"הוגו": מסע מופלא אל תולדות הקולנוע
מרטין סקורסזה פונה למחוזות חדשים של סרטי ילדים בתלת ממד. אולם "הוגו" הוא בעצם שיר הלל מפעים ועשוי היטב לאהבת הקולנוע של הבמאי, שמחזיר לחיים אף את ז'ורז' מלייס
מרטין סקורסזה מזוהה עם סרטי פשע כמו "החברה הטובים", ועם דמויות מעונות הזורעות הרס על עצמן וסביבתן - טראוויס ביקל ("נהג מונית") או ג'ק לה מוטה ("השור הזועם"). מה לבמאי כזה ולעיבוד ספר הילדים "ההמצאה של הוגו קברה" (" The Invention of Hugo Cabret") מאת בראין סלזניק?
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
התשובה נמצאת בלב הפועם בסרט "הוגו" ("Hugo"). לב של במאי ותיק שעדיין מאוהב בקולנוע, ועושה סרט שאפשר להראותו לבתו הצעירה פרנצ'סקה, ולאפשר לה להבין את משלח ידו ואהבתו הגדולה של אביה. סרט שעוסק, אולי יותר מכל סרט עלילתי אחר של סקורסזה, במשמעות הקולנוע עבורו.
לא איחר את הרכבת
הסצנה הנפלאה ונטולת המילים הפותחת את "הוגו" מבהירה את משמעותו האישית. השנה היא 1931 והוגו היתום (אסה באטרפילד) בן ה-11 גר בתוך קירות תחנת מונפרנס שבפאריז. מבלי שאיש יהיה מודע לקיומו, הוא דואג לפעולתם התקינה של השעונים המפוזרים בשטח התחנה. בסצנה הראשונה הוא נע בתוך מבוך הפרוזדורים והסולמות המחברים את השעונים. מתוך עמדות התצפית של השעונים הוא מתבונן בסיפורים האנושים הקטנים המתרחשים בשטח התחנה.
זוהי נקודת המבט של הילד מרטין סקורסזה, הילד האסטמטי שלא יכול היה לצאת לשחק בחוץ, ונאלץ לצפות במתחולל בעולם מבעד לחלון בית הוריו. החוויה המכוננת שהפכה אותו לבמאי.
הרכבת והשעון הם שני המנגנונים המכניים החוזרים שוב ושוב בסרט. הוא לא רק מרכיבים מהותיים בעלילה אלא גם הבסיס למערך הסמלים המאפשר לסקורסזה לעסוק במשמעות הקולנוע.
"הרכבת נכנסת לתחנה", סרטם של חלוצי הקולנוע האחים לומייר, כיכב בהקרנה הפומבית הראשונה בדצמבר 1895. הצופים, כך מספר המיתוס, נסו על נפשם כשראו את הרכבת מתקרבת לעברם. במהלך "הוגו", סקורסזה לא רק מציג את סרטם של האחים לומייר אלא גם משחזר אירוע שקרה כחודשיים לפני הקרנה זו, ובו רכבת ירדה מהפסים בתחנה מונפרנאס.
הוא חוזר לרגע הריגוש הראשוני של הקולנוע, ומצלם אירוע דומה אך הפעם בתלת ממד נהדר. העבר וההווה של המדיום מתלכדים על פני רצף היסטורי של 116 שנים.
הקולנוע מציג תנועה (רכבת) על פני רצף זמן (שעון) וכמו הרכבת הפורצת את קירות התחנה, כך גם הדימוי הידוע של הקומיקאי הרולד לויד תלוי על שעון מחוץ לבניין מגדיר את אפשרויות ההרפתקה הקולנועית. השעון מחבר בין הוגו ואביו המנוח. שען מומחה שהוריש לבנו את האהבה והכישרון לטכנולוגיה זו.
אבל היכן מסתתר בתוך המנגנון המשוכלל הלב? מה שנשאר להוגו מאביו הוא אוטומטון, מכונה דמוית אדם שתכליתה לא ידועה מכיוון שחסרים חלקים לתיקונה. האב עבד עם הבן על תיקונה עד שמת בתאונה, והבן שנותר בודד מנסה לתקן את המכונה המהווה קשר אחרון עם אביו.
בכדי להשיג את החלקים החסרים הוא מתחמק מעיני הפקוחה של שוטר התחנה (סשה בארון כהן) וגונב צעצועים מכניים מדוכנו של בעל דוכן בתחנת רכבת. איש זה יתגלה כבמאי הקולנוע האגדי ז'ורז מלייס (בן קינגסלי) - החלוץ הגדול של הקולנוע העלילתי, שיצר סרטי פנטזיה נפלאים כמו "מסע אל הירח" (1902) אך בשלב זה של חייו ירד מנכסיו ונשכח.
קינג ז'ורז'
הסיפור על גילויו מחדש של מלייס והשבת כבודו האבוד מעובד בספר ובסרט לסיפורו של הקשר הנוצר בין הילד והאיש הזקן, אוטומטון שבור, שהילד ינסה לתקן. בשנת 1931 מלייס היה כבר בן 70, רק שנה יותר מגילו העכשווי של סקורסזה. החיבור בין הילד והבמאי נושא, לכן, ממד אישי מובהק.
הדמויות האמיתיות של איזבל (קלואי מורץ), נכדתו של פאפא ז'ורז', ואשתו מאמא ז'אן (הלן מקרורי), מופיעות בסרט במסע המוביל לאפשרות ההחלמה - של הילד ללא האב, ושל הבמאי שנושל מעבודתו. במהלך העלילה, סקורסזה יוביל אותנו לשחזור ימיו הגדולים של מלייס ותהליך העבודה רווי הדמיון והקסם. עבור אוהבי קולנוע, אלו רגעים המבטיחים ריגוש עילאי.
סקורסזה עובד בסרט זה עם שותפיו הקבועים – כולם משתייכים לעילית של אנשי המקצוע. הצלם הנפלא רוברט ריצ'רדסון מפליא לצלם בתלת ממד, מרהיב בצבעיו, ו-וירטואוזי במורכבות התנועה. עיצוב התפאורה של בני הזוג דאנטה פארטי ופרנצ'סקה לו צ'יאבו משחזר את נפלאות העולמות אותם ברא מלייס.
אליהם מצטרפת עבודת עריכה ראויה לציון של תלמה שונמייקר, ומוזיקה של הווארד שור. לא במקרה "הוגו" הוא הסרט שצבר את מספר המועמדויות הרב ביותר לקראת טקס האוסקר ביום ראשון הקרוב.
