פינטרסט: התמונה שווה? תקע סיכה
הרשת החברתית החדשה, פינטרסט, מתקבלת בזרועות פתוחות על ידי הגולשים. האם זה בגלל שהיא מעניקה חוויה ויזואלית מרעננת, או בעיקר בגלל שהיא מעניקה לנו חוויה שטחית: להסתכל על תמונות יפות
לממלכת הרשתות החברתיות נוספה לאחרונה נציגה חדשה, Pinterest (הלחם של המילים סיכה ועניין). הרשת החברתית נוצרה לפני כשנתיים, אך צוברת תאוצה מדהימה בחודשים האחרונים. פינטרסט מאפשרת לגולשים לשתף בתמונות וסרטוני וידאו שמצאו חן בעיניהם במגוון נושאים. ממש כמו לוח שעם וירטואלי, הגולשים יכולים לנעוץ בפינטרסט תמונות שהם אהבו, ציטוטים, מתכונים, צילומים של חפצים ואפילו פרטי אופנה עם לינק ישיר לרכישה.
איך זה עובד?
לאחר ההרשמה לאתר, ניתנת לכל גולש אפשרות ליצור אלבומים בנושאים שונים בלוח שלהם, ולמלא אותם באוצרות שמצאו ברשת. קיימות שתי דרכים לעשות זאת, באמצעות הדבקת לינק כתובת התמונה במקום המיועד לכך באתר, או על ידי הורדת הסימניה "Pin it" לסרגל הכלים. האפשרות השנייה, והנפוצה יותר, מקלה על מילוי האלבום: בכל פעם שהגולשים במשהו שמוצא חן בעיניהן, כל שעליהם לעשות זה להקליק על האייקון.
מאחר ומדובר ברשת חברתית, ולא בלוג, אנו יכולים לנעוץ בלוח שלנו תמונה שחבר העלה, אפשרות המכונה "Repin". בנוסף, כדי לא לרמוס זכויות יוצרים ברגל גסה, בכל פעם שתקליקו על תמונה מסויימת – תגיעו לעמוד המקורי שממנה היא נלקחה. נכון לעכשיו, פינטרסט עדיין לא מאפשרת לכולם להירשם, כדי לקחת חלק בחגיגה תצטרכו לקבל הזמנה מחברים שכבר נמצאים ברשת, או להזין את שמכם ברשימת ההמתנה שמופיע באתר.
התוצאה של האינטראקציה הזו היא לוח אקלקטי ומרשים, הפורש לנגד עיני הגולש את כל התוכן המגרה. פינטרסנט נחשבת לילדת הפלא של הרשתות החבריות, Techcrunch מדווח שברשת הגיעה ללמעלה מ-11.7 מיליון משתמשים תוך תשעה חודשים. מאחר שהאתר מציע תצוגת ראווה של תמונות יפות, אופנה ולינקים לאתרי קניות, הרשת אהודה במיוחד על ידי נשים. לפי טקראנץ', 97% מהחברים בעמוד הפייסבוק של פינטרסט – הן חברות.
אבל כבר יש כזה
פינטרסנט מצאה את מקומה הטבעי בין רשתות חברתיות נוספות שמקדשות את הוויזואליה. היא פועלת בהצלחה לצידן שם רשתות כמו טאמבלר, Fancy, FFFFOUND ואינסטגרם. כולן מציעות למשתמשים גירויים חזותיים אותם ניתן לשתף לחברים נוספים.
בדומה לפינטרסט, גם טאמבלר מאפשרת העלאת קבצי וידאו ותמונות, אך כיאה לפלטפורמה ותיקה יחסית (טאבלר הושקה לפני כמעט חמש שנים), היא מאפשרת לשתף כמעט כל סוג של מידע ברשת כמו קבצי אאודיו, תוכן טקסטואלי, לינקים לבלוגים ועוד. בנוסף, טאבלר מאפשרת לגולשים לפתוח בלוגים נוספים תחת אותו שם משתמש, ממש כמו שפינטרסט מציעה לגולשים ליצור מספר לוחות.
אתר פנסי מגדיר את עצמו כזירה למציאת דברים יפם אך גם מקום בו אפשר להתעדכן במותגים ומוצרים ובסופו של דבר – גם לרכוש אותם. במקום לקרוא לזה "לוח" או "בלוג", פנסי מעניקה לגולשים הזדמנות ליצור קטלוג אישי עם הדברים שלכדו את עיניהם. ממש כמו טאמבלר, שיטוט באתר כולל גלילה אינסופית מתישה, ורק בעלי הסיבולת יכולים להינות בו באמת.
איך פינטרסט שונה?
