כדורגל נשים בישראל: לפרוץ את מסגרת החשיבה
ליגת הכדורגל נשים בישראל החלה בגדול, אבל דעכה בהמשך וכעת מנסה לחזור לעצמה דרך הדור הצעיר. שירלי אוחנה, מיטל דיין וטל שינו, שחקניות מכבי חולון, מסבירות מה חסר פה: "זרות, תקציב ושינוי בתפיסת התרבות הספורטיבית בארץ לגבי נשים". יום האישה 2012
"כשהתחלתי לשחק כדורגל בנבחרת ישראל היית בת 18, ואנשים היו צועקים לנו מהיציע 'לכו למטבח'. במקום שיתמכו בנו וינסו לכוון לספורט, קיללו אותנו והעליבו". הזיכרון הראשון של מיטל דיין, שחקנית קבוצת הכדורגל של מכבי חולון, בנוגע לכדורגל נשים בישראל אינו מעודד.
הכל על היום ההיסטורי בצ'מפיונס:
וגם:
נפגשתי איתה ועם שתי חברותיה לקבוצה, שירלי אוחנה וטל שינו, לשיחה על כדורגל נשים בארץ ובעולם ועל יום האישה שחל היום (ה'). "תמיד נזכרים בנו כשמגיע התאריך הזה, אבל בשאר הזמן לאף אחד לא ממש אכפת", הטיחו בי השחקניות.
ליגת הנשים בארץ נולדה ב-1997, והסיפור שלה מתאר פירמידה הפוכה שאופיינית מאוד לתרבות הישראלית: התלהבות, אמוציות
כל השלוש גדלו בסביבה שכללה ספורט ובעיקר כדורגל: אחיה של דיין היה שחקן בהפועל