סקעת, צא להן מהרחם

נשות ישראל לא רוצות לעשות לסקעת ילד, וגם לא לכל ההומואים האחרים שעומדים בתור ארוך. ביטול האפליה בין זוגות סטרייטים לבין זוגות חד-מיניים הוא צו השעה, אבל השוויון לא עובר דרך שינוי חוק הפונדקאות וגם לא דרך ניצול של נשים חלשות בישראל - אלו מבקשות שתצאו להן כבר מהרחם.

אחרי שנים שבהן הסתיר את זהותו המינית, הראל סקעת משנה פאזה: לא עוד הומו בארון, אלא דובר אמיץ וצלול של הקהילה ההומו-לסבית, שיוצא בקול ברור וחזק, כפי שמתפרסם ב"ידיעות אחרונות", נגד המדיניות הנוכחית שמונעת מהומואים להביא ילדים באמצעות הליך פונדקאי בישראל. סקעת, אביר השוויון, מדבר ובצדק רב בעד זכותם של זוגות חד-מיניים בישראל להורות, ונגד האפליה הממוסדת שממנה הם סובלים זה שנים רבות, אולם חבל מאוד שבדרך הוא שוכח מניין ילדים באים לעולם ומי מביא אותם לשם. הבה נזכיר לו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

במדינת האח הגדול מדברים רק עברית / יחיעם פריאור

צדק חברתי, כי אתם הזקנים הבאים במסדרון / יואב ברטוב

תינוקות, קוראים יקרים, לא נולדים מעצמם, וגם החסידה כבר הפסיקה מזמן עם שירות המשלוחים שלה. תינוקות, כך מספרת השמועה, נולדים מנשים. כן, כן - מנשים. אלא שנשים, וזאת באמת כבר חידה, לא רוצות לעשות לסקעת ילד. זה לא, חלילה, שהוא לא לטעמן. זה פשוט שלידה היא תהליך ארוך, מסובך, מסוכן ומחייב רגשית, ונשים - ככה זה עם המין הרגיש הזה - רוצות להביא ילדים לפי בחירתן, ועם מי שהן אוהבות (ויחי הטוקבקיסט הליברל שיטען שנשים בוחרות מרצונן להפקיע את הגוף שלהן למשך תשעה חודשים).

נכון, לא בכל העולם זה ככה: במדינות עולם שלישי, במזרח למשל, נשים שמגיעות משכבות חברתיות נמוכות מוכנות לסכן את בריאותן הפיזית והנפשית כדי לשאת ברחמן את הילד של אדם לבן וזר שהן לא מכירות - והן גם לא לבד: יחד איתן, במדגרה, יחכו בסבלנות, בסדר, בניקיון ובשקט מופתיים, נשים נוספות שמחכות בכליון עיניים לרגע שבו ילדו כבר ויקבלו את הצ'ק השמן. ואפילו הן לא לבד: במקומות מסוימים בעולם, כאלה שאנחנו לא רוצים לגור בהם, רחם נחשב כסף קטן. על כליה אפשר לקבל יותר.

סקעת שואל אם הוא לא יהודי מספיק כדי שהמדינה תרשה לו להביא ילד לעולם בפונדקאות. בכך הוא עושה שימוש יפה בשיח הזכויות של מדינת הלאום שעיקרו, כפי שהיטיב ראש ממשלתנו המפואר לנסח בהקשר אחר: יתנו - יקבלו. סקעת מאמין שאם הוא שירת בצבא וכעת רוצה לתרום למאזן הדמוגרפי של יהודי ישראל (חשוב, לא?), המדינה מחויבת להעניק לו בתמורה את הזכות להביא ילד לעולם. מה חבל שבדרך הוא שוכח את זכותה של אשה על גופה, שאינה נקנית בכסף. הייתם מאמינים? יש דברים שאי אפשר להצמיד להם תג מחיר.

להיות "כמו כולם"

זה אחד המסרים החשובים ביותר של המחאה החברתית: לא הכול מדיד בכסף, ויש דברים שלא צודק לחשוב עליהם במונחים של היצע וביקוש. חבל שהקהילה ההומו-לסבית, שסקעת מבטא במידה רבה את הלך הרוח שלה, הפנימה דווקא מסר אחר - זה שמדבר על זכותו של הצרכן להשיג את הסחורה במחיר הזול ביותר ויהי מה. זהו הרי לב העניין: פונדקאות בישראל להומואים, אם תצא לפועל, תהיה נוחה וזולה יותר.

נשים, מה לעשות, הן לא "פסק זמן". זה טוב ויפה שהומואים רבים בישראל חולמים על ילדים, כלב ומשפחה שכאילו יצאו זה עתה מבית הרעפים הפסטורלי שעל גביע הקוטג', אבל אין לזה ולשוויון שום דבר במשותף.

רוצים שוויון? קראו בקול תקיף לביטול חוק הפונדקאות. אם סקעת רוצה כל-כך להיות אור לגויים, אז זהו בדיוק המקום להתחיל בו. ואם הקהילה רוצה להיות אור לגויים, אז הגיע הזמן שתפסיק לחקות כל צעד של החברה הסטרייטית ותתחיל לחשוב באופן ביקורתי. במקום להיות שיקוף מושלם שלה, היא יכולה להציב מולה מראה, ולהראות לה עד כמה מכוער הוא ניצולן של נשים בשל הזכות הקדושה להורות.

אף על פי שאבהות היא כנראה הצעד האחרון שנותר להומואי ישראל לעשות כדי להתקבל אצל אחיהם הסטרייטים כשווים, חיבוק הדוב מן החברה הכללית ("הם ממש כמו כולם!") לא שווה את רמיסת כבודן וגופן של נשים. טוב בהרבה לאמץ ילדים שאין להם קורת גג, אלא שכאן האחריות מונחת גם על כתפיהם של הגורמים המסדירים את האימוץ במדינה: אלו מעבירים זוגות חד-מיניים קשיים רבים בדרך לאימוץ הנכסף, ומן הראוי שההליך המסובך הזה יהפוך לפשוט ונגיש בהרבה עבור זוגות חד מיניים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il