גרוניס: אשליה לחשוב שאנחנו נביא לגיוס חרדים
האקטיביזם השיפוטי של נשיאת העליון היוצאת ביניש והגישה המרוסנת של הנשיא הנכנס גרוניס התנגשו במלוא עוזם בפסק הדין על חוק טל. גרוניס התנגד לביטול וטען: "זה לא תורם למעמד ביהמ"ש, לא נביא לשינוי". ביניש ענתה לו: "גישתך לא מתאימה למציאות הפוליטית, נוכל לתרום לפתרון הדרגתי"
פסיקת בג"ץ שביטל את חוק טל מספקת הצצה נדירה למלחמת העולמות והתפישות בין נשיאת בית המשפט העליון היוצאת, דורית ביניש, לבין הנשיא הנכנס, אשר גרוניס. גרוניס, שהיה אחד משלושת שופטי המיעוט, קבע כי "זו אשליה לצפות שהחלטות שיפוטיות יביאו לגיוסם של חרדים לצה"ל ולכניסתם לשוק העבודה. שינויים חברתיים וכלכליים עשויים להביא לתוצאה המקווה. היכולת של בית המשפט להשפיע במקרה דוגמת זה שבפנינו מועטה".
לעיון בפסיקת בית המשפט העליון על חוק טל - לחצו כאן
לדעת גרוניס, "עדיף היה לו לבית המשפט שלא להידרש כלל לסוגיה ולהותירה במרחב הציבורי, מחוץ לתחומו של בית המשפט". הוא מזכיר חוות דעת שלו בהחלטה קודמת: "כאשר הרוב פועל בדרכים דמוקרטיות ומקבל חוק הנותן עדיפות למיעוט, אין מקום שבית המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב". הנשיא הבא של בית המשפט העליון פוסק כי "ההתעסקות החוזרת ונשנית של בית משפט זה בנושא של גיוס חרדים, בלא שמושגת התקדמות ממשית כתוצאה ממעורבות שיפוטית, בוודאי שאינה תורמת למעמדו של בית המשפט".
"דומני שמעטים במדינה (ואולי אף זו הגזמה) סבורים שאכן צפוי גיוס המוני של בני ישיבות חרדיות לצה"ל. אם אכן לא יתקבל חוק חדש ותוגש עתירה חדשה בה תידרש הממשלה, כולל שר הביטחון, לכפות גיוס, האם פסק דין שיקבל את העתירה יביא את הגיוס המיוחל?! דומה שהתשובה מתבקשת מאליה", כותב גרוניס.
לדעתו, האפשרות הסבירה יותר היא שבעקבות פסק הדין תקבל הכנסת חוק חדש שינסה לתקן, במידה כלשהי, את הפגמים שבחוק הנוכחי. "ניתן להעריך כבר עתה שחוק כזה לא יספק את הדרישות של חלקים מן הרוב (המורכב מחילונים, מסורתיים ודתיים המתגייסים לצבא). על כן, אין ספק שתוגש בעתיד עתירה נוספת בה תבואנה השגות לגבי החוק החדש".
גרוניס אומר כי במקרה של חוק טל, קיבל הרוב בכנסת החלטה הנותנת זכות יתר למיעוט - לא להתגייס. הוא מסביר שכאשר חוק אינו פוגע במיעוט או בחלק ממנו, אין צידוק להפעיל ביקורת שיפוטית, "מה גם שהתרומה של בית המשפט לשינוי בהתנהלות החברתית של מגזר שלם בחברה הישראלית מצומצמת ביותר, ואינה מצדיקה את מעורבותו של בית המשפט בנושא".
בניגוד לדעתו של גרוניס כתבה הנשיאה היוצאת ביניש כי "הזמן הוכיח שהחוק לא הגשים את התכליות שביסודו, ובפועל, עיגן החוק, רובו ככולו, את הסדר דחיית השירות שהיה קיים טרם חקיקתו". לדברי ביניש, "החוק אינו מקיים את תנאי המידתיות שבפסקת ההגבלה, ולפיכך אינו חוקתי".
