חוק טל - סכנה לביטחון המדינה

"שני תלמידי חכמים נכנסו לבית המדרש". זו הייתה יכולה להיות פתיחה לבדיחה טובה, לולא היה זה סיפור חיינו: סיפור על שני תלמידים, האחד סטודנט מילואימניק, והשני תלמיד ישיבה. האחד משלם מס מילואים, משלם בבריאותו ומשלם בלימודיו, השני הוא זה שמקבל את תגמולי המס. תודו שזה סיפור טוב, קלאסי ונוגע ללב, שבו יש רע וטוב, מנצל ומנוצל. בסיפור הזה, חוק טל השנוי במחלוקת, הפרק האחרון טרם נכתב. אבל האמת היא שזה בכלל לא הסיפור.

הסיפור האמיתי לא מדבר על ציבור מנוצל ועל "שוויון בנטל", אלא על ממשלות שמוכרות לנו סיפורים ומעשיות כיד הדמיון הטובה כדי לטייח עצלות, רמאות ומשוא פנים - מנפלאות השחיתות השלטונית. השחיתות היא זו שתוביל את מדינת ישראל לפגיעה קשה בביטחונה, ולא תלמידי הישיבות, איראן או "קיצוצי תקציב הבטחון" הנעלמים.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

שניט והמתגרשים: סוף לטרור על גב הילדים / יעל גיל

לא בלי בתי. מיהו יהודי בגרסה משפחתית / אריאל בארי וארין קופלוב

הבעיה שלנו היא דווקא לא חוק טל. חוק טל הוא רק אחד הסימפטומים, עוד לבנה שמוטלת על הערימה הבלתי הגיונית של מסים ודרישות, שאותם אני, אתה ואת נושאים על גבנו. השאלה כבר מזמן לא "מי נושא בנטל" אלא "מי עומד מאחורינו ברגע האמת". זה לא ממש משנה אם יוארך תוקף חוק טל או לא, כי המדינה גרמה כבר בהתנהלותה נזק אדיר למערך המילואים ולצבא כולו. זה כבר לא צבא העם כי אם "צבא חצי העם".

ערימה בלתי הגיונית של דרישות על לוחמי המילואים (צילום: מיכאל קרמר)

חוק טל הוא רק עוד אחת מהסיבות, שבגללן מאמין כיום המילואימניק שאין מי שעומד מאחוריו בשעת מבחן: אם זה בשעת המבחן באוניברסיטה, אליו לא היה לך זמן להתכונן כי היית במילואים, אם זה מס הכנסה על הימים שבהם היית במילואים בסך כמה אלפי שקלים, אם זה בשעה שבה אתה ממתין במסדרון לשיחת פיטורים עם הבוס, כי "הוא לא יכול לספוג יותר את ההיעדרות שלך עקב מילואים", ואם זה בשעת הקרב, שבה אתה מתקשה להיזכר בתרגולת הלחימה, כי במקום שהמדינה תשקיע בך ותאמן אותך להיות חייל טוב יותר, היא מעדיפה לאמן ולממן אוכלוסיות אחרות, היותר "מחוברות".

איבדנו אמון בממשלה

חוק טל הוא עוד אחד מההחלטות שלממשלה אין רצון, כסף ואנרגיה לעסוק בהן, אבל פוגעות ישירות בביטחון המדינה על ידי פגיעה במוטיבציה של החיילים ופגיעה באימוני הלחימה שלהם. בין ההחלטות המפוקפקות האלה, יחד עם חוק טל אפשר למנות גם את ההתחמקות השיטתית של המדינה במשך שנים מלטפל בבעיות חיילי המילואים, עד כדי כך שסמג"דים אינם מוכנים להתמנות למג"דים כדי שלא לפגוע כלכלית במשפחתם (ציטוט מפי מג"דים במילואים שנכחו בכנסת, ביום ההוקרה האחרון למערך המילואים).

לא, אני לא אשתמט ממילואים כי הבלורית של מר נתניהו אינה מוצאת חן בעיניי, אבל עליו לדעת שכמו חברה, שאיבדה מזמן את אמון לקוחותיה, כך גם אנחנו איבדנו מזמן את האמון במעשי הממשלה. אובדן האמון הזה לא בא לידי ביטוי בהשתמטות המונית, אלא בהתרסקות איטית ושקטה של מערך המילואים, שמתרחשת כבר שנים, תודות להחלטות ממשלה תמוהות, והתעלמות ממצוקות בסיסיות של המשרתים.

כיום המילואימניק נדרש להיות מוטרד בגלל סדר עדיפויות רקוב של המדינה שלו, ולדאוג בעצמו לסידורים שונים שייאפשרו לו לשרת במילואים: החל ממימון טלפון סלולרי לצרכי השירות (כי אחרת, איך נארגן את הפלוגה? וכי יש אזורים בקו ללא קליטת מ.ק) ועד לרכב הפרטי שצריך לשמש להובלת ציוד, החל ממדים שנדרש להביא מהבית (כי בדרך כלל נקבל אותם במידה של ילד קטן) ועד לאוכל לזמן השירות.

ממשלה שמעדיפה להתעלם ממצוקות אזרחיה, כדי לשמר את נוחות ישבני הנבחרים שלה על כסאות המליאה, גורמת בצורה ישירה לירידה משמעותית במוטיבציה וכשירות החיילים להילחם. זו משוואה שכל אחד מכם חייב להפנים: ללא תיקון מיידי של סדר העדיפויות הממשלתי וריפוי נורמות השלטון החולות, המחלחלות לצערנו אל אחרון הפקידים והחיילים במשרדי הממשלה ובקריה, נתעורר ביום קרב, למציאות שבה אנחנו סומכים על צבא שבו חיילים לא מאומנים וחסרי מוטיבציה. חוק טל הוא רק עוד גרגר חול, שהיא זורה בעיניכם.

הכותב הוא יזם היי-טק ופעיל בפורום החפ"שים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il