אובמה יבקש: חכו עם איראן, תראו את צ' קוריאה
המשטר המסוגר שהסכים לעצור את תוכנית הגרעין תמורת מזון אולי יחזור לסורו, אבל ההשלכה על טהרן מחדדת את הבדלי הגישות בין ישראל לארה"ב
לכאורה זו בשורה טובה. ההסכם שעליו הודיעו היום (ד') ארה"ב וצפון קוריאה לפיו משעה פיונגיאנג את העשרת האורניום בשטחה ואת ניסויי הגרעין והטילים, תמורת מזון ודלק, לא רק שמסיר עננת איום מעל שמי שכנותיה דרום קוריאה ויפן - אלא גם עשוי לשמש מודל לחיקוי בהקשר האיראני. אפשר גם לראות בו הישג מרשים לדיפלומטיה האמריקנית ולסנקציות שהטיל האו"ם, כיוון שצפון קוריאה מסכימה להתיר לאנשי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) של האו"ם לבצע משימות פיקוח בשטחה. אלא שנסיון העבר מחייב יחס זהיר וחשדן מצד המערב אל ההסכם הטרי.
צפון קוריאה כבר הודיעה מספר פעמים בעבר שהיא משעה את תכניות פיתוח הגרעין והטילים שלה בתמורה למזון ודלק שיספקו לה ארה"ב, דרום קוריאה ויפן. הייתה אפילו פעם שבה צפון קוריאה, בהנהגתו של קים ג'ונג איל המנוח, הודיעה שהיא מפסיקה כליל את הפיתוח הגרעיני ואף הזמינה את התקשורת המערבית לצלם את פיצוץ הארובה של הכור הגרעיני שהקימה ביונגביון.
בכל הפעמים, אחרי שקיבלה את מטעני המזון הדשנים והדלק שהצילו את אוכלוסייתה ממוות המוני ברעב, ואחרי שהוסרו מעליה הסנקציות שהטיל עליה האו"ם, חזרה פיונגיאנג לסורה. היא המשיכה בפיתוח מתקני נפץ גרעיניים על בסיס פלוטוניום שהופק ממוטות דלק משומשים ביונגביון ואף ערכה בהם שני פיצוצי ניסוי תת-קרקעיים (שצלחו כנראה רק חלקית).
צפון קוריאה גם המשיכה לפתח ולבצע שיגורי ניסוי בטילים בליסטיים בטווחים שכבר היום מאיימים על דרום קוריאה ויפן ובעתיד הם עלולים לאיים גם על ארה"ב. בנוסף לכך המשיכה צפון קוריאה לייצא ידע וחומרים בתחום הגרעין והטילים כמעט לכל מדינה מזרח תיכונית שחשקה בהם ויכלה לשלם עבורם. איראן, סוריה לוב ומצרים היו לקוחות חשובים של הרודנות האסייתית.
למרות שבראש המשטר בפיונגיאנג עומד זה חודשיים שליט חדש, קים ג'ונג און, בנו של קים ג'ונג איל, יש סיבה טובה לחשוש שדפוס התנהגות זה יחזור על עצמו. ראשית מפני שקים הצעיר עדיין אינו השליט היחיד והאוטוריטטיבי של צפון קוריאה כפי שהיו אביו וסבו בשיא כוחם. ככל הידוע מי שמנהל כעת את העניינים בפיונגיאנג - לפחות בינתיים - הם אותם גנרלים ודודו של קים, שהיו במעגל מקבלי ההחלטות שהקיף את אביו ויעץ לו. לאנשים כאלה, שגדלו והבשילו פוליטית במשטר, אין בדרך כלל יכולת להתגמש ולשנות את דפוסי חשיבתם והתנהגותם.
סיבה נוספת היא שלמשטר הצפון קוריאני אין נכס אסטרטגי אחר שישמר את שרידותו מלבד הגרעין והטילים שבאמצעותם הם מאיימים על שכניהם וסוחטים הטבות מהמערב. לכן סביר להניח שאחרי שיחלצו מהחורף הקשה ויקלו על מצוקתם הכלכלית של אזרחיהם, יחזרו קים ג'ונג און והקצינים המכוונים את צעדיו, לפתח את הנשק הגרעיני והטילים ולשתף פעולה עם איראן.
עם כל זאת, בינתיים, בטווח הקצר לפחות, מהווה ההסכם עם צפון קוריאה הישג דיפלומטי שארה"ב והקהילה המערבית בכלל יכולים לנסות למנף אותו בהקשר האיראני. אין כמעט ספק כי מדיניותה המתריסה של איראן בהקשר הגרעיני מושפעת ממודל ההתנהלות של צפון קוריאה. לפחות תיאורטית, ייתכן גם שעיקרון זה יפעל בכיוון ההפוך, כלומר שאיראן תפעל כמו צפון קוריאה ותסכים, בתמורה להפסקת הסנקציות המשתקות שהטילו עליה ארה"ב, מדינות אירופה ואוסטרליה, להשעות את העשרת האורניום בשטחה. זאת לפחות לתקופה שבה יתנהל מו"מ בינה לבין מדינות האיחוד האירופי.
אם זה יקרה, מומחי סבא"א, כמו במקרה של צפון קוריאה, יפקחו על ההשעיה. מהלך כזה אינו מבטיח קץ לתכנית הגרעין האיראנית אבל הוא יכול לעכב את תהליך הצבירה של כמויות אורניום מועשר באיראן - וזה הרי בדיוק מה שאמורה להשיג גם תקיפה צבאית של מתקני הגרעין שם.
לכן אין ספק כמעט שבכירי הממשל האמריקני ישתמשו בהסכם עם צפון קוריאה כנימוק, שעה שיפצירו בנתניהו ובברק לגלות איפוק ושלא להיחפז בהחלטה על תקיפה מונעת באיראן.
הם גם יטענו שאיראן הרבה יותר רגישה לדעת הקהל העולמית מאשר צפון קוריאה הסגורה והמנותקת. לכן היא גם פגיעה יותר לסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות שהוטלו עליה.
די סביר שברק ונתניהו יאמרו לבני שיחם האמריקנים שאיראן העשירה בנפט יכולה לספוג את נשיכתן של הסנקציות עד שתשלים את הכנותיה ל"פריצה גרעינית" ואולי אף תבצע אותה. אם צפון קוריאה שאזרחיה מתים ברעב עשתה זאת - מדוע שאיראן תירתע? לכן הזמן הולך ואוזל במהירות, מאמינים בישראל, ואם ארה"ב והאירופים רוצים למנוע מכת מנע ישראלית על מתקני הגרעין של איראן עליהם להדק ולהחמיר את משטר הסנקציות כאן ועכשיו בלא היסוס, ובלי לאפשר לאיראנים למשוך זמן.
לפנייה לכתב/ת 
