גם את מרים הנביאה הדירו

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• לא תנאף - זה גם ברשת/ דינה אברמסון
• כבר ראיתם את הקמפיין של רבי נחמן?
• החילונים החרדים, והחרדים החילונים
  

נשים מממתקים וגברים מדיאטה

הבחירה של חסון לתאר אישה יפה כ"ממתק", טומנת בחובה כמובן את הפתרון – ממתקים יש להרחיק מגברים מכריסים. אבל מה לעשות, אילה, שלממתק הזו יש לא רק שדיים ורגליים, אלא גם לב ומוח, תשוקות ורצון. או במילים אחרות - הממתק זה את, ואני והילדות שלנו.

למה זה קרה לאילה חסון, ואיך יוצאים מזה?

אני מעריכה שאילה חסון נבהלה כשהיא מצאה את עצמה לרגע בקרב חבורת מדירי הנשים, ולכן הגיבה בגמגום ובתוקפנות. אותו הדבר קרה גם לחנן קריסטל וליוסי לוי. ולמה זה קרה להם? אני לא יודעת, אבל אחד ההסברים קשור לכך שהמאבקים לזכויות הנשים בפרט ולזכויות האדם בכלל, לא צברו מספיק קילומטרים. אנשים יודעים מה הדעה "הנכונה" להם, והיכן הם רוצים למצוא את עצמם, אבל הם לא באמת הפנימו את זה. אנחנו נמצאים, כנראה, בתקופה שבה אין עדיין הלימה בין הערכים "הנכונים", לבין תחושות הבטן. הראש כבר הפנים: נשים אינן חפצים או ממתקים, אבל התגובה מהבטן עדיין לא השיגה את התובנות האלו.

ואיך יוצאים מזה? הבהלה של אילה חסון מובנת, אבל הבחירה שלה לתקוף ו"לנפנף" את ד"ר קמיר מהשיחה, מצערת. הלב לא באמת נרגע כשהורגים את השליחה. הייתי שמחה לו אילה חסון הייתה עוצרת, מאפשרת לעצמה ולשומעים לקלוט מה קרה, ואף מנסה ללמוד מזה משהו.

בתגובתה היא הייתה יכולה ללמד את כולנו צניעות. היא הייתה יכולה ללמד את כולנו לשים לב לרגעים שבהם אנחנו סוטים מהערכים שבהם אנו מאמינים. היא הייתה יכולה לנסות לברר בקול ובפומבי למה זה קרה לה, ולעזור לכולנו לראות מתי ולמה זה קורה לנו. היינו יכולים ללמוד פרק בהגינות, בחשיבה רפלקטיבית ובהתמודדות עם סתירות פנימיות. כמו כל טעות, גם הטעות הזו הייתה יכולה להפוך לרגע אנושי לעילא, וגם את זה אילה חסון החמיצה.

האם גם מרים הנביאה הייתה "סוכריה" מתקתקת?

אפשר היה להזיז אותן, אפשר היה לתת את כל הבמה והקרדיט לברק, משה ואהרון. ובכל זאת, ודווקא משום כך.

אם תלכו לבית הכנסת השבת, ואם במקרה תגלו בו נשים שיושבות מאחורי מחיצה, ואף לא מוזמנות לשיר, לקרוא בתורה או לחזן – אנא, חישבו על שירת מרים ודבורה, ונסו לברר עם עצמכם למה כל כך מפתה וקל לנו לארוז נשים בניירות צלופן מרשרשים. נסו לברר מה השתבש בנפשותינו בדרך בין שירת הים, לאולפן של אילה חסון ולמחיצה בבית הכנסת.

זה כמובן לא כל כך פשוט

אנחנו יודעים שמרים שמרה על משה, אנו יודעים על שירת הים, אנו יודעים משהו על הצרעת שפקדה אותה, ואנחנו שומעים באופן לאקוני על מותה. האם מרים באמת לא הייתה מנהיגה שוות ערך למשה או אהרון? פסוק בודד מספר מיכה (ו', ד') משמר מסורת ולפיה שלושת האחים היו שותפים בהנהגת בני ישראל במדבר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם".

האם ייתכן כי ספר מיכה משמר מסורת קדומה, ולפיה הייתה מרים מנהיגה פעילה בחיי המדבר, כמשה ואהרון - אלא שדמותה וכוחה עומעמו על מנת שלא תאפיל על שני אחֵיה, שני הגברים הגדולים של דור המדבר? האם גם מרים הייתה "סוכריה" שהוזזה ממקומה, בשביל לא להפריע להתנהלות החופשית של הבכירים?

שבת שלום.