אני רוצה לספר לכם על ג'נל

הוריה של ג'נל הגיעו לישראל לפני 20 שנה כדי לעבוד בסיעוד. מי יודע, אולי הם טיפלו בסבא או בסבתא שלכם. לפני 16 שנה אמא של ג'נל נכנסה להריון. כשג'נל יצאה לאוויר העולם, איבדה אמה את אשרת העבודה שלה, לפי נוהל שקבע כי לעובדת זרה אסור להביא ילד לעולם. כפי שאמר הסופר והמחזאי מקס פריש: "הבאנו עובדים, קיבלנו בני אדם".

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

דרוזים, צאו נגד אסד / אמל אסעד

על החיים ועל מות השובת רעב. משחק באש / יואל דונחין

אף על פי שהוריה של ג'נל איבדו את מעמדם החוקי, הם נשארו בישראל מכיוון שב-20 השנים האחרונות המדיניות הבלתי כתובה (במדינת ישראל אין מדיניות הגירה שמעוגנת בחוק) הייתה שלא מגרשים את הילדים שנולדו בארץ ומאפשרים להם לגדול בישראל. כן, בדיוק מה ששמעתם, הילדים הללו גדלו והתחנכו במדינה ביודעין ובאישורה של הממשלה. ג'נל גדלה כאן, הלכה לגן, לבית ספר יסודי, לחטיבה וכעת היא תלמידת תיכון בכיתה י"א. אם רק הייתם מקשיבים לה, לא הייתם יכולים להבחין בינה לבין יתר חבריה הישראלים לכיתה. אם רק הייתם שומעים את העברית שלה, שזו למעשה שפת האם שלה, מקשיבים לה ולחברותיה מפטפטות ומצחקקות, לא הייתם מנחשים שמשהו בג'נל שונה. אבל ג'נל היא לא כמו יתר חבריה. כי את ג'נל החליטו השר ישי וראש הממשלה נתניהו לגרש. אתם שואלים מדוע? כדי לזרות חול בעיני הציבור. אל תתבלבלו לרגע ואל תחשבו שבגירוש שלה הם מנסים לצמצם את כמות ההגירה לישראל.

במרכז התמונה, עם חבריה. ג'נל לא יודעת שפה אחרת (צילום: עמותת ילדים ישראלים)

אלי ישי הוא שר הפנים שהעניק את המספר הגדול ביותר של אשרות עבודה לעובדים זרים במהלך השנים האחרונות. ראש הממשלה נתניהו בוחר לגרש ילדים, אך להמשיך ולהתנהל ללא מדיניות הגירה שמעוגנת בחוק. הם החליטו לגרש אותה, כי הרבה יותר קל להפחיד את הציבור עם סיפורים על "מיליוני זרים" מאשר להודות באמת שיש פה בסך הכול רק כמה מאות ילדי מהגרים. הם החליטו לגרש אותה כי היא לא נראית בדיוק כמוך וכמוני. הם החליטו לגרש אותה כדי שקבלני כוח האדם ימשיכו להתעשר מייבוא ומעושק של מהגרי עבודה. הם החליטו לגרש אותה כדי שאנחנו נחשוב שהם מנסים לפתור את בעיית ההגירה במדינה.

האמת הפשוטה היא, שבעזרת מספר חוקים בסיסיים ופשוטים, הנהוגים בכל מדינה מתוקנת, היה ניתן לטפל בנושא ההגירה. ניתן להפסיק להביא מהגרים דרך חברות כוח אדם פרטיות. אפשר לחתום על הסכמים עם אותן המדינות שמהן מביאים מהגרים. ניתן לעודד תעסוקת ישראלים באותם תחומים שבהם מועסקים מהגרי עבודה. ניתן לפקח על דמי התיווך הלא-חוקיים שנגבים מהעובדים הזרים, והרשימה עוד ארוכה. אבל במקום זה לא עושים דבר. מגרשים כמה מאות ילדים חפים מפשע שבמשך שנים אפשרו להם לחיות כאן ולהפוך לחלק מהחברה שלנו.

לבחור בתקווה

ג'נל היא אחת מ-700 הילדים שהגישו בקשה למעמד בעקבות החלטת הממשלה. אתם בטח זוכרים את הכותרות מלפני שנה כי "800 ילדים יישארו, 400 יגורשו". אולי אתם אפילו זוכרים שראש הממשלה הצהיר כי "רובם המכריע יישארו כאן, גם באמצעות ההחלטות וגם באמצעות מנגנון ההחרגה". ובכן, לא רק שהמציאות הפוכה, היא אפילו הרבה יותר גרועה. מבין 700 המשפחות שהגישו בקשה למעמד, שר הפנים הודיע כי רק 257 צפויות להיות מאושרות. היתר יגורשו למדינה זרה שבה מעולם לא היו ושאת שפתה הן לא דוברות.

אבל מה זה באמת משנה לישי או לביבי? הם יוכלו להמשיך לסובב את הדלת. לגרש מדלת אחת ולהכניס מהגרים חדשים מן הדלת השנייה. הם יוכלו להמשיך להעשיר את חברות כוח האדם הפרטיות ששולטות בתחום ולגרום לציבור לחשוב שבאמת אכפת להם מנושא ההגירה. ג'נל ומאות ילדים נוספים ישלמו את המחיר.

והיכן אתם בסיפור העצוב הזה? בידיכם הבחירה לעמוד מנגד, להתייאש ולהגיד שאין מה לעשות, או לבחור בתקווה, באפשרות לשינוי. המאבק הזה נוגע לכם, כי עם כל ילד שמגורש, הולכות ונעלמות האנושיות והחמלה. האדישות שלנו גוברת והיא עלולה להיות מופנית גם כלפי אוכלוסיות נוספות בחברה הישראלית. חברה שאיננה מושתתת על אנושיות וחמלה היא חברה ללא תקנה. במוצ"ש הקרוב 25 בפברואר, בשעה 19:00, ניפגש, אזרחים ישראלים ומהגרי עבודה וילדיהם, לצעדת מחאה נגד מעצר וגירוש של ילדי מהגרי העבודה. נצעד מכיכר הבימה אל משרד הפנים בקריית הממשלה. הצטרפו אלינו.

רותם אילן, מנכ"לית עמותת ילדים ישראלים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il