אובמה והשליחים לישראל: להתיישר על הקו האדום

שטף הפרסומים בנושא האיראני שניחת עלינו בסוף השבוע, העלה חששות בקרב אזרחים רבים מפני מטרות זעף של רקטות וטילים על העורף הישראלי, אך בעיקר עורר בלבול. מצד אחד חוזר שר הביטחון ברק ואומר כי ישראל תיתן צ'אנס לסנקציות, ולכן לא החליטה עדיין אם ומתי תתקוף באיראן. זה בדיוק גם מה שאומר ברק אחר, נשיא ארה"ב, כשנדרש לנושא בתקשורת. מצד שני מכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בנימה פסימית בעת ביקור בקפריסין, כי הסנקציות המשתקות אינן משפיעות לעת עתה על האיראנים.

הערכה דומה השמיע גם מנהל המודיעין הלאומי של ארה"ב, ג'יימס קלאפר. הוא וכמוהו יו"ר המטות המשולבים של ארה"ב, הגנרל דמפסי, אינם אופטימיים לגבי הסיכוי שהסנקציות על טהרן אכן יגרמו לה לשנות כיוון, ולכן הם מעריכים וחוששים שישראל תתקוף באיראן עוד השנה. קלאפר אומר שזה יכול לקרות באביב, כלומר כבר בחודשים הקרובים. ה"גרדיאן" הבריטי טוען שהתקיפה תיתכן בספטמבר-אוקטובר השנה.

הרמטכ"ל בני גנץ עם מקבילו האמריקני(צילום: דובר צה"ל)

אם בכך לא די, נוחתים אצלנו בכירי מערכת הביטחון האמריקנית במה שמוצג כמאמץ להניא את ישראל מתקיפה. האם הממשל בוושינגטון יודע משהו שאנו, אזרחי ישראל, איננו יודעים? האם צריך למהר ולהכין את המקלט והממ"דים, לאגור מזון, מים וסוללות?

לא אסתכן בתשובה נחרצת. אבל סביר להניח שההיפר-אקטיביות התקשורתית של בכירים אמריקנים וישראלים בימים אלה, יותר משהיא מצביעה על כוונות מבצעיות שיממש צה"ל בטווח הקרוב, מכוונת להלחיץ את ההנהגה בטהרן.

המטרה של הישראלים ושל האמריקנים היא לשכנע את חמינאי, אחמדינג'אד ובכירי משמרות המהפכה, כי ישראל רצינית בכוונותיה לתקוף צבאית; עד כדי כך שביכולתה לסחוט מארה"ב ומהאירופים סנקציות נוספות שיסכנו את שרידות משטר האייתוללות ואולי אף לגרום לארה"ב בניגוד לרצונה לצאת למערכה צבאית נגד איראן.

נכונות אמיתית לפשרה

איום זה אינו ריק מתוכן. עומדות מאחוריו אופציות צבאיות ממשיות גם בפנטגון וגם בקריה בתל-אביב. תכליתו של הלחץ היא לשכנע את ההנהגה בטהרן להגיע לשולחן הדיונים עם המערב, למו"מ שאיראן כבר הסכימה עקרונית להתניעו מחדש, לא רק במטרה למשוך זמן אלא מתוך נכונות אמיתית להגיע לפשרה בעניין העשרת האורניום ופיתוח הטילים.

בנוסף, הממשל בוושינגטון אינו רוצה בהתלקחות במזרח התיכון שתעלה את מחירי האנרגיה בשוק העולמי ותעצור את ההבראה הכלכלית שהחלה בארה"ב, ובה בשעה אינו רוצה בעימותים עם ממשלת ישראל בשנת בחירות.

ברק. "תחזיקו אותנו"

לכן שולח אובמה את תומס דונילון לישראל, כדי להכין בקפידה את הביקור של נתניהו בוושינגטון בעיקר בהקשר האיראני, אך גם בהקשר לנעשה בסוריה, במצרים, ובקשר להתפתחויות אפשריות בירדן ולמאמצים המדיניים מול הפלסטינים.

קלאפר אמור להשיג בביקורו כאן "יישור קו" ומסד נתונים מודיעיני מוסכם, שיהיה מקובל על קהיליית המודיעין האמריקנית והפנטגון ועל מקביליהם הישראלים. סביר גם שהוא ינסה לקבל מושג ברור ומפורט יותר לגבי "הקו האדום" הישראלי שמעבר לו תתעלם ישראל מאזהרות ארה"ב ותתקוף. אם לארה"ב יהיה מושג ברור מהו קו זה, היא תוכל לגבש הערכה מדויקת יותר לגבי עיתוי התקיפה הישראלית גם אם לא יהיה תיאום מראש.

דנילון ישתדל ככל הנראה להסביר לישראל מה מתכוונת ארה"ב להשיג במו"מ עם איראן בנושא הגרעין, אם ייפתח כזה בקרוב. הוא ישתדל להשיג מישראל סבלנות והבנה למהלך זה.

האיראנים כבר הודיעו לאירופים על הסכמתם לפתוח במו"מ, אך במקביל נראה שהם מאיצים את עבודות התקנת הצנטריפוגות במתקן ההעשרה החדש בפורדו שליד העיר קום. אם יצליחו להתקין 3,000 צנטריפוגות ולהעביר לשם את האורניום המועשר ברמה נמוכה שהיא ייצרה (3.5%) כדי להעשירו לרמה של 20%, היא תימצא במצב שבו ישראל כבר לא תוכל לתקוף אותה ביעילות.

שר הביטחון ברק מכנה מצב כזה "מרחב חסינות". כלומר מצב שבו מתמעטים מאוד הסיכויים שפעולה צבאית ישראלית תעכב לכמה שנים את תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. ישראל טוענת כי אם האיראנים יתקרבו מאד למצב זה היא תיאלץ לפעול, אפילו אם המו"מ המדיני עם איראן יהיה בעיצומו ויראה סימנים מעודדים.

"אסטרטגיה איראנית" משותפת לוושינגטון ולירושלים

האמריקנים לעומת זאת סבורים - יש בישראל מי שאומרים כי די בצדק - שהמונח "מרחב חסינות" הוא מושג מלאכותי שנוסח על ידי ברק לצורכי שכנוע דיפלומטי וכי לארה"ב לפחות - וגם לישראל אם תגלה יצירתיות - יש יכולת לתקוף ולנטרל גם את המתקן בפורדו ומתקנים מבוצרים אחרים גם אחרי שהותקנו בהם הצנטריפוגות החדישות והועשר בהן אורניום לכדי 20%.

בכל מקרה, השאיפה של האמריקנים היא ככל הנראה להגיע ל"אסטרטגיה איראנית" משותפת לוושינגטון ולירושלים. ואם לא, אזי לפחות תיאום אסטרטגי של המהלכים ושל לוחות הזמנים.

כשם שארה"ב תנסה לקבל התחייבות מישראל שלא תתקוף קודם שמוצו המהלכים הדיפלומטיים והסנקציות, כך יבקש נתניהו התחייבות ומחויבות אמריקנית להידוקן ואולי אף פעולה מבצעית במקרה שהצעדים שיוסכם עליהם ייכשלו.

צריך לזכור כי נתניהו עומד לנאום בכינוס איפא"ק – הלובי הישראלי-אמריקני היעיל והמקושר שישפיע כנראה על סיכויי בחירתם בנובמבר הקרוב של הנשיא ושל לא מעט חברי קונגרס וסנאטורים. לכן הבית הלבן מעוניין מאוד להגיע להסכמות לפני הביקור כדי למנוע טונים צורמים של מחלוקת במהלכו או אחריו.