"שנת הכלב": טעימת תרגום מתוך הספר

בניין המשרדים מזכוכית בן שש-עשרה הקומות שברחוב מוֹט מספר שתיים היה הגבוה ביותר בכל האזור. בגובה הקרקע כיתרו אותו סניף של סיטי-בנק וחנות מזכרות לתיירים. על פי השמועות אחד מהבעלים היה "התאחדות התעשיינים אוֹן-יִי", והם חלשו על כל הקומה השלישית, כמו גם על הפנטהאוז. ה"טוֹנְג" עשו את כל הסידורים שלהם בפנטהאוז, לאקי נזכר כשהוא שוטט בלובי.

היה זה האקסטזי שנתן לו כוח לעבור את הלילות, אבל עכשיו, לאור יום, הוא לא אִפשר לו ליהנות מהשינה שהוא כל כך זקוק לה.

לאקי עלה לקומת הגג במעלית מטען בגודל של ארון בגדים, והמשיך עד לקצה הרחוק.

הוא שאף שאיפה עמוקה מאוויר הבוקר הקר, נשף והדליק ג'וינט "סֶנְסימילָה", יונק את המריחואנה הנקייה עד שקצה הסיגריה נדלק בגוון כתום בוהק. העשן הרגיע אותו, נתן לו להאט, לראות את התמונה הרחבה יותר של הכוחות הפועלים סביבו. כשהוא הביט אל בליל הגגות המטולא, צ'יינהטאון הגיעה עד האופק. ממזרח, מעבר לכיכר, הוא ראה את המובלעת המתרחבת של המהגרים הסינים הפוּקִינֵזים, את "בניין התאחדות ילידי צַ'אק פַאוּ" שלהם, שבראשו מתנוסס דגל אדום של הרפובליקה העממית, גבוה מעל מרפסת הפגודה המרוצפת.

לאקי נזכר בימי ילדותו, שבהם תומכי המולדת האם, הקומוניסטים, לעולם לא היו מעזים להניף את הדגל בצבע ארגמן מחשש שיתקפו אותם וישחיתו או ישרפו את עסקיהם. גברים במסכות היו באים, אקדחים בחגוריהם, לפקח על המכות או על הדקירה.

זמנים השתנו.

בזמן שהזקנים מבין חברי ה"טוֹנְג" דשדשו בעסקים, לצעירים שטענו לשליטה ברחובות היו תוכניות משלהם: להשתלט על הכסף המלוכלך שעובר להם בין הידיים.

לאקי ינק ביסודיות מהפגז, וסרק את פניה של צ'יינטאון הישנה, הרחובות המרכזיים שכבר מזמן רווקים סינים ראו בהם בית, וחילצו לעצמם פרנסה צנועה תחת המגף של הלבנים, שלא אהבו אותם ולא רצו אותם כאן. ועדיין, הקהילה גדלה. עכשיו, הפוקינזים דחקו את הגבולות צפונה ומזרחה, והתמקמו בהמוניהם בבתי המגורים הישנים, שפעם אכלסו את הוואסְפים, את האירים, את האיטלקים ואת היהודים, ואחרונים לפניהם היו הטוֹיַאנֵזים וקַנְטוֹנֵזִים.

מאנגלית: יונתן פיין.