אבא יקר שלי, סליחה
אם הייתי מניח את ידי על ראשך כדי להגן עליו, אם הייתי מצליח לחלץ אותך מהר יותר מהאוטו המעוך, אם הייתי נוהג במקומך. סליחה שלא הצלחתי לעשות דבר כדי שתהיה איתנו היום
"אבא, תישאר איתי", אמרתי לך מספר פעמים רגעים אחרי התאונה. בדרך כלל הקשבת לי, אבל הפעם לא. נהג מערבל הבטון הזה הצליח להכניע אותנו, והלכת ממני די מהר. אבא שלי, רציתי לבקש סליחה שלא הצלחתי להציל אותך. תאמין לי, ניסיתי. עשיתי את כל מה שאני יכול, כל מה שאני מתאמן אליו בערך מגיל 16 או 17.
התנדבתי במד"א אחרי שהייתי בקרבת הפיגוע בכפר סבא. הרגיז אותי חוסר האונים. לא ידעתי מה לעשות אז, וחוסר האונים פשוט הפריע לי. אנשים לידי נפגעים, נהרגים, ואני - כל מה שאני יכול לעשות הוא בעיקר להתבונן מהצד. גם בצבא הלכתי לקורס חובשים קרביים. כדי שלא אהיה חסר אונים. לא סיפרתי את זה לאף אחד אף פעם, אבל תמיד נורא התגאיתי בעובדה שאף אחד מסביבי לא נהרג. ברור שלא היה לזה קשר אלי אלא בעיקר למזל. ובכל זאת, בפעם הראשונה שהייתי צריך להשתמש בכל מה שלמדתי והתאמנתי אליו כבר הרבה שנים - גם באימוני מילואים - נכשלתי.
אם הייתי מניח את ידי על ראשך כדי להגן עליו. אם הייתי מצליח לחלץ אותך מהר יותר מהאוטו המחוץ. אם הייתי קם דקה מוקדם יותר. אם הייתי קם דקה מאוחר יותר. אם הייתי מסיט את ההגה חלקיק שנייה מהר יותר במקומך. אם הייתי נוהג במקומך. בכל אחת מן האופציות האלה - היית איתנו היום. בכל אחת מהאופציות האלה, לא הייתי צריך לקבור אותך כמה חודשים אחרי שקברנו את סבא. לא הייתי צריך לקבל קבלה מחורבנת מקדישא עבור חלקת הקבר שלך.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מסמר אחרון בארון האקטיביזם השיפוטי / חיים משגב
הייתה משאית? בושה במשפט ברנס האח / בועז סנג'רו
מן הסתם אמשיך ואנתח את התאונה עוד זמן מה, לא רציונלי וחסר תועלת ככל שזה יהיה. את רוב התמונות בראש אני חוסך מכם. הקריאה לאבא שיישאר איתי תוך כדי מישוש הדופק והזיהוי שהוא נעלם אחרי שניות ספורות תישאר איתי. בחיי שאני לא הולך להתבכיין ולא הולך לשתף אתכם יותר מדי במה שהיה שם. בקצרה, נהג מערבל בטון נכנס בנו. אבי נהג. אני לידו. זיהינו את המערבל מגיע. אבי ניסה לחמוק ממנו, אבל הנהג הפוגע לא השאיר לו סיכוי. ביקשתי מעוברי אורח שיזמינו אמבולנס, וניסיתי לפתוח את הדלת שליד אבא. לא הצלחתי. נהג טרקטור סייע לי לפרוץ אותה עם הטרקטור. בעזרת שני אנשים אחזתי בראשו של אבא. ביקשתי מהם לאחוז ברגליים ובמותניים והוצאנו אותו החוצה תוך שאני שומר על הראש. בעזרת אחות שהייתה במקום ביצענו החייאה, עד שבמד"א הגיעו לקבוע את מותו.
הלוואי שאהיה טוב כמותו
באמת שאני לא רוצה להיכנס לכל הפן העובדתי והמשפטי של העניין. לא רוצה, אבל נדמה שאין ברירה. צדק, בחיי, ייעשה כאן. הנהג הפוגע עבר באדום, נקודה. זו, לפי מה שאני מבין, גם עמדת המשטרה לפי עדויות שגבתה. הנהג הפוגע, צריך לציין, מנסה וינסה להתחמק. אומר שעבר בירוק. כלומר, בהכרח אחד מאיתנו משקר. וזה, נדמה לי, השלב לספר לכם על האירועים שאירעו מיד אחרי התאונה. הם ממחישים, לטעמי, את המאבק בין ארץ ישראל היפה לזו המכוערת. בין בני אדם לחיות אדם. לא פחות.
דקות אחרי התאונה הגיעו חבריו של הנהג הפוגע מהכפר, וביניהם גם הבעלים של חברת מערבלי הבטון. הוא הגיע נסער, והחל לצלם שם את האזור, כולל גם את גופתו של אבי ואותי. ביקשתי ממנו להפסיק. כשלא עשה את זה, התקרבתי אליו וביקשתי שוב שיפסיק. הכניס את הטלפון הנייד לכיס. רציתי לקחת אותו ממנו. דחף אותי. מעולם לא נהגתי באלימות כלפי אף אדם. הפעם האחרונה שהלכתי מכות, נדמה לי, הייתה ביסודי. המקרה הזה, שולי ככל שיהיה, מעיד על הבן אדם. נהג שלך גרם הרגע למותו של אדם, ואתה - כל מה שמעניין אותך, הוא צילום האזור? אני לא מכיר את הנהג הפוגע. נראה לי שאם הייתי חלילה פוגע במישהו, הייתי ניגש לעזור. בודק אם יש משהו שאני יכול לעשות. במקום, הוא התקשר לבוס ולחברים מהכפר. זה, כנראה, חשוב יותר.
רציתי לספר לכם גם על אבא שלי, איש יוצא דופן שהלוואי שאהיה מתישהו עם לב טוב כמו שלו. אדם אמיתי, ישר, שמח, שעבר את מלחמת יום כיפור וגם סרטן. אבא שהיה בעל נפש צעירה. גבר בן 62 עם שמחת חיים של ילד, שאני מקווה רק ללמוד ממנה ביום מן הימים. אבא שקם איתי בחמש בבוקר כדי לרוץ איתי את המטרים האחרונים במרתון תל-אביב הקודם, שהגיע לכל חור בצבא כדי להביא איזה סנדוויץ', שהיה אמור לעזור לי לעבור לירושלים עכשיו ובדק בשבילי כל פרט כשהייתי בשלבי חיפוש הדירה. כמה פקקים יש בשכונה הזאת, וכמה באחרת. ומה כבר ביקש ממני בתמורה?
אבא שלי, יקר, מגיעות לך עוד כמה סליחות, ואני מקווה שתסלח לי. סליחה שלא חיבקתי אותך מספיק. סליחה שלא דיברתי איתך מספיק על בחורות, למרות שנורא רצית. וסליחה, באמת סליחה, שלא הצלחתי לעשות שום דבר כדי שתהיה איתנו גם היום.
יאיר נתיב סיים את לימודיו במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. הוא כתב את המדור "שווה בשווה" בערוץ המעורבות של ynet. מערכת ynet מרכינה את ראשה ומשתתפת בצערו ובצערה של משפחתו.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
