מביט מזרחה: אתי ביטון עוד תהיה כוכבת
אבי שושן היה חולה השבוע. התוצאה: חלום רחוק על אתי ביטון, האזנה מאתגרת למירי רביבו, וגל של נוסטלגיה עם דקלה חג'ג' ויובל פרי המלך. המסקנה: יש אלוהים
אזהרה - יכול להיות שאחרי קריאת הטור תחשבו שאני צריך אשפוז, אבל לצערי, הכל אמת. מעשה שהיה. השבוע כותב המדור היה חולה בשפעת קשה במיוחד ובמשך שלושה ימים לא יצא מהמיטה. בלילה הראשון, כשחום הגוף נסק לגבול בין חיים ומוות, ההזיות החלו לקחת אותי ל"ארץ לעולם לא" - וכך חלמתי שאני מתחתן עם אתי ביטון. באמת.
אני זוכר את הצעת הנישואין, החתונה המפוארת ואת האושר של אמא שלי כשהבאתי לה כלה מרוקאית משלנו. בבוקר כשקמתי ספוג זיעה והבנתי שלצערי זה כנראה יישאר רק בגדר חלום, פתחתי את המחשב וראיתי במייל הודעה חדשה המבשרת לי על שיר חדש בשם "סאלמה" - למי אם לא, אתי שלנו. תקראו לזה מקרה, אולי יד הגורל, אני יודע שלמרות שהייתי מרותק למיטה, עם השיר הזה פתחתי את היום.
תראו, קצת קשה לכתוב ביקורת אובייקטיבית על אישה שחלמת עליה רק לילה קודם, אבל עד כמה שהשיר ממתק אמיתי, לביטון יש בעיה. ולא, זו לא העובדה שהיא לא יוצאת איתי. כשהיא פרצה לפני כשנה עם "פתגם סיני" היא הביאה רוח מרעננת למוזיקה המזרחית בישראל. היא היתה קול נשי חדש בעולם של גברים, ושידרה לא רק איכויות ווקליות נהדרות, אלא מעטפת כללית שכללה מראה מצוין, אישיות מתוקה, עדינה (במילים אחרות: לא פרחה) ובעיקר לא טיפשה. כלומר, שונה לגמרי מהטייפקאסט של הזמרת המזרחית המצויה.
מזרחית לא מצויה
הבעיה של ביטון היא שהרצון שלה להביא צליל ערבי ולחבר אותו לישראליות הנוכחית, פשוט לא צולח. שירים כמו "גנב שלי", "אמא שלך", "המזל בחייך" לא הצליחו להביא לה את הקהל הרחב, ופשוט לא תפסו את האוזן הישראלית. דווקא כשיצאה מהפופ הערבי ששולט בלבנון והוציאה את "אולי תאמר", בלדה שוברת לב שכתבה לה דקלה, היא הוכיחה את עצמה כאחת ההבטחות הגדולות של המוזיקה הישראלית. הבעיה היא שמדובר בשיר אחד מתוך אלבום שלם שפשוט לא מיצה את הפוטנציאל המסחרי-פרסומי של ביטון.
אתי ביטון - "אולי תאמר"
השנה מאז שפרצה, הפכה להיות קריטית עבורה. ג'ולייטה עשתה את הקאמבק של חייה, רינת בר מנסה גם היא לחזור לתודעה, זהבה בן ואתי לוי הוכיחו שאסור לקבור אותן, ושרית חדד כובשת את המסך בכל שבוע מחדש עם תפקידה כמנטורית ב"THE VOICE". אפילו הבנות של "אייל גולן קורא לך" מופיעות ללא הפסקה בערוץ המוזיקה - וביטון נדחקה אחורה, עד שכמעט ששכחנו את הזמיר מבאר שבע.
ביטון יכולה להפוך לכוכבת גדולה, ותאמינו לי שאני לא אומר את זה על כל אחת. למעשה, כמעט על אף אחת. בחירת שירים לא נכונה והתעקשות על קו מוזיקלי שלא תופס בארץ, הורידו אותה מהתואר של תגלית השנה - לעוד הבטחה שלא מומשה. אני אומר, ביטון היא בדיוק כמוני, מהחולמים. רק שככל הנראה בניגוד אליי, היא מאלה שגם מגשימה חלומות. אז זה ייקח עוד אלבום, אפילו עוד שניים, אבל בסוף היא תהיה סטאר.
