"מריה קונג": מחול, אמנות ומה שביניהם
רקדני הקואופרטיב, "מריה קונג", משלבים כוחות עם מוזיאון העיצוב בחולון לסדרת מפגשים בלתי אמצעיים ואינטראקטיביים עם קהל, באזורי תצוגה משתנים. "זו פעולה מעבדתית ניסיונית שמתקיימת בזמן אמת", אומרים בלהקה
כבר כשעשה את צעדיו הראשונים ברור היה שקואופרטיב המחול, "מריה קונג", שהקימו רקדנים יוצאי להקת בת שבע, מדבר בשפה תנועתית מובהקת וייחודית משלו. גם עבודת הסטודיו, שם נרקחים מופעי הלהקה בדרך של עבודת צוות שוויונית לטובת יצירה משותפת, סימנה דרך חדשה בתפישה המקובלת בשדה המחול בישראל, שמורכב בעיקרו מלהקות ויצירות אותן מוביל כוריאוגרף מרכזי. הדיאלוג המתמיד שמקיימים חברי "מריה קונג" בינם לבין עצמם, משלב דרך קבע גם אמנויות נוספות והתוצאה בהתאם: דגש לצד התנועה שמפסלת בגוף, גם לקומפוזיציה ועיצוב.
כעת, חמש שנים לאחר הקמת הקבוצה, לוקחים חבריה צעד אחד קדימה את החיבור שבין עולם המחול והשפה התנועתית לבין אמנויות נוספות. בשקט וללא פרסום, מיקמו הרקדנים בחודשים האחרונים את עבודתם בחלליו השונים של מוזיאון העיצוב בחולון. כעת, כשהניסיון בשל, הם נותנים לו פומבי בפרויקט יוצא דופן ששולף את המחול מאולמות התיאטרון הקונבנציונאליים אל חללי גלריה וממפגש עם קהלים רוכשי כרטיסים באופן מכוון, להופעות בפני קהלים אקראיים שפוקדים את המוזיאון.
על חיבור הכוחות בין "מריה קונג" לבין מוזיאון העיצוב חתום רוני פינקוביץ, מנהלו האמנותי של המדיטק, שמשמש במקביל גם כחבר הוועד המנהל של הלהקה. מפגש עם מנהלת מוזיאון העיצוב, גלית גאון, לפני חודשים ספורים נחתם בהתאהבות הדדית לדברי זהר אשל, מנכ"לית הלהקה שמדגישה: "הרעיון לקיים קשר בלתי אמצעי עם הקהל קסם לשני הצדדים, והמטרה היא לקיים שיתוף פעולה ארוך טווח".
החל ביום שבת ה-10 במרס ובאופן קבוע, אחת לשבועיים, יגיעו חברי הלהקה לעבוד בחללי הגלריות של המוזיאון. במהלך שהותם יציגו קטעים מעבודות חדשות תוך בחינת תגובות קהל הבאים. "זה לא מופע במובן הקונבנציונאלי של המילה וגם האביזרים לצורך העניין פשוטים בהתאם", אומרת אשל ומדגישה, "החלל משתנה כשבכל פעם הרקדנים עובדים באזור אחר במוזיאון מה שמשפיע על התנועה. זו פעילות ניסיונית שבוחנת גם כוריאוגרפיות מתוך הפקות קיימות בתוך הקונסטלציה החדשה וגם במובן מסוים עבודת מעבדה שיוצרת בזמן אמת מול קהל חומרים חדשים. לפעמים הרקדנים מזמינים גם את הקהל לעבודה תנועתית משותפת".
במרחב המוזיאון עמו מנהלים הרקדנים דיאלוג, מציגה בימים אלה התערוכה Decode, שעושה שימוש בטכנולוגיות דיגיטאליות בתחומי האנימציה וביצירת סביבת מציאות מדומה ואינטראקטיבית. "עולם הוידיאו מרתק אותנו ואנחנו עוסקים בו לא מעט בעבודה לכן השיח בין היצירות שמוצגות בתערוכה לבין התנועה טבעי", אומרת אשל, "זו אינטראקטיביות דו-כיוונית שבה דבר משפיע על דבר. ההתייחסות לסביבה שמשתנה בהתאם לשינויים שאתה מייצר ומגיבה להם, מאתגרת ממש כמו לצאת מהבמה אל מרחב חדש".
דיאלוג בין מחול מודרני לחלל של גלריות ומוזיאונים אינו חדש. בין הראשונים שעשו את זה קודם, היתה גם להקתו של הכוריאוגרף האמריקני, מרס קנינגהם, שאף הופיעה עם סדרה של אירועי Events במוזיאון ישראל במסגרת סיבוב הפרידה של הלהקה שננעל בארץ אשתקד.
גם "Furo", יצירתם המשותפת של אוהד נהרין והאמנית היפנית איאקו טבאטה (טבאימו), שעלתה בבכורה בשנת 2006 בשטוקהולם, הוצגה בחלל דמוי גלריה ומציגה שוב בימים אלה בתל אביב, היא מעין תערוכת מיצג שמערבבת בין הגוף האנושי לשפת הוידאו ארט והאנימציה.
השפעות לא חסר ובלהקת "מריה קונג" לא מתנערים מהן, ההיפך. "רוב הרקדנים בלהקה הם יוצאי בת שבע, משם ניזונו ושם גדלו ומה שקיבלו טבוע מן הסתם ב-DNA שלהם", אומרת אשל, "חלק מהרקדנים גם השתתפו ב'Furo' וסביר להניח שהיסודות הונחו שם. רקדנים עובדים מתוך מה שקיים בתוכם. זה יכול להיות אג'נדה פוליטית או חברתית, זו יכולה להיות משיכה טבעית לעולם המוזיקה או לאמנות. חיבור בין רקדנים, שחקנים, אמני מיצג וגלריות, רווח בעולם היום וההשראה וההשפעה בין התחומים קיימת. עבודות הלהקה מושפעות גם מספרות ומציור וזה חודר לתנועה ומעשיר אותה".