ביניש: גישת גרוניס לא מתאימה למציאות הפוליטית
בדבריה עונה ביניש ישירות לטענתו של השופט גרוניס. "ביסוד תפישתו עומדת ההנחה לפיה הביקורת השיפוטית נועדה להגן על תקינות ההליך הפוליטי. ואכן, הביקורת השיפוטית אמורה, בין היתר, להגן גם על תקינות ההליך הפוליטי; לשמור מפני פגיעה של הרוב בזכויות המיעוט ולוודא שהרוב אינו מנצל את כוחו באופן פסול. אבל, הביקורת השיפוטית אינה נעצרת שם".
ביניש ממשיכה לדחות את דברי גרוניס: "הביקורת השיפוטית אינה מוגבלת לתפישה הצרה של הדמוקרטיה כשלטון רוב בלבד, אלא משתרעת על תפיסת הדמוקרטיה כשלטון המגן על זכויות היסוד של האדם. זהו הלקח המרכזי שנלמד לאחר מלחמת העולם השנייה ואשר הופנם בחוקותיהן של מדינות רבות. אין די בהבטחת ההליך הדמוקרטי; יש לשמר גם את המהות הדמוקרטית הבאה לידי ביטוי בהגנה על זכויות אדם. הגנה זו אינה מוגבלת למצבים של פגיעה במיעוט".
"ספק בעיניי אם הגישה המוצגת על ידי חברי מתאימה למציאות הפוליטית בישראל", כותב נשיאת העליון היוצאת, "במציאות הקואליציונית בישראל, ההגנה על ההליך הדמוקרטי התקין - במסגרתה נבחן רצונו של הרוב לתת זכות יתר למיעוט - מקבלת משמעות ייחודית. במערך פוליטי המורכב ממספר רב של מפלגות, במסגרתו מפלגות קטנות המשמשות לשון מאזניים, האם ניתן לדבר בפשטות על יחסי רוב ומיעוט?".
עוד כותבת ביניש כי "העובדה שרבים נפגעים מפעולה שלטונית כזו או אחרת - והעובדה שהם אולי מהווים את הרוב בחברה - אינה פוטרת את בית המשפט מלבחון את חוקתיות הפגיעה". ביניש אינה פוסחת גם על החשש שמביע גרוניס שבעקבות הכרעת בג"ץ תוגש לבית המשפט בקרוב עתירה נוספת בנושא, ועל דבריו כי ההתעסקות החוזרת ונשנית של בית המשפט בגיוס החרדים אינה תורמת למעמדו.
"ראשית, מבחינה עובדתית אינני סבורה שניתן לומר כי לא הושגה התקדמות ממשית", כותבת ביניש, "מאז החל בית המשפט לבחון את הסדרי דחיית השירות, הוסדרה הסוגיה בחקיקה, וחרדים החלו לשרת בשירות צבאי ובשירות אזרחי. מעורבות בית המשפט היוותה, במידה מסוימת, קטליזטור לתהליכים בכנסת. שנית, בעניינים כדוגמת העניין שלפנינו, שביסודו מחלוקת ערכית-אידיאולוגית בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, אין לצפות שניתן יהיה לפתור אותם באבחת פסק דין אחד - אם בכלל ניתנות הן לפתרון מלא. הסוגיה שלפנינו קשה ומורכבת, בין הסוגיות הקשות ביותר בחברה הישראלית. משכך, הציפייה שהיא תיפתר בפרק זמן קצר אינה ריאלית".
היא מדגישה כי בית המשפט יכול לסייע לפתרון הדרגתי של הבעיה: "אכן, מורכבותה של המחלוקת שבפני בית המשפט משפיעה מיניה וביה על אופי מעורבותו של בית המשפט ועל היקף תרומתו לפתרון הסוגיה, אך אין בעצם המורכבות כשלעצמה כדי להוביל למסקנה שעל בית המשפט למשוך ידיו מהעיסוק בסוגיה החברתית. משום כך, איני רואה כל קושי בכך שבית המשפט יידרש לסוגיה שלפנינו שוב בעתיד, היה ותקום לכך עילה משפטית-חוקתית".
