חיים בין הפסים ברמלה: "300 מטר ב-18 דקות"

בשעות העומס, 11 פעמים בשעה יורד מחסום הרכבת ברמלה והתנועה בעיר נעצרת למשך כמה דקות - לפעמים אפילו ל-20 דקות. 120 רכבות עוברות בעיר מדי יום והתושבים מדברים על מצור ומצוקה. בעירייה הציעו להקים מעבר תת קרקעי לכלי הרכב, כמו בבאר-יעקב, בקריית-מוצקין ובבנימינה, אבל במשרד התחבורה אמרו שהדבר בלתי אפשרי.

כבר עשרות שנים תושבי רמלה סובלים בשקט מהמצב. אילן, נהג מונית המתגורר בעיר, אמר ל-ynet: "לא ייתכן שלעבור קטע כביש של 300 מטר ייקח 18 דקות. אנחנו בני ערובה, שבויים של רכבת ישראל".

מפת רמלה. בעיגול מחסומי הרכבת(באדיבות אטלס ומפה)

בשל המצב הקימו בעיר ועד פעולה "להסרת המצור של הרכבת". חזי מורד, מראשי הוועד, סיפר כי בחודשים האחרונים המצב החמיר, כיוון שהונחו פסי רכבת נוספים בעיר ותנועת הרכבות גדלה. "אם הרכבת נמצאת בלוד, המחסום יורד לשבע דקות", הוא אמר. "מפני שיש פסים לצד השני, אז רכבת נוספת מגיעה ואז המחסום נשאר למטה לעוד שבע דקות, וככה אנחנו מחכים כמעט רבע שעה בכל פעם".

מחסום בציר המרכזי בעיר(צילום: עופר עמרם)

לפעמים, מספרים תושבים, רכבי חירום נתקעים במחסום הרכבת ולא יכולים לעבור. הינדה דובינסקי, תושבת העיר, סיפרה על מקרה שבו אביה שהיה בדרכו באמבולנס לבית החולים אסף הרופא, התעכב במחסום. "הנסיעה אמורה לקחת 3-2 דקות", היא אמרה. "כשהגענו למחסום מדדתי שבע דקות. נהג האמבולנס אמר שהוא עובר זאת מדי יום. זו הייתה חוויה טראומטית".

דובינסקי הזהירה מאסון שבו יוחמר מצבו של חולה בשל העיכוב: "לצערי מעולם לא בדקתי מה העיכוב גרם לאבי, שעדיין מונשם ולא חזר לעצמו. עד שחלילה זה יקרה לאחד מבני המשפחה של השרים, שום דבר לא יזוז".

פסי רכבת ליד בתי התושבים(צילום: עופר עמרם)

היא אמרה כי במועצה המקומית באר-יעקב השכנה הקימה הרכבת מעבר תת קרקעי, אבל ברמלה, בה מתגוררים 73 אלף תושבים, אין הפרדה. "כשזה קשור לאינטרסים פוליטיים זה כן נעשה, אחרת אין שום הסבר הגיוני מדוע במעבר יחסית קטן כבר נמצא פתרון ובמחסומים הגדולים עדיין לא נראית שום התקדמות לעין", היא אמרה.

לפני 18 שנים פנתה עיריית רמלה למשרד התחבורה בבקשה להקים מעבר תת קרקעי בעיר. ארבע שנים מאוחר יותר אושרה תוכנית להפרדה מפלסית בכניסה לעיר. אבל מאז עברו הרבה מאוד רכבות בעיר ושום דבר לא נעשה. ראש העיר, יואל לביא, סיפר על הביורוקרטיה. "אושרו גם מעברים תת קרקעיים, אלא שצוות התכנון במשרד התחבורה הגיע ב-2009 למסקנה כי לא ניתן לעשות זאת", הוא אמר. "זו בדיחה. נשגב מבינתי איך מהנדסים בוגרי טכניון ואוניברסיטאות מכל העולם לא מסוגלים לתכנן מעבר תת קרקעי".

פקק תנועה ליד מחסום הרכבת(צילום: עופר עמרם)

"אנחנו חיים במצור", הוסיף לביא, "העלינו את הדברים בפני כמה שרי תחבורה שהתחלפו במרוצת השנים, פנינו לראש הממשלה הנוכחי, שכרנו עורכי דין כדי לתקוף את ההתנהלות האטית של משרד התחבורה, והתשובות שאני מקבל בכל פעם הן: 'אנחנו עושים את המיטב'".

ללביא בטן מלאה על שרי התחבורה שכיהנו בשנים האחרונות. "בפועל אני יודע שהשר הזה לא תקצב והשר ההוא לא תקצב ושהעניין הזה אפילו לא מופיע בתוכנית החומש של יו"ר מע"צ", הוא קבל. "איך יכול להיות ששר התחבורה אומר לי שהוא מקדם את התוכניות הללו, אבל יו"ר מע"צ אומר לי שהוא לא קיבל שום פנייה להתקדמות בעניין?" הוא קרא לערוך תחקיר בבית החולים אסף הרופא, כדי לבדוק את השפעת העיכוב בהגעת החולים בשל המחסומים על מצבם.

"צריך תקציב"

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "המשרד מקדם את הקמתן של שתי הפרדות מפלסיות. האחת כבר אושרה ובחודשים הקרובים יפורסם מכרז לביצועה. השנייה נמצאת בשלבי תכנון מתקדמים". המשנה למנכ"ל הרכבת, ירון רביד, אמר: "תכנון הפרדה מפלסית זה תהליך ארוך, שאיננו יכולים לתקצב. משרד התחבורה והאוצר צריכים למצוא לזה תקצוב, למרות שאני יודע שזה אמור לקרות כבר בשנה הקרובה".

מהחברה הלאומית לדרכים (מע"צ לשעבר) נמסר בתגובה כי באחריותם ביצוע הפרדה מפלסית אחת

 בלבד וכי המבנים שהיו מכשול להקמת הפרויקט כבר פונו. "שני המכרזים לביצוע הפרויקט צפויים להתפרסם בחודשים הקרובים".

עם זאת, את מורד ההבטחות הללו לא משכנעות. "אחרי עשרות פניות לרכבת ישראל קיבלנו מכתב מהדוברת שטענה כי כבר בשנת 2011 צפויות להתחיל עבודות לביצוע הפרדות מפלסיות, שיבטלו את מחסומי הרכבת. בפועל שום דבר לא נעשה. עד שלא נראה התקדמות בעיניים, לא נעצור את המאבק".