האלמנט של יובל נעים / טור

אי שם באוגוסט, החשבון של יובל נעים היה פשוט וגם די הגיוני. ארקדי משחק מחבואים, קורנפיין עסוק בהישרדות, הסגל בינוני, הקהל יתמוך בכל מקרה - אימפריה על הקרשים במחיר מציאה – מה יש להפסיד? וכך, משבת לשבת, בחסות פוזת הקדוש המעונה שמגלגל עיניים לשמיים ומקפץ בהתלהבות על הקווים, הלך ונרקם לו ספין מתוחכם.

ההפסדים המביכים שהובילו לעזיבה של יובל נעים:

• ראשל"צ מהתחתית גוברת 0:2 על הצהובים שחורים
• בני סכנין מגיעה לטדי ומשפילה את בית"ר 0:3
• בני לוד מהליגה הלאומית מדיחה את הירושלמים מהגביע
  

"אף אחד לא רצה את בית"ר ואני נקראתי לדגל", הצהיר המאמן בתחפושת, שנזכר לפשוט אותה בדיוק חודש לפני פורים, אחרי שגרם נזק כמעט בלתי הפיך.

האוהדים התייאשו מנעים, והוא מבית"ר(צילום: ראובן שוורץ)

הבעיה של יובל היתה שלתוך המשוואה הוא שכח להכניס אלמנט אחד קטן - כדורגל שמו.

על סגירה אלכסונית, יציאה מתואמת לנבדל, חיפוי בהגנה ותנועה לשטחים מתים, עובדים באימונים. לרמת הכישרון, עומק הסגל או גובה התקציב אין וגם לא צריך להיות קשר לפעולות בסיסיות שכל קבוצה מאומנת אמורה לבצע.

האמרה הידועה גורסת שהשלם עולה על סך חלקיו, אלא שבית"ר ירושלים שהושפלה שלשום ע"י בני־לוד חשפה נוסחה חדשה - חלקים שמעלימים את השלם - שחקן לשחקן זאב.

כמו בטרגדיה יוונית, הסוף היה ידוע מראש, כשלתפקיד המקהלה של סופוקלס נכנסו אוהדי בית"ר המיואשים אך המפוכחים, אבל הגיבור הראשי לא שמע. אתמול, באיחור אופנתי של חודשיים, יובל נעים הוציא את האטמים מהאוזניים ושם את המפתחות.

דרור קשטן. בית"ר חייבת לחשוב בגדול(צילום: אורן אהרוני)

ועכשיו לאן? מוטי איוניר ודרור קשטן, שפתחו את העונה במכבי ובהפועל ת"א ויצאו בשן ועין, כל אחד בנסיבותיו הוא, הם המועמדים המובילים לעלות לאזור חיוג 02. במידה שהכסף (או הסיכום עם טביב) לא יהוו מכשול, קשטן השיטתי והיסודי הוא המועמד האולטימטיבי לבית"ר החבולה והרצוצה.

לא רק שתהיה זו סגירת מעגל מכובדת עבור מי שהביא את האליפות הראשונה לבירה לפני 25 שנה, אלא שמעל הכל יהיה זה מהלך הגיוני ראשון במועדון, אחרי תקופה ארוכה של אובדן שפיות ודרך. למרות הכל, בית"ר היא עדיין קבוצה גדולה, ולכן חייבת לחשוב בגדול. את מחיר ההתפשרות על מאמן בינוני, איציק קורנפיין משלם היום בריבית.