לא הערבי שאנחנו אוהבים / טור
המתקפה של יו"ר בני לוד, אבו סובחי, נגד הגזענות בבית"ר ירושלים עוררה את נקודה חשובה: איך אנחנו רוצים את הערבי שלנו? מחייך ומגיש בקלאוות או מטיח את האמת בפנים?
עוד ב-ynet ספורט:
בגדול אנחנו רוצים ערבי מחמד. כזה שלא ידבר בקול רם מדי, לא ילכלך, עדיף שינקה בפינות. אחד שמחייך כמו מאזן גנאיים ומדבר כמו וואליד באדיר, כלומר, לא אומר כלום. אנחנו רוצים מין סלים טועמה כזה - קטן, נוצרי וכזה שמקבל באהבה את ההתנצלות של עמית בן-שושן ששר מול קהל משולהב: "אני שונא אותך, סלים, אני שונא את כל הערבים."
עזוב אותי מכל הערבים הכועסים האלה, תן לי אחד שיודע את מקומו וגם יודע להכין חומוס. ושיביא גם בקלאוות. אלה יש להם בקלאוות חבל על הזמן.
ואיך שהם יודעים לארח, הלוואי עלינו היהודים. כן, תן לי ערבי כזה, מתוק וחרישי - ערבי בקלאוות.
ואבו-סובחי הוא כנראה הדבר הכי רחוק מערבי בקלאוות. הוא צועק, מוחה ומטיח את האמת הבעייתית בפנים. וזה מבהיל אותנו. כולנו יודעים שבית"ר ירושלים היא קבוצה גזענית (איך הייתם קוראים לקבוצה שלא מקבלת שחקן רק בגלל מוצאו,(? אבל למה להעיר שדים, למה עכשיו?
אנחנו יכולים לכתוב את זה בעשרות טורים, אבל כשהערבי, הקורבן הישיר של אותה גזענות, זועק את זה בעצמו, אנחנו נרעשים. זה משבש את הסדר הקיים. אנחנו נמחה ונרגיש נאורים, אתה תחייך בהכרת תודה (ואל תשכח להגיש בקלאוות).
עוד מצביקה נעים:
לא מעט מבקרים התייחסו לסגנון ולעיתוי שבחר אבו סובחי להבעיר את האש. לגבי העיתוי נשאלת השאלה - האם מישהו בכלל היה מתעניין במה שיש ליו"ר בני לוד לומר אם הוא לא היה משחק נגד בית"ר?
לגבי הסגנון, שתי הערות:
.1 כשאתה סובל מאפליה, מעוני ומגזענות, את מי בדיוק מעניינים גינוני הנימוס? או במילים אחרות: שחברי המסדר מטעם חנה בבלי ישפטו את הנימוסים של חבריהם לשולחן ולא את אלה שמעולם לא זכו להתיישב סביבו.
.2 מה בסך הכל אמר יו"ר בני לוד? ש"בית"ר קבוצה גזענית והלוואי שהיא תרד ליגה." כמה מזעזע. כשאיל ברקוביץ' אמר שכשהוא לא משחק בנבחרת הוא רוצה שהיא תפסיד, רבים התמוגגו מהישירות ומהאותנטיות של האיש. כשהערבי מאחל ירידת ליגה למועדון שבחיים לא יכיל אותו, זו כבר גסות רוח. נו, טוב. מה שמותר לאבו ברקו אסור לאבו סובחי.