ניו יורק טיימס: לתקיפה באיראן צריך 100 מטוסים
בעמוד הראשון של העיתון מתפרסמת כתבה שמפרטת את הקשיים שיעמדו בפני ישראל אם תחליט על מבצע צבאי: הנתיב, החוסר במטוסי תדלוק, הפצצות המוגבלות ומערכי הלוחמה האלקטרונית. אז מה יש לאמריקנים שלצה"ל אין?
תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן תהיה "משימה עצומה" ומסוכנת שתצריך שימוש בלא פחות מ-100 מטוסים, טיסה מעל שטח עוין, תדלוק באוויר, תקיפה בו-זמנית בכמה מתקנים תת קרקעיים והתמודדות עם ההגנה האווירית האיראנית. כך נטען בכתבה שמתפרסמת היום (ב') בעמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס".
ראש המטות המשולבים האמריקני, הגנרל מרטין דמפסי, אמר השבוע כי תקיפה ישראלית באיראן "לא תשיג את המטרות ארוכות הטווח ותערער את היציבות". בשבוע שבו היועץ לביטחון לאומי של הנשיא אובמה, טום דונילון, וראש המודיעין ג'יימס קלאפר באים לארץ לפגישות בנושא האיראני, מומחי ביטחון אמריקנים הקשורים לפנטגון שהתראיינו לכתבה הדגישו עד כמה מבצע כזה עלול להיות מסובך.
דיווחים אחרונים מהמתרחש באיראן:
שריפה פרצה במתחם הפטרוכימי הגדול באיראן
איראן: הפסקנו לייצא נפט לצרפת ולבריטניה
'הספינות האיראניות בסוריה - הכנה לעימות צבאי'
בניתוח נטען כי אם ישראל תרצה לפגוע בארבעת מתקני הגרעין - המתקנים להעשרת אורניום בנתנז ובפורדו (ליד קום) והכורים באראק ובאיספהאן - הבעיה הראשונה תהיה איך בדיוק להגיע. המומחים הצבאיים מדברים על שלושה נתיבים אפשריים: מצפון דרך טורקיה, מדרום דרך סעודיה, או בנתיב המרכזי, מעל ירדן ועיראק.
הנתיב העיראקי, לפי ההערכות ב"ניו יורק טיימס", הוא ההגיוני ביותר, מכיוון שלמדינה שבונה עצמה אחרי המלחמה אין למעשה הגנה אווירית, ואחרי נסיגת ארה"ב אין לאמריקנים מחויבות להגן על השמיים שלה. "הישראלים חששו שאנחנו ניירט אותם", טען גורם ביטחוני שפרש.
הבעיה הבאה היא המרחק - טווח הטיסה של מטוסי הקרב של חיל האוויר לא מתקרב לכ-3,200 הקילומטרים שדורש המסע הלוך וחזור, שלא כוללים זמן שהייה מעל מטרות ואפשרות לתמרוני התחמקות מטילי נ"מ ומטוסים איראניים. לפיכך, יידרש תדלוק באוויר.
לפי הפרסומים שעליהם מתבסס ה"ניו יורק טיימס", לא בטוח שלישראל יש די מטוסי תדלוק לצורך המשימה. יש לה שמונה מטוסי KC-707 (בואינג 707 שהוסב למכלית אווירית), אך לא ברור אם כולם כשירים. ייתכן, מעריך אנליסט בחברת הייעוץ הצבאי "ג'יינס", שמטוסים אחרים עברו הסבה.
ועדיין, טוענים בניתוח הצבאי, מטוסי התדלוק ידרשו הגנה של עוד מטוסי קרב, "כך שהכמות הנדרשת (של מטוסים) פשוט ממריאה", מעריך האנליסט. לדבריו, לישראל יש כ-125 מטוסי F-15I ו-F-16I. אחת האפשרויות היא שמטוסי התדלוק יטוסו בגובה רב במיוחד, 50 אלף רגל, מה שיקשה על נ"מ לפגוע בהם, ואז ינמיכו טוס לצורך העברת הדלק.
סוגיה נוספת שנדונה היא הצורך הישראלי להשתמש במטוסי לוחמה אלקטרונית כדי לחדור למרחב האווירי האיראני ולשבש את פעולות המכ"מים. אף שיכולת ההגנה האווירית של הרפובליקה האיסלאמית מיושנת יחסית (רוסיה סירבה למכור לה מערכת מתקדמת של טילי S-300), אי אפשר להתעלם ממנה. הטילים האיראניים יוכלו לגרום למטוסי חיל האוויר לתמרן ולהטיל את הפצצות לפני שיגיעו למטרה.
המשוכה הבאה במבצע התקיפה האפשרי שמתוארת בכתבה היא מלאי הפצצות שבידי ישראל שיוכלו לחדור למתקן בנתנז, שמוגן לפי ההערכות בבטון בעובי כ-10 מטרים, ולמתקן בפורדו, שבנוי בתוך צלע הר. בהנחה שלא תשתמש בנשק גרעיני, לישראל לפי הדיווח יש פצצה אמריקנית "חודרת בונקרים" מסוג GBU-28 במשקל של יותר מ-2 טונות. אלו יכולות לפגוע במתקנים, אבל לא ברור עד כמה.
ומה יקרה אם ארצות הברית תתערב? גורמי ההערכה האמריקנים מזיכירים שהיא תוכל להוציא לפועל מתקפה משולבת - עם מפציצים, מטוסים חמקניים וטילי שיוט,
בתוספת מל"טים שיבחנו את התוצאות ויוכלו לסייע לכיוון תקיפות המשך. בניגוד לישראל, לארה"ב יש יכולת תדלוק משמעותית. מפציצים יכולים להמריא מבסיסים בקטאר, באוקיינוס ההודי או בבריטניה ואף בארה"ב עצמה.
למרות כל זאת, גורמי ביטחון שמצוטטים ב"ניו יורק טיימס" אומרים שיהיה קשה לחדור למתקנים המבוצרים באיראן, ולכן מקדמים שיפור של "חודר הבונקרים" המתקדם במשקל של יותר מ-13 טונות, שיוצר במיוחד לתקיפות בצפון קוריאה ובאיראן. "יש רק מעצמה אחת שיכולה לעשות את זה", אמר לעיתון לוטננט-ג'נרל דיוויד דפטולה, שפרש בשנה שעברה אחרי שהיה בכיר במערך המודיעין האווירי האמריקני. "ישראל טובה לתקיפה סלקטיבית פה ושם".
לפנייה לכתב/ת 