אם נשארתם איתי עד כאן ואתם לא חושבים שביטון צריכה להוציא נגדי צו הרחקה, תנו לי לפנק אתכם בפנינים שחבר טוב שלי צחי כהן מצא עבורי ביוטיוב. עבורו מדובר על 'גילטי פלז'ר' מענג במיוחד, עבורי זה הצורך למצוא את המילים הנחמדות אבל שליליות למנהל או ליחצנית שמבקשים שאראיין את מי שלדעתם הולכת להיות הכוכבת הכי גדולה בארץ. עכשיו תזכרו, מדובר בחומרים קשים להאזנה. התירוץ שלי הוא שפעת קשה, אתם לעומת זאת עושים זאת בהכרה מלאה.
שוקולד, מנטה וגם קפה
אז הראשונה היא מירי רביבו שאחראית על הלהיט הענק "כמו שוקולד קפה". למי שלא מכיר, מדובר באחד משירי הקלאט של הז'אנר בשנה שחלפה כשהקליפ המושקע שלו מהווה בית ספר לכל אבי ביטר וונאבי. השבוע היא הוציאה סינגל נוסף בשם "רק אתה" אותו היא מגדירה כ"סינגל חדש, משכנע ומרגש". למרות שבדרך כלל אנחנו כותבים על השירים החדשים ביותר, אני מבקש עם זאת לחשוף ביניכם את הקליפ המופתי ל"כמו שוקולד קפה", ומבטיח כי הביקור הבא שלכם בסופר כבר יראה אחרת.
מירי רביבו - "כמו שוקולד קפה"
הממתק השני שלי לשבוע זה ואל תגידו שאני לא מפנק אתכם הוא של זמרת בשם דקלה חגג' ליצירה בשם "אהבה בסניף הבנק", שמספר של ההתאהבות הבלתי צפויה של לקוחה עם הבנקאי הפרטי שלה. מדובר בשיר שיצא בשלוש גרסאות לא פחות: רדיו, אינסטרומנטלי ו...כן, גם בגרסת א-קאפלה. לא הצלחתי לדלות עליה מידע ברשת, אבל אני מצדיע לבחורה שלא מבקשת יותר מאשר את פקיד הבנק שלה, שבגללו לקחה הלוואות ושברה חסכונות ורק מבקשת ממנו שלא ידבר איתה על ריבית וכלכלה - כי הלב שלה זקוק לאהבה. קלאסיקה.
ולסיום, טוב, זה באמת כבר מביך, אבל לפני כמה שנים כשהתוכנית "רק בישראל" הייתה בשיאה, התארח שם זמר בשם יובל פרי. אולי תזכרו אותו כמי שהיה קורא לעצמו יובל פרי המלך והיה מופיע עם כתר וגלימה. יצא שלא הרבה
זמן אחר כך הוא עצר לי טרמפ בזמן שהייתי חייל בצבא והקפיץ אותי עד ראש העין. חמש דקות אחרי שנכנסתי למכונית שאלתי אותו, "תגיד, אתה לא יובל פרי המלך?" והוא ענה, "יפה שאתה זוכר, חייל".
"לאן נעלמת?" שאלתי. "החיים לקחו אותי. מצאתי את אלוהים", ענה. כשהגעתי הביתה שמתי בדיסקמן את הקלאסיקה הניצחית שלו "יש אלוהים" וחשבתי שאין יותר יד אלוהים מזה. משום מקום, שאלה אותי בפייסבוק השבוע אחיינית שלי איך קוראים לשיר שהשמעתי לה כשהיתה ילדה. חייכתי. למרות שהייתי חולה, כתבתי לה: "יש אלוהים". הפזמון של השיר למי שלא מכיר הוא מופת לכתיבה מזרחית - "יש אלוהים שכותב בספרים את הטובים ואת הרעים. את תלכי לגיהינום ותשרפי כמו שאני סובל היום". באווירה אופטימית זו, רק בריאות לכולנו.
