטקס הממלכתי ושמרו על ההלכה מבלי להביט ומבלי להתמקד בקול השירה.

מה קרה פתאום? האם הרבנים הגאונים יצחק הלוי הרצוג, בן-ציון מאיר חי עוזיאל, איסר יהודה אונטרמן, יצחק נסים, מרדכי אליהו, אברהם שפירא, שלמה גורן כולם זצ"ל, והרה"ג עובדיה יוסף יבדל"א, האם הם פשרנים? האם הם זקוקים להטפת מוסר מראשי ההרים? יש פה גאווה עצומה של רבנים שפוסלים ביוהרתם את גדולי הדורות, ואגב כך מבלבלים קבוצות גדולות של צעירים נבוכים.

גדולי הדורות היו קיצוניים. קיצוניים בחובת האיזון ההלכתי, הרואה תמונה שלמה של ערכים וצרכים ומתוך כך פוסקת הלכה.

אך יש פה גם בלבול של דעת הקהל הכללית, שהולכת שולל אחרי הקולות המתלהמים. ידעו קוראי, שהמתלהמים הינם מיעוט שולי וצעקני המושך מתוך כך תשומת לב מרובה שאינה פורפוציונאלית לכוחו ולכמותו. הציונות הדתית מחויבת להלכה, וההלכה מחייבת אותה לשמור על בטחון ישראל ואחדות ישראל. קל וחומר שאנו נמצאים בתקופה של "מלחמת מצווה" המחייבת התגייסות מלאה למען בטחון העם והמדינה. וכל פעולה שפוגעת במורל ובנכונות של אנשים להתגייס הינה עבירה הלכתית מהמעלה הראשונה.

כבר לא נושא שולי

הרב רפי פרץ שליט"א, המרא דאתרא של צה"ל, איננו רב פשרן, הוא רב קיצוני. הוא קיצוני במחויבותו להלכה, המחייבת שמירה קפדנית על המצוות ושמירה קפדנית על אחדות הצבא ובטחון המדינה. והחולקים עליו מבטאים עמדה פסולה מבחינה הלכתית. ידע הציבור ויזהר. הרב רפי פרץ בהנחיותיו ממשיך את מסורת הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם. והחולקים עליו, חולקים על גדולי הדורות.

האמירה הבאה אינה אמירה הלכתית, אך בהחלט אמירה המשקפת את רוח הדברים. אנו חשים ב"מידת הרחמים" המנשבת מעל פסוקי פרשיות השבוע ובתוכם. פסוקי הרחמים הנצחיים של התורה יפים כל כך לדור ה"משואה לתקומה": "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹות מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ

נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (שמות ו' ה-ו).

העיקרון של גאולת עם ישראל, בטחונו ורווחתו, הוא עיקרון על-הלכתי מכונן. הוא עיקרון המחייב את הפוסק למצוא פתרון הלכתי לגיטימי שיאפשר את שלמות האומה ובטחונה.

ואם ישאל השואל, מה עניינו של הטקס? וכי במה הוא תורם לביטחון המדינה? נענה לו בשתיים: א. הנושא השולי הזה הפך למאבק בשאלת כוחה של הפקודה, של סמכות הצבא. כולם נדחקו לפינה, והנושא השולי הזה מאיים לשבש את המרקם העדין, ואת סמכות הצבא. ב. מתברר שלטקסים הסמליים האלה יש משמעות, כסמל מלכד. את זה הבינו הרבנים הראשיים ברמה הלאומית, ואת זה על כל חייל לבצע ברמה הצהלי"ת.