האיראנים נכנעים לסנקציות: "החיים בלתי נסבלים"

מרג'ן חמידי יצאה מקצבייה באזור הומה אדם של הבזאר הגדול של טהרן. החיפוש שלה אחר מצרכים במחיר סביר לא ממש צלח. "הכל הפך יקר כל כך בשבועות האחרונים", אמרה באכזבה, "אבל השכר של בעלי נשאר כפי שהוא. איך אני אמורה לחיות ככה?".

עוד חדשות מהעולם הגדול:

• צפו בקימורים ובנוצות: נפתח הקרנבל בברזיל
• מכסיקו: 44 אסירים נהרגו בקטטה בבית סוהר
• אוהיו: רצח את חברתו לשעבר ואת בתה התינוקת
• נשיא גרמניה החדש: כומר ו"צייד שטאזי"
  

הסנקציות ההולכות ומתהדקות של הקהילה הבינלאומית נגד איראן על רקע תוכנית הגרעין שלה, יחד עם האינפלציה המשתוללת, הגבילו באופן דרסטי את יכולתם של בני מעמד העובדים האיראני לספק את צורכיהם ואת צורכי משפחותיהם.

חוסר הוודאות והמצוקה הכלכלית האלה עומדים ברקע הבחירות לפרלמנט שייערכו שם ב-2 במרס. שיעור האינפלציה הרשמי עומד על 21%, אולם מבקריו של הנשיא, מחמוד אחמדינג'אד, המותחים ביקורת על האופן שבו הוא מנהל את הכלכלה, טוענים כי הנתונים האלה שקריים וכי האינפלציה האמיתית עומדת על כ-50%.

נשיא איראן אחמדינג'אד. הגרעין מדאיג אותו יותר(צילום: EPA)

"כוח הרכישה שלי פוחת כמעט מדי יום, והמחירים של מוצרי מזון בסיסיים עולים בן לילה", אומרת האם בת ה-52 בשוק הרועש והפעלתני. "החסכונות שלי בבנק מתכווצים. אני לא יכולה להרשות לעצמי את יוקר המחיה הבלתי נסבל רק על-ידי ההסתמכות על הפנסיה של בעלי", אומרת חמידי בעודה מצביעה על מחיר הבשר.

כשהוא עומד כבר על 25 דולרים לקילו, הבשר מתרחק עוד ועוד מהישג ידם של איראנים רבים. רק לפני שלושה חודשים המחיר היה נמוך בעשרה דולרים.

מרים מחשיאן באה לבזאר כדי לקנות בדים. כמו רוב האיראנים, מחשבותיה הוקדשו בעיקר למחירים המאמירים. "זה אירוני", היא אמרה בחיוך שלא התיימר מאוד להסתיר את התסכול. "אני בקושי יכולה לספק את צורכי היום-יום שלי, וחלק מהאנשים אוגרים מזון מחשש למחסור אפשרי בעתיד".

"וכשלא יהיה חשמל? קנה רק מזון שימורים"

בחודש שעבר צבאו המוני איראנים על הסופרמרקטים וחנויות המכולת, מפנים מהמדפים את כל הבא ליד בציפייה לחדשות רעות. הבהלה לסופּר נגרמה מההשערות ההולכות וגוברות שישראל וארצות הברית יתקפו את מתקני הגרעין של איראן.

מוג'טבה בן ה-60, עובד ממשלה בגמלאות, אומר: "תשכח ממוצרים מתכלים כמו בשר. אם משהו יקרה לחשמל, תצטרך לזרוק הכל". הוא מספר על האפשרויות העומדות בפניו במקרה של מחסור. "מוטב לקנות מזון, אוכל בקופסאות שימורים, מקרוני, פסטה ושמן לבישול", הוא אומר. הוא ציין כי בינתיים רכש 400 ק"ג של אורז, קופסאות של מזון שימורים ושאר מוצרים חיוניים.

איראנים מציינים 33 שנים למהפכה. צבאו על המרכולים(צילום: MCT)

בעוד הסנקציות נגד איראן אינן חדשות, הסבבים האחרונים של עיצומים מצד הקהילה הבינלאומית פגעו בתעשיית הנפט של הרפובליקה האיסלאמית ובמוסדות הפיננסיים שלה, בניסיון נוסף לאלץ את הנהגת איראן לנטוש את תוכנית הגרעין. איראן ממשיכה לטעון שהתוכנית נועדה למטרות שלום בלבד.