מרים נאור: זו מדינת חוק, לא לחשוש להתערב
השופטת מרים נאור ענתה כך לגרוניס על חששו לפגיעה במעמד בית המשפט: "החשש כי צווי בית המשפט לא ייאכפו הוא לדעתי חשש שאינו במקומו וממילא אל-לנו להשלים עמו. מדינת ישראל היא מדינת חוק. במדינת ישראל החשש כי צווים לא ייאכפו אינו מוצדק. הניסיון העשיר של פסיקתנו לרבות בסוגיות קשות, סבוכות ורגישות הוא שיוכיח".
גם השופטת נאור מדגישה כי דברי גרוניס על כך שלא חלה שום התקדמות ממשית כתוצאה ממעורבות משפטית אינם נכונים: "ההתקדמות המעטה שהושגה, ובראש ובראשונה הניסיון של הכנסת ושל הרשות המבצעת להסדיר את הסוגיה בהסדרים ראשוניים, היא דווקא תוצאה ישירה של התערבותו של בית משפט זה. בית משפט זה הפגין במשך עשרות שנים איפוק וזהירות, וכך נעשה גם בפסק דיננו הניתן היום. בית משפט זה לא עשה בפסק דיננו זה צו החלטי המורה לרשות המבצעת לגייס לאלתר לצה"ל את בחורי הישיבות כולם. בנסיבות אלה ממילא אין לדעתי מקום לדבר על אי אכיפתו של צו שטרם ניתן או על פגיעה במעמד בית המשפט בעקבות אי אכיפה שכזו".
נאור מדגישה: "איני סבורה כי הרשות המבצעת של מדינת ישראל תימנע מאכיפתם של פסקי דין. מכל מקום, תפקידנו הוא לקבוע מהו הדין ולפסוק בהתאם. להשקפתי שלי, לעת הזו אין מקום להמתין עוד. גם אין מקום להימנע מהתערבות. על כן מצטרפת אני כאמור לעמדת הנשיאה".
השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה, ציטט בפסיקתו מהמשפט העברי, וכך גם השופט ניל הנדל. רובינשטיין יוצא נגד דעתו של גרוניס בכל הקשור לטענתו כי אין צורך להתערב כשהנזק נגרם לרבים ולא למיעוט. "תפקידו של בית משפט זה הוא ליתן בעניין דנן פתחון פה לזכויות האדם של יחידי הרוב - ואף איני יודע אם העותרים אכן רואים עצמם בעניין זה חלק מאותו רוב פרלמנטרי אשר העניק 'על חשבונם' הטבות לקבוצת מיעוט אחרת שאין הם נמנים עליה, ואין הם יכולים להצטרף אליה כדי לזכות באותן הטבות שחילק אותו רוב. זכויות אלה אינן יכולות להירמס על-ידי הרוב הפרלמנטרי בלא שייבחנו בחינה חוקתית, והבחינה מגלה את שנאמר בחוות דעתם של השופטים התומכים בביטול החוק", כתב.
השופטת אסתר חיות דוחה גם היא את טענת גרוניס כי בית המשפט אינו יכול להביא לשינוי בנושא הגיוס. "בכוחם של בתי
המשפט, בין היתר בדרך של ביקורת שיפוטית, להיות שותפים לתהליכים המניעים שינויים חברתיים", כותבת חיות. "מכל מקום, וגם אם צודק חברי בגישתו כי יכולתו של בית המשפט להשפיע על שינויים חברתיים וכלכליים היא מועטה, נשאלת השאלה האם הדבר מצדיק את המסקנה שאליה הגיע לפיה על בית המשפט לעמוד מנגד ולמשוך ידו מכל ניסיון להשפיע על תהליכים אלה ולו במעט?".
"לפי תפישתי", כותבת השופטת חיות, "ההכרעה השיפוטית על כל גווניה - בייחוד זו שבשדה ההגנה על זכויות אדם והשמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות - היא הכרעה הטובלת מעצם טיבה בסוגיות ערכיות. ערכים אלה עוצבו במשפט המדינה משחר ימיה והם יסוד המסד ואבני הבניין של הדמוקרטיה הישראלית כולה".
לפנייה לכתב/ת 
