קומונות בלב קפיטליזם: ארה"ב מולדת הקיבוצים?
הקיבוץ הוא אחד מסמלי הציונות. אבל בעצם מדובר בגרסה של קומונה. וקומונות היו באמריקה זמן רב לפני שמישהו חשב לחבוש כאן כובע טמבל, כפי שמסביר יעקב עובד בספרו "200 שנות קומונה בארה"ב"
מאז ומתמיד הייתי משוכנע שהקיבוצים היו יצירה ציונית יש מאין. שאת הניסוי האנושי המיוחד הזה אנחנו התחלנו. ובכן, אני מתנצל על הבורות. אכן, הקיבוצים מיוחדים. אכן, הקיבוצים חשובים ולמרות ביקורות רבות שחלקן מוצדקות, אין ספק שהיתה כאן כוונה ראויה, ביצוע מרשים ומלחמה מרתקת למען חיים אחרים, צודקים יותר וטובים יותר. אבל, אנחנו לא הראשונים.
אושי שהם-קראוס - כתבות נוספות:
- כסף דמיוני: הבנקים הם פשוט גנבים
- קונספירציה של העשירים? על חינוך חינם לפועלים
- הסוציאליסט הראשון: על רוברט אואן
ולכל מי שיש ספק בדבר, מומלץ להכיר את ההיסטוריון הישראלי הבולט שכותב על קומונות, הלא הוא פרופסור יעקוב עובד. בטור הזה אציג בקיצור נמרץ כמה דברים מעניינים שעובד כותב. אני מתייחס לספרו המרשים ועב הכרס "מאתיים שנות קומונה בארצות הברית", שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ויד טבנקין. כיום אפשר להשיג אותו באתרי אינטרנט כמו findabook.co.il ואצל דעון ודבי מבוקספר.
ערש הקומוניזם
כשמזכירים את המילה קומוניזם אנשים מזדעזעים, ואולי בצדק. קומוניזם הוא השם המקובל לשיטה שניהלה את ברית המועצות ברוב המאה העשרים. קומוניזם נקשר בשם סטלין וברז'נייב ועוד רבים אחרים. אבל לא בטוח שלילד הזה פיללו אנשים כמו מרקס ואנגלס, מחשובי הקומוניסטים באירופה, ואולי אפילו לנין, מייסד ברית המועצות וקודמו של סטלין לא היה מתלהב.
אז מה זה בעצם קומוניזם? כמו הרבה מושגים מורכבים הוא רווי משמעות ורווי שימושים. כאן, בטור הזה, אני רוצה להתייחס למובן הפשוט והכמעט מילולי של המושג: לקומונה. הקומונה, כך מספרת ויקיפדיה, היא מבנה חברתי שבו מתארגנים בני אדם שאינם בהכרח קרובי משפחה לחיי שיתוף בייצור ובצריכה.
הקיבוץ הוא המושג העברי לקומונה. וככל שמדובר בקומונות, מתברר למרבה הפליאה, כי ארצות הברית היא ודווקא היא היתה המדינה שבה פרחו והתקיימו יותר קומונות מכל מדינה אחרת בעולם. ומה שמעניין שהקומונות האמריקאיות לא נעלמו מן העולם ושחלקן חוות פריחה דווקא בימינו.
למה שם בארצות הברית, ערש הקפיטליזם? נשאל. למה במדינה שמקדשת את האינדיווידואליזם ואת ערך הרכוש? ובכן, כן. ואולי דווקא בגלל הסיבות האלה. כדי להבין את זה, אנחנו צריכים לחזור להתחלות הצנועות של ארצות הברית, למושבות הראשונות במה שמכונה "ניו אינגלנד" - אנגליה החדשה. למקומות האלה, שהיו קשים כל כך ליישוב, פראיים, עוינים ואולי סתם זרים וחדשים הגיעו בהתחלה אנשים מסוג מסוים. אנשים שהיה להם אינטרס מיוחד לברוח.
האנשים האלה היו ברובם אנשים שהחזיקו בתפיסות דתיות יוצאות דופן. כאלה, שגרמו לאנשי דת במדינות המוצא שלהם לרדוף אותם, להצר את צעדיהם ואפילו לפגוע בחיים שלהם. כאלה היו למשל ההוטרים במרכזה של אירופה, וכאלה היו השייקרים באנגליה. האנשים האלה השתייכו לכתות נוצריות פרוטסטנטיות שונות.
היו ביניהם כאלה שנודו מפני שהאמינו שלא ראוי לטבול לנצרות תינוקות. מה שצריך, הם חשבו, הוא לחכות עד שהתינוק יגדל, יבין במה דברים אמורים ויחליט בעצמו. והיו כאלה שהחליטו לשמור שבת. כן. נוצרים שומרי שבת. ולאנשים האלה נמאס מרדיפות. נמאס מהצקות ונמאס מנידוי. והשם שמעו על מקום חדש ופתוח. מקום שיש בו המון שטח פנוי.
