צדק חברתי לנהגי השבת - טיעון עקום?

הברית החדשה בין ה"חברתיים" לחרדים / תמר זנדברג

המפלגות הדתיות והחרדיות נלחמות מלחמת חורמה בשני הנושאים האלה, ויש המדברים אפילו על משבר קואליציוני שיביא לבחירות. הציבור הדתי והחרדי נאחז בפטור לבני ישיבות מצה"ל ובקרקוע האוטובוסים בשבת כבפירורים אחרונים ממציאות שהייתה ואיננה עוד, מתוך תפישה שמרנית ותחושה כי רק הגנה על הקיים יכולה להציל את המעט שנותר מכוחם הפוליטי המתמעט.

צדק תחבורתי, גם בשבת?(צילום: מוטי קמחי)

שני נושאים אלה, חלקים מסטטוס קוו קפוא ומאובן שכבר אינו רלוונטי, הפכו לדגל שנושאות המפלגות הדתיות והחרדיות והרימו מעלה מעלה. היד שמחזיקה את הדגל כבר התעייפה, הדגל דהה, ואיש כבר אינו זוכר מדוע ולמה אנחנו מרימים אותו בכלל.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

השתמטות החרדים: בגין שחרר, נתניהו פחד / יחיעם ויץ

ביטול חוק טל - הצלחה אחרי כישלון החילונים / איתי בן חורין

הצורך בפטור מגיוס בני ישיבות הפך כבר מזמן לעול כבד על כתפיה של החברה החרדית. הוא מונע את השתלבותם בחיי העבודה והחברה הישראלים, מגביר את העוני והבורות של ציבור שלם, שנדחק אלי אוהלה של תורה רק עבור הפטור הנכסף. הדחף למנוע בכל מחיר מהתחבורה הציבורית למלא את ייעודה החברתי, הסביבתי והאורבני מעוור את עיני עסקני הדת מהיתרונות הברורים שבהפעלתה, והוא הגורם להם להתעלם מהעובדה שגלגלים רבים מתגלגלים בכבישי ישראל בשבתות, כולל אוטובוסים.

אך אירוני הוא שלצורך מאבקם המיושן והשמרני, מגייסים הדתיים טיעונים הלקוחים מן המאבק העכשווי לצדק חברתי, והנה טיעון חדש בפיהם: אסור להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת בגלל הצורך לשמור על "זכויות הנהגים". למרבה הבושה, לטיעון עקום זה הצטרפו כמה מגיני זכויות עובדים מטעם עצמם, כמליצי יושר בשירות המהלך ההפוך בדיוק לזה שהם כביכול מבקשים לקדם.

חשוב לזכור, יותר מ-50% מתושבי ישראל אינם בעלי רכב פרטי. היעדר תחבורה ציבורית בשבת מקרקע אותם אל מרחק הליכה בלבד, מותיר קרובי משפחה וחברים, מקומות בילוי ופנאי רחוק מהישג רגלם. אי אפשר לפקפק בכנות כוונותיהם של הדתיים והחרדים, שהרי הם עצמם לא נוסעים בשבת, אבל את שותפיהם החדשים יש לשאול: האם אתם נוהגים לנסוע ברכב הפרטי שלכם בשבת? מדוע אתם סבורים שזכות זו אמורה להישלל מאלה שידם משגת פחות מכם? יתר על כן, במקומות שהרכב הפרטי שלכם לוקח אתכם אליהם, האם יש נותני שירות? האם יש שם בית קפה או מסעדה ובהם מלצרים? כל אלה, למקרה שלא שמתם לב, עובדים בשבת.

