למרות הכל, עדיין קפטן / טור
"הקמפיין הזה מתחיל עם ציפיות נמוכות מבעבר. אז עזבו את בניון בשקט ואז אולי גם אנחנו נגלגל עיניים בהפתעה". אורי קופר מבין את אלי גוטמן
בניסיון לקרוא שפת גוף, אפשר לפרש גלגול עיניים בשני אופנים, רחוקים זה מזה: התנשאות ומבוכה. העיניים של יוסי בניון ריצדו אתמול שעות נוספות. תזוזת האישונים המוגברת הייתה כה בולטת עד שקשה היה להתעלם ממנה. ולא, התנשאות לא הייתה שם, אלא בעיקר מבוכה. ואפשר להבין אותו.
עוד ב-ynet ספורט:
השאלה הראשונה במסיבת העיתונאים הופנתה לאלי גוטמן והיא עסקה ביוסי בניון. השאלה השנייה נשלחה דווקא אל קפטן הנבחרת ונושאה היה, כמובן, יוסי בניון. זה לא היה נראה כהכנה למשחק נבחרת אלא כמו רגעים מכריעים במשאל עם העוסק בגורלו של מספר 15 במסגרת הסכם שלום.
בקרוב הסטיקר - יוסי יחלק את הנבחרת. או שאולי דווקא העם איתו. אבל הבעיה העיקרית בכל הסיפור הזה היא לא האם בניון ישחק אלא העובדה שההתעסקות בכך היא המרכז.
ומדובר בשאלה שאין צורך לענות עליה כרגע. אין לאלי גוטמן שום סיבה לקבל החלטות. האם, לטעמי, בניון צריך להיות בנבחרת? ודאי שכן. האם הוא צריך להיות בהרכב הראשון? שאלה שאינה במקומה, ושאותה אפשר לשאול באותה מידה גם על זהבי, מליקסון או רפאלוב.
יש שיגידו שאצל בניון מדובר בסיפור שונה. שהוא נמצא בסגל רק כדי להיות כינור ראשון. אז בבקשה לא להכניס ליוסי מילים לפה. במקרה
והוא תמיד ניסה. אנחנו התאכזבנו, ובצדק, מהיכולת הירודה במדים הלאומיים, אבל הכל עניין של ציפיות. באחד על אחד בניון ביכולת מאכזבת הוא לאו דווקא פחות טוב מרפאלוב במשחק בינוני. "יוסי פוגע בנבחרת כי היא מסתמכת עליו", אומרים המקטרגים. אז הנה, אם קיים דיון לגבי חשיבותו של בניון אז כמובן שאי אפשר להגיד שמסתמכים עליו. ודווקא המצב הזה יכול להוביל לפריחה. הקמפיין הזה מתחיל עם ציפיות נמוכות מבעבר - מבניון ומהנבחרת עצמה. אז עזבו את הקפטן בשקט ואז אולי, למרות שהסיכוי קטן, גם אנחנו נגלגל עיניים. בהפתעה.
לפנייה לכתב/ת 
