ולנטיינ'ס הפרטי שלי
מיכאלה ברקו מחבבת את ולנטיינ'ס דיי בזכות זכרונות מתוקים מהתקופה בה חיה בחו"ל, אבל יותר בגלל הסיפור האישי והגורל שבחר ביום הזה כדי לתת לה שיעור באהבה. מילה של מיכאלה: זה עבד
- לטורים הקודמים של מיכאלה
תמיד יש מקום לעוד אהבה
את ליל הסילבסטר ניכסנו כאן כבר לפני שנים רבות וערב השנה האזרחית החדשה הפך לליל בילוי וחגיגות גם בישראל, ובכל זאת, עדיין מדהים אותי לראות איך עם השנים אימצנו כאן גם את חג האהבה הגלובלי בנוסף לט"ו באב המסורתי.כשגרתי בארה"ב הימים שלפני ולנטיינ'ס היו חגיגה לעיניים מכל פינה, כל חנות ואפילו בסופרמרקט. זרי שוקולדים ולבבות, שירים מתקתקים, הצעות למתנות רומנטיות בהנחות מיוחדות ואווירת פסטיבל אהבה. בעיניי, לראות את התופעה מכל חלון ראווה מקומי ובתרגום לעברית, זו עוד סיבה למסיבה וממש לא מפריע לי לחגוג אהבה פעמיים בשנה.
מי שנוטות לזכור את התאריך הספציפי הזה בשנה, ואת כל התאריכים הרומנטיים האחרים, הן ברוב המקרים אנחנו הנשים. כמו בכל תחום בחיים, תאריכים ופרטי פרטים הם מבחינתנו נקודות דרך במסענו הרומנטי – מתי היה הדייט הראשון ואיפה. מה לבשנו. מי אמר למי, כמה ולמה. מה הוא אמר ומה הוא לא אמר, וכמה פעמים בדיוק נאמר מה שנאמר או לא נאמר.
הפנקס פתוח והיד רושמת
אנחנו כאלה, שמות לב לכל דבר, גם לפרטים הקטנים והמעצבנים האלה, שלגברים בדרך כלל אין סבלנות אליהם או שכלל אינם מודעים לקיומם. בכל פעם שבן הזוג שלנו שוכח תאריך חשוב יותר או פחות, זה האות לתקיפה נשית מוחצת; איך הוא מעז לשכוח? זה לא חשוב לו מספיק כדי לזכור? עובדה, גם אני עסוקה ועדיין זוכרת. שירשום ביומן או בנייד או על פתק. זה יום שחשוב לי, למה הוא לא מבין?", ועוד שלל קיטורים - כי מבחינתנו, יום ההולדת ויום הנישואים חשובים בדיוק כמו הפעם הראשונה שבה התנשקנו. לגברברים המסוקסים זה נראה כמו קיטש של בנות - מה שנכון - אבל תנו לנו את הרגע הזה, מה אכפת לכם?
כן, גם אני מוצאת את עצמי מקטרת לפעמים על האדישות וחוסר תשומת הלב של המין הגברי לפרטים הקטנים של החיים. בזמן שאנחנו יוצאות מדעתנו ומתכננות בהתרגשות ומבלוא תשומת הלב מתנה מיוחדת או חופשה מפנקת שלושה חודשים מראש, הם מגיעים הביתה בסוף היום ו... הכל כרגיל.
תזכורת כדי שיזכור את
ועכשיו אני רוצה לחלוק אתכן משפט מאוד חכם ששמעתי לפני כמה שנים, ועזר לי לשנות את כל התפיסה שלי לגבי העניין הזה: זה היה בוולנטיינ'ס דיי, במהלך שיעור ספינינג. החדר מלא בנשים מאוכזבות שמלמלו: "טוב, נו. אולי בהמשך היום הוא יישלח פרחים. אבל אני ממש לא מתכוונת להזכיר לו!". המורה עצרה את השיעור ונזפה בנו: "בנות, במקום לחכות שהוא יזכור, להתאכזב ולכעוס עליו, פשוט תזכירו לו! תגידו לו, מחר חג האהבה ואני רוצה שתפנק אותי במשהו. הנה היומן שלך, אתה יכול לכתוב לעצמך תזכורת".
כמה פשוט, ככה נכון. כולנו כבר יודעות שנשים מנגה וגברים ממאדים, ושהם פשוט בנויים אחרת. הם לא זוכרים, זה הכל. אז במקום לצפות בכל פעם מחדש ולהתאכזב, למה שלא נקל על עצמנו ועליהם ונתזכר אותם?
מאז, וולנטייז דיי הפך אצלנו בבית לאירוע משפחתי שנתי, שכולם נהנים ממנו. אחרי הכל, זה חג האהבה, ואצלנו אהבה זו משפחה. אז אנחנו מכינים עוגת שוקולד בצורת לב ומחלקים לכולם שוקולד וסוכריות ולהמתיק לכולם את היום (בינינו, בשבילי זו רק עוד הזדמנות להתעלם מהדיאטה ולאכול שוקולד, כי "בוולנטיינז דיי חייבים לאכול שוקולד בצורת לב").
ואם כבר מחוות רומנטיות, מישהו שאל אותי לא מזמן מה לדעתי המתנה האולטימטיבית לתת לבעלי ביום האהבה. הגעתי למסקנה שאולי אפנק אותו בכמה שעות של שקט – אני בטוחה שאם אתן לו השנה פטור זמני מהחפירות שלי, הוא יהיה אסיר תודה, יותר מכל מסאז' זוגי וחבילת פרלינים.
חג אהבה שמח ומתוק לכולם.
_a.jpg "צילום: גיא כושי ויריב פיין")