ממשלת איראן טוענת כי לסנקציות יש השפעה מועטה בלבד, אבל הצניחה החדה בערכו של המטבע האיראני, הריאל, מפחידה את האיראנים. למרות צעדים שנקט הבנק המרכזי של איראן כדי לעצור את הפיחות בערך המטבע, הריאל איבד כבר מחצית מערכו לעומת הדולר מאז דצמבר.

"הממשלה אשמה, הבחירות לא מעניינות"

איראנים נואשים למצוא מקום מבטחים לחסכונותיהם, ופועלים נמרצות בניסיון לרכוש מטבע זר או זהב. בעוד רבים מאשימים כי הסנקציות הן שגורמות לעליית המחירים, יש גם כעס גדול נגד הממשלה על יישום רפורמות כלכליות שהביאו להפסקת מתן סובסידיות חשובות על הדלק ומוצרי מזון בסוף 2010.

רבים מהמבקרים, בהם חברי פרלמנט, השמיעו את דאגתם מהרפורמות בפומבי, וטענו כי הסובסידיה החודשית של 40 דולר לאדם אינה מספיקה. "אנחנו חייבים להגיע לשלב שבו אנשים יגידו שהלוואי שהחוק מעולם לא היה עובר", אמר חבר הפרלמנט מוחמד רזא-בהונר לעיתון היומי "המבסטגי".

ברחבי המדינה, חלק מהאיראנים פשוט אינם יכולים לראות איך בדיוק הצבעה בבחירות בעוד פחות משבועיים תשפר את מצבם. באופן לא מפתיע, מנהיגי המדינה הופכים יותר ויותר מודאגים מהאדישות כלפי הבחירות, שהדיבור על הכלכלה הוא השולט בהן.

הבזאר הגדול של טהרן. למי יש כסף לזה?(צילום: AP)

”אף אחד במשפחה שלי לא מתכוון להצביע", אומרת פרווין, עקרת בית בת 59 מהעיר הצפונית גורגן. "זה הדבר האחרון שאנחנו חושבים עליו. איך זה יכול לעזור? הסנקציות הן בעיה, אבל הבעיה היא גם המדיניות הכלכלית של הממשלה. החיים הופכים בלתי נסבלים".

מלבד מחירי הסחורות, גם שאלת התעסוקה מטרידה את האיראנים. בשנה האחרונה הקשיים הכלכליים הגוברים הביאו להשלכות נוראות על בתי עסק מכל הצורות והגדלים. עשרות אלפי בעלי משרות איבדו אותן, ואתרי האינטרנט של האופוזיציה דיווחו על שביתות של עובדים שלא קיבלו משכורות במשך חודשים.

רואה חשבון: "אעבוד במקדונלד'ס, רק לברוח מכאן"

במקום לחשוב על הבחירות העומדות בפתח, רבים מהאיראנים מקדישים את דאגתם למציאת דרכים למזער את הנזקים שנגרמו להם ולהגדיל ככל האפשר את משאביהם. עבור הצעירים, בני מעמד הביניים המשכיל, פירוש הדבר הוא לחפש דרך אל מחוץ לאיראן.

מטרתו של רזא, למשל, היא להגיע לצרפת. "אני לא רוצה להביא לעולם ילד כאן", אומר רואה החשבון, בן 30, בעודו עומד מול שגרירות צרפת בטהרן. "אני עלול להפוך למובטל בכל רגע. אין תקווה לי ולאשתי כאן. אני רק רוצה לצאת מפה. מצדי,

אעבוד אפילו במקדונלד'ס".

לחאמד האשמי יש מטרה דומה, לעבור לקנדה. "יש לי משכורת טובה, אבל אני לא יכולה לעשות בה כלום", מסביר מנהל השיווק, בן 31, ומספר על העלייה המשמעותית במחירי הדירות בשבועות האחרונים. "גם אם אחסוך את כל המשכורת שלי, יעברו חיים שלמים עד שאוכל לקנות בית".

קמיאר כבר השיג אשרת כניסה לנורבגיה, שם קיבל הצעה ללמוד באוניברסיטה. "מה יש לי להפסיד?", שואל מהנדס המחשבים, בן 26. "בלי התמיכה של ההורים שלי אני לא יכול להתקיים, שלא לדבר על להתחתן".

Read this article in English