מקום שאפשר פשוט ללכת בו לאיבוד. והם נדדו.
מלכות ה' במנהטן
רבים מהמתיישבים הראשונים בארצות הברית היו אנשים שנרדפו על רקע דתי, אבל לא כולם היו קומוניסטים, ובשימוש שלנו במושג, הם לא תכננו לחיות חיי קומונה, חיי שיתוף. אבל היו בניהם כאלה שחשבו על חיי השליחים, על תלמידיו של ישו. אלה ניהלו חיי שיתוף לאחר הצליבה.
ואם חיי שיתוף היו טובים לתלמידי ישו, מדוע לא יתאימו לאדם דתי וישר. וכך, הגיעו חלק מן האנשים למושבות החדשות באמריקה עם אידיאל מעניין. הם שאפו לייצר חברה אוטופית, חברה לדוגמה. והחברה הזו תממש את האידיאל של מלכות ה' על הארץ. במילים פשוטות יותר, ומבלי להיכנס לתאולוגיה נוצרית, נסתפק ונאמר שהיה כאן רצון אמיתי וכן לייצר מעין התגשמות מקומית של ימי משיח בעולם הזה.
חברה טהורה
יעקב עובד מספר על לא מעט קבוצות. הנה למשל קונרד בייזל. הוא נולד ב-1690 בפאלאטינט שבגרמניה, והיה בן למשפחת אופים ענייה. נון קונפורמיסט קלאסי. התקרב לרוסטיקרויציאנים (אנשי מסדר גרמני מסתורי שטענו שמוצאו במצרים העתיקה), היה פיטיסט, כלומר החזיק בהשקפה שחוויה מיסטית ואמונה אישית שאינה מבוססת על כללי הכנסייה היא המפתח לחיי דת אמיתיים.
האיש הזה נרדף והיגר לאמריקה ובמהלך חייו שם הפך לשומר שבת, ושם הקים את הקומונה אפרתה. אפרתה הוקמה כמעין קהילה נזירית. מבוססת על עבודה קשה של האחים, על התנזרות ממין ועל מדיטציה. אמרנו כבר, האנשים האלה היו בעלי אידיאלים דתיים עמוקים. הם רצו לחיות בטוהר. ואכן, כך נראו החיים בתקופה הראשונה ליסודה של אפרתה.
עבודה. תפילה. תפילה ועבודה. ומוזיקה. פעילות מוזיקלית ענפה. והעבודה הקשה ביחד עם הצניעות הרבה וההסתפקות במועט הביאו לפריחה כלכלית, לייצור של עודפי סחורות חקלאיות. אנשי אפרתה העניקו את הסחורות העודפות לנזקקים. בחינם. אבל, לא לעולם.
אל אפרתה הצטרפה קבוצה מיוחדת שקראה לעצמה "האחווה הציונית", אנשי האחווה הזו (בלי קשר לציונות שלנו) הונהגו על ידי האחים אקרלינג, וכשאחד מהאחים אקרלינג נתמנה למעין מנהל, השתנתה השיטה.
העבודה אורגנה בצורה טובה יותר. הונהגו שיטות ייצור מתקדמות יותר, נוצר עושר רב יותר, והנה, את הסחורות שנצברו כבר לא חילקו לנזקקים, אלא מכרו במחירים יפים. אפרתה התעשרה. במשך הזמן הזדקנו בני העדה. לא תמיד הגיעו מספיק מצטרפים חדשים. אחת הסיבות העקריות להידרדרות היתה הפרישות המינית. פשוט לא היה ריבוי טבעי. האנשים התמעטו והלכו, עד שהגיע הסוף בימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
כנראה היה זה ג'ורג' וושינגטון שביקש מאנשי אפרתה לנהל יישובם בית חולים צבאי. מאות פצועים שוכנו במגורי האחים, שטיפלו בהם במסירות. עד שלבסוף פרצה מגפת טיפוס. בסיומה מתו רבים, גם מאנשי הקומונה והמבנים נשרפו, כדי לעצור את המגפה. אפרתה לא התאוששה.
הנה, זו דוגמא לקומונה דתית אמריקאית יוצאת דופן. נמשיך בשבוע הבא.
והזמנה: באתר שלי תוכלו למצוא את כל 80 הטורים שפירסמתי כאן ושם גם תוכלו לראות מאמרים אחרים, קורסים שלי ותוכלו להרשם לרשימת דיוור שתשלח לכם את המאמר השבועי של ב-ynet. תיכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם.
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד קורסים בנושאי כלכלה וצדק חברתי במכללת ספיר ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל ushik42@gmail.com .
לפנייה לכתב/ת 