זכויות עובדים, הקפדה על שכר ראוי ומקיים, תנאים סוציאליים, זכות ההתאגדות, תנאים הולמים והקפדה על ימי המנוחה הם כולם ערכים חשובים ואף מקודשים. חלק מהם נמצאים בימים אלה בהידרדרות בשל חוסר יציבות תעסוקתי ועבודה קבלנית, ועל החברה הישראלית להיאבק לתיקון מצב זה. ערך חשוב לא פחות, שהמושגים צדק חברתי, צדק מרחבי וצדק עירוני מגולמים בו באופן בלתי ניתן להפרדה, הוא הפעלה מיידית של התחבורה הציבורית בשבת, לאחר יותר מדי שנות השבתה. באיזון בין מספר מועט של נהגים מתוגמלים היטב שיהיו נשאי הערך הזה, לבין אספקת שירות כה חיוני לנגישות, לתנועה ולצדק החברתי, לא צריך להיות כל ספק כי האחרון גובר.

נדמה לי כי הסוציאל-דמוקרטים מבינים זאת. נותר רק לתהות מהו האינטרס הפוליטי שגרם להם לחבור לחרדים על הספינה השוקעת של הסטטוס קוו.

תמר זנדברג, חברת מועצת העיר תל-אביב-יפו (מרצ)

מה רע בסובלנות? / ראובן אורן (אורנבוך)

כתושב לשעבר של תל-אביב ויליד נווה צדק, זכורות לי השבתות המיוחדות של תל-אביב, שקט של שבת, ללא אוטובוסים מרעידי שמשות ופולטי ענני גזים שחורים, הצובעים את קירות הבתים ואת ריאות התושבים בזוהמה השחורה. 24 שעות שקטות ונקיות עם אווירה של נשמה יתירה. מה רע בזה? גם את זה צריך לקעקע?

תחבורה ציבורית בשבת: למה להרוס את הסובלנות? (צילום: אוהד צויגנברג)

סבי ע"ה ראובן (הכהן) אורנבוך, שעל שמו אני קרוא (נולדתי ביום ה-30 לפטירתו), התגורר בשכונת מכבי העתיקה של תל-אביב והיה ידוע כ"תוקע של שבת": הוא היה יוצא לרחובות העיר ומכריז על כניסת השבת בתקיעה בחצוצרה מיוחדת. לא פעם ולא פעמיים נעצר על-ידי המשטרה על ששכב על הכביש ומנע בגופו נסיעה של כלי רכב בשבת. המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק או ראש העיר דאז מאיר דיזנגוף היו באים לשחררו מהמעצר כדי שיעשה את השבת בבית ולא בבית המעצר.

האומנם תושבי תל-אביב נזקקים לתחבורה ציבורית בשבת? לאיזה צורך? לנסוע לים? להחזיר את "ילדי הפאבים" הביתה, מהמועדונים? לאיזה צורך יש את האוטו של אבא, והלוא החלק העיקרי של הבילוי הוא הנהיגה ברכב? זה לא מכעיס כמו שזה מעציב. אקט מיותר לכל הדעות, ולא רק דעת חרדים או דתיים. רוצים מסעדות ומועדונים פתוחים בשבת? בבקשה.

תל-אביב ידועה כעיר ללא הפסקה. עסקים רבים פתוחים בשבת להנאת הבליינים המגיעים אליה מכל מקום. בשכנות למקומות הבילוי הללו (שינקין ושדרות רוטשילד) יש מספיק דתיים וחרדים שגרים ומתפללים בשבת ואינם מוחים נגד העסקים הפתוחים בשבת קודש. מה רע בסובלנות הזו? האם צריך להוסיף את הטרטור והזוהמה של האוטובוסים גם בשבת?

מבחינת תעסוקה בשבת, בג"ץ כבר פסק וקבע "בקביעת השבת כיום מנוחה אין משום כפייה דתית - ההוראה בחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובעת ש'המנוחה השבועית תכלול, לגבי יהודי, את יום השבת', אינו מנוגד לחוק יסוד: חופש העיסוק". האם הפעלת תחבורה ציבורית בשבת נעשית בשם חברה צודקת ושוויון הזדמנויות, או שמא מתוך מניעים פוליטיים קלוקלים המנסים לקעקע את יסודות העם העתיק הזה?

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il