טופס שחרור: פרידה מדוקטור "האוס"
אחרי שמונה עונות של דיאגנוזות משעשעות, מחלות משונות ולא מעט דקירות מחט, הגיע הזמן להפרד מהרופא הפופולרי ביותר בעולם - דוקטור גרגורי האוס. מור אלזון סופדת לסדרה המיתולוגית ומסרבת לחתום על שחרור מבית החולים
שמונה שנים אחרי שהוא הגיע לבית החולים, מסתיימת ההתמחות הארוכה ביותר בחייו של ד"ר האוס. השניניות, הבדיקות, דקירות המחט וההמצאות האבסורדיות שהשאירו את הסדרה כאחת המצליחות ביותר של השנים האחרונות - הגיע הזמן לסכם ולבדוק למה כל כך קשה להיפרד ולחתום על טופס שחרור מבית החולים.
סופית: הסדרה "האוס" תסתיים באפריל הקרוב
דלקות גרון חוזרות ונישנות שהולכות יד ביד עם רגישות לפניצילין, פריצת דיסק בגיל צעיר ועוד כמה בעיות - כל אלה היו כרטיס הכניסה שלי לחדר מיון ולשאר מחלקות בהן מסתובבים רופאים בחלוקים לבנים. כאלה שמנסים להיות נחמדים, אבל לפעמים גם חסרי סבלנות ועצבניים בעקבות שאלות מחטטות שמוכיחות להם שיש להם עוד קצת שיעורי בית. מה לעשות, משעמם במחלקה והאינטרנט הוא כר פורה לספקולציות היפוכונדריות.
צפו בפרומו לעונה השמינית של "האוס". כך מתחיל לו הסוף
ד"ר האוס, שעושה ביקורי בית רק אם יוצא לו מזה משהו, הוא לא מסוג הרופאים שתתפסו לא מוכן. כלומר, גם אם כן, לא תראו את זה עליו. אם כבר, הוא ינחית עליכם שמות מפוצצים של מחלות שלא נראו מאז מלחמת העולם הראשונה ויטען בתוקף שזה מה שיש לכם.
אחרי שהוא ילעיט אתכם בתרופות, יעשה לכם לפחות החייאה אחת בעזרת דיפיביליטור ויריב עם כל בית החולים, יצא שהוא צודק ואתם בדרך להחלמה מלאה. זאת אומרת, אם עוד לא מתתם מזה שהוא הקפיא אתכם בדרך להבראה.
שרלוק האוס
התפיסה המובילה של התכנית, כך מספרים היוצרים דיוויד שור ופול אטנסיו, היתה ליצור תכנית רפואית בסגנון חוקר. לא רק חלוקים לבנים, סטטוסקופים מתנדנדים בשרמנטיות ומבטים של "היי, אני רופא, את באה למיטה?". וזה עבד. ד"ר האוס היה לשרלוק הולמס של עולם הרפואה עם חשיבה נונקונפורמיסטית שמובילה אותו למפלצות מאגדות עם, סיבוכים רפואיים שאף אחד לא מזהה ועוד המון הזיות משונות.
שור, מיוצרי הסדרה, מספר שתמיד היתה לו חיבה להולמס והקשר בין "האוס" לחבר היחיד שיש לו בביה"ח, ד"ר ג'יימס וילסון (אותו גילם השחקן רוברט שון ליאונרד, זוכרים אותו מ"ללכת שבי אחריו"?), מזכיר מאד את החברות שבין הולמס לד"ר ווטסון.
אבל ד"ר גרגורי האוס לא יכול היה להיות מי שהוא, אילולא השחקן יו לורי, שעד שהצטרף לצוות הרפואי של ביה"ח הלימודי שקר כלשהו שבניו ג'רזי (הסדרה צולמה בפרינסון), עשה כמה סרטים ("החברים של פיטר", "סטיוארט ליטל") ועוד כמה הופעות אורח בסדרות, כמו למשל ב"חברים", שם הופיע כ"איש על המטוס" שצריך לשמוע את בלבולי השכל של רייצל גרין. כל אלו כבר עיצבו אותו כאיש נרגן וחסר סבלות.
לורי לא היה צריך באמת להילחם על התפקיד. השמות האחרים שעלו היו דניס לירי, רוב מורו (ד"ר פליישמן מ"חשיפה לצפון") ופטריק דמפסי, עוד בטרם הפך לד"ר שפרד מק'דרימי. אבל לורי סחף את היוצרים באודישן מוקלט, במבטא אמריקני שאמנם הסתיר את זה הבריטי, אבל לא הצליח להאפיל על האדישות הבריטית. בלי הרבה לבטים, לורי זכה בחלוק לבן, סטטוסקופ, מקל הליכה והרשות לצעוק על כל מי שנמצא לידו על הסט.
רגש בקצה הסטטוסקופ
החלק הרומנטי לא נפקד מהסדרה ובכל פעם שלמישהו היה משעמם עפה לה מתמחה אחת והגיעה שנייה כדי לספק את יצר ההרסנות הסקסיסטי של האוס, בעוד שבצד תמיד חיכתה לו קאדי, מקווה שיום אחד הכדורים ישפיעו על המקום הנכון במוח ויגרמו לו להבין שהיא האחת.
צפו בקטע מתוך "האוס": "קאדי, יש לך תחת גדול"
אבל המלכה של "האוס" היא ללא ספק השחקנית ליסה אדלשטיין, הלוא היא ד"ר ליסה קאדי, שק האיגרוף של האוס. האישה הכי מתוסכלת על מסך הטלוויזיה, מכל הבחינות, וזו שגורמת לנו, לפחות הנשים, להסתכל עליה במבט אמביוולנטי של "איזה פראיירית שאת מחכה לו", מול "יואו, הלוואי וגם אני הייתי מאוהבת ככה".
בסוף זה קרה ביניהם ואת העונה השביעית הם בילו יחד בניסיון לבדוק אם הם מצליחים להכיל את כל המתח המיני הזה.
נכון, האוס הוא לא בדיוק הרופא שהיינו רוצים שיטפל בנו כזמן שאנחנו מרגישים רע ומרחמים על עצמנו. אבל בדיעבד, על אף אינסוף הבעיות הרפואיות והנפשיות שלו הוא מצליח להוכיח שאם תתעקשו מספיק, תבינו שמה שנמצא מולנו ברגע נתון הוא לא בהכרח כל מה שיש, אלא שיש דברים נוספים מתחת לפני השטח שיכולים לעזור לנו לפתור את הבעיות שלנו. הידיעה המנחמת הזו היתה גדולתו של האוס, ובגלל זה אני אתגעגע אליו מאוד.
