"קליפורניקיישן 5": לפעמים הסקס הוא רק תירוץ
גיבוריה אולי עסוקים בזה רוב הזמן, אבל "קליפורניקיישן" היא לא סדרה על סקס, אלא על התמודדות היוצר עם הפער שבין אמנות למציאות. וכיוון שבעינינו כולנו יוצרים, גם בעונה החמישית נשכנע את עצמנו שאנחנו מגניבים כמעט כמו האנק מודי
סקס. זו כנראה המילה הראשונה שעולה לראש כשחושבים על "קליפורניקיישן".
אלכוהול, סמים. אלה ככל הנראה המילים הבאות בתור.
משפחה, אם אתם מתעקשים לחפש מסר תמים מתחת לכל מעטה הזיונים הזה.
אבל האמת היא שבעייני, עם כל הכבוד לרפרטואר של האנק מודי בקרב המין הנשי ו/או הנרקוטי - "קליפורניקיישן" היא סדרה שמהותה במקום אחר לגמרי: הפער בין יוצר ויצירה לבין העולם האמיתי - זה ששם בחוץ. זה שמתקשה לעכל את האמנות ומנסה להתאים אותה בכוח לקונבנציות הקיימות. זה שבכוח מנפץ את הבועה שסביב היוצר.
צפו: הפרומו לעונה החמישית של "קליפורניקיישן"
העונה החמישית של הסדרה, שעלתה אמש (ב') ב-HOT3, נפתחת עם מונולוג שבקלות מתיישב עם החשד הזה. מודי קשישא עומד בשירותים, מול הראי, ומתרגל את הנאום אותו הוא עומד לשאת בפני עוד לשעברית-לעתיד חסרת מזל:
"מדהימה.
אלילה.
מתת האל.
מגיעים לך שמלה לבנה וסוף טוב כמו בסרטים".
נכון, רגע אחרי שהוא מיישם את התרגול הזה מולה מילה במילה, בנאום פרידה שחותם שנה של זוגיות (שלא ראינו), השיחה גולשת לוויכוח סוער שמערב גם מין אנאלי - אבל היי, אל תטעו: זה רק הדובדבן. הקצפת היא אותה דרך בין המונולוג של מודי והאינטראקציה שלו עם העולם החיצון (או הנשים איתן הוא שוכב. הכל עניין של סמנטיקה). והדרך הזו היא למעשה אותה דרך שלאורכה אנחנו הולכים כבר מתחילת העונה הראשונה.
זה התחיל כבר מהרגע הראשון של העונה הראשונה - כשספרו החשוב והמצליח ביותר, "God Hates Us All", הפך לסרט מזעזע (אם לסמוך על דבריו של מודי) בשם "A Crazy Little Thing Called Love" (כשהשמות בלבד מבהירים לנו מי הרעים-מגניבים ומי הטובים-ממוסחרים בסיפור הזה). ואז ספר הקאמבק שלו, "Fucking And Punching", הפך לכתב אישום בגין בעילת קטינה. ולבסוף, רגע לפני שנפרדנו ממנו בעונה הקודמת, אותו ספר (שגם נגנב על ידי הבחורה שסיפקה את ההשראה) הפך גם לסרט - כשהפעם מודי ידידנו היה מעורב ביצירה, בקטע חיובי: סוג של סגירת מעגל של הכותב הניו יורקי הזועם מול הוליווד המתקתקה.
כולנו האנק מודי
והנה אנחנו חוזרים, שנתיים, תשעה חודשים וקצת אחרי הסקס האחרון שלו עם קארן, ושוב הכל כשהיה: מודי חוזר לקליפורניה, מנסה להתמודד עם ההתבגרות וההתעוררות המינית של בתו (שזוכה לחיזוק מצד בן הזוג החדש, אותו מגלם סקוט מייקל פוסטר מ"גריק"), מנהל דיאלוגים מושחזים עם בן הזוג הנוכחי של זוגתו לשעבר, משמש כמתבונן חיצוני ומפוכח על מערכת היחסים המשולשת, הסוטה והמטרידה של הסוכן שלו, אשתו לשעבר והמפיק ההוליוודי שחטף אותה. כן, עסקים כרגיל בווסט-קוסט.
פרק הפתיחה אמנם גולש קצת יותר מדי לאקספוזיציה - היכרות עם הדמויות החדשות, וקצת עדכונים ממה שעבר על אלה הוותיקות. אבל סוד הקסם של הסדרה הזו לא באמת מתפוגג. ובלי שנשים לב, היוצר טום קפינוס משכיח מאיתנו את הרגעים הספורים בהם חשבנו באמת שאם רק האנק מודי יתאחד עם בתו וזוגתו, העולם כולו יתיישר בהתאם וכל הבגידות, המריבות והנסיבות המציאותיות יתפוגגו לטובת משפחה אחת בלתי מנוצחת.
שוב אנחנו ב"עולם האמיתי", ושוב אנחנו מתמודדים עם הפער הזה שבין מציאות לדמיון, בין האנק מודי שרוצה לאהוב להאנק מודי שובר הלבבות, ומעל לכל - בין יצירה להשראה. וזו גם ככל הנראה הסיבה להזדהות הכל כך בסיסית שלנו איתו: הרי בעינינו, כולנו יוצרים. גם אם אנחנו עובדים בהיי-טק,
או בבניין, או במלצרות. אצל כולנו שבויה איזו דמות של יוצר גאון, מקורי ומתוסכל, שבטוח שהוא מבין את העולם טוב יותר מכל ה"מזויפים" האלו שמסביבנו.
פעם כולנו הזדהנו עם הולדן קולפילד מ"התפסן", ועכשיו כולנו האנק מודי: כי הוא סקסי, כי הוא מגניב, כי הוא הרבה יותר טוב ממה שיש לנו בעולם האמיתי. ובדיוק כמוהו, גם אנחנו לא כאלה באמת. גם אנחנו רק מנסים לתחזק איזו בועה קטנה שתשמור על הנער המתבגר שמעולם לא היינו. והפער הזה שבין האשליה אותה אנחנו בוראים לבין המציאות אליה אנחנו מתכחשים, ימשיך לרתק אותנו למסך גם בעונה החמישית של "קליפורניקיישן". טוב, זה והסקס.