אם השירות אינו חדש, מדוע בכל זאת פינטרסט מקבלת כל כך הרבה תשומת לב חיובית? התשובה היא בחוויה. עמוד הבית של פיטרסט מציג עולם של גירויים ויזואליים שמפתים את הגולש לבזבז דקות ארוכות מחייו ולחפש אחר התמונה הבאה שתעניק לו השראה. בעוד שבאתרים הקודמים, תצוגת התוכן היא ליניארית והגולשים צריכים לעבוד כדי למצוא את הדברים שמוצאים חן בעיניהם – פינטרסט פורשת את התוכן בצורה אסטטית ומהפנת. היא נותנת את התחושה שהמגוון עצום ואין סיכוי שתעזוב מבלי שתמצא בה משהו קטן. בנוסף, מאחר והגולשים עוקבים אחרי משתמשים אחרים בהתאם לתחומי העניין שלהם, נוצרות קהילות המספקות לחבריהן תכנים רלוונטים באופן רציף.
מעבר לכך, כמו במעבר לכל רשת חדשה, תצטרכו להתרגל לעולם מושגים חדש כמו פינבורד (אלבום התמונות), רה-פין (השייר של פינטרסט) ופינרס (כינוי למשתמשים באתר).
למה כל זה טוב?
פינטרסט היא גינת ירק וירטואלית. גולשים מטפחים את פינת החמד שלהם וחווים רגעים של רוגע. אך פינטסט, ממש כמו טאמבלר, פנסי ואפילו פייסבוק, מקדשות את הויזואלי על פני הטקסטואלי. אם בעידן שלפני הטאבמלר, גולשים נהגו לפתוח בלוג כדי לשתף בתוכן מסוים, כעת נדרשת מאתנו מעורבות מינימאלית. ממש כמו שידוענים אינם צריכים להצטיין בדבר כדי לשמור על מעמדם הפומבי, גם אנחנו לא מחויבים ליצור– אלא פשוט להיות שם ולשתף בקיים.
מאחר שהמלאכה כה קלה וכולם יכולים להעיד על עצמם שהם אומנים, נוצר פיצוץ אוכלוסין של תוכן פופולארי. גולשים רבים מונעים מתוך אותם אינטרסים כמו בפייסבוק: למשוך תשומת לב, לזכות בהערכה חברתית ולהרחיב את מעגל העוקבים. התנהלות כזו לרוב אינה חושפת את הגולשים לתוכן ויזואלי מקורי המביע רעיון חדש – אלא בעיקר לתוכן נדוש - במקרה הטוב, וזבל המוני - במקרה הרע.
אינטראקציה באמצעות תמונות יכולה לסמן רגרסיה בדרך בה אנו מתקשרים אחד עם השני ברשת. במקום לפתח דיון או אפילו סתם להתווכח על סרט או תכנית ריאליטי, אנו מלקטים דברים קטנים שמנעימים את זמננו ולא נכנסים לעימותים. אבל יכול להיות שזה פחות גרוע ממה שזה נשמע.
פרופסור עזי ברק, המתחמה בפסיכולוגיה של הסייברספייס, מאמין שלא מדובר בסוג תקשורת פרמיטיבי יותר - אלא פשוט אחר: "לא שאני נלהב או מאוהב באפליקציות כאלו ברשת, אבל הן נותנות ביטוי, תחושת השתתפות ולפעמים הנאה אסטטית לכאלו המעוניינים בכך", אומר ברק ל-ynet מחשבים." אני לא רואה את זה בא על חשבון כתיבה ושותפויות מסוגים אחרים ברשת, אלא כערוץ נוסף".
ד"ר יאיר עמיחי-המבורגר מדגיש את חשיבות האיזון: "בכפר הגלובלי יש מאות מליונים של אנשים שחוברים אחד לשני על בסיס מכנה משותף. יש אנשים שהם מאוד ויזואלים מתענינים באסטטיקה בצילום. האתרים הללו נותנים להם מגרש ליצירה של מכנה משותף. הבעיה לא נמצאת בעובדה שאנשים חוברים לאתרים האלה הבעיה עשויה להיווצר עם זה המגרש היחיד שלהם. כלומר לא מדובר בתחביב שרוצים לפתח אלא במגרש חברתי טוטלי - זה המגרש החברתי שלהם.
"אתרים ותיקים – בטכנולוגיות אחרות ומיושנות יותר – כבר מציעים קהילות המבוססות על תמונות כבר הרבה שנים", מוסיף ברק. "מקליפר ועד לגוגל ועד לנשיונל ג'אוגרפיק. נכון שזה לא אותו דבר, כי יש שם גם מקום להתבטאות באמצעות צילום, אבל ברור שהכתיבה היא דבר משני שם. אישית, הביטוי המילולי נראה לי עדיף ונשגב יותר – אבל זו רק השקפה אישית. בכל מקרה, אני מאמין שערוצי תקשורת רבים יכולים וצריכים להתקיים במקביל – בטכנולוגיות, תכנים, רמות ומיקודים שונים – כשכולם לגיטימיים ואפילו רצויים.
הזכות הגדולה שלנו שאין כאן משהו על חשבון משהו אחר אלא ניתן לקיים ערוצים מרובים מקבילים. עם זאת, אני מסכים כי עבור משתמשים רבים, הרשת היא מקור לעצלות מחשבתית ולא לקידום מחשבתי – כמו שקיווינו פעם".
מה דעתכם? תמונה שווה אלף מילים או הרבה פחות?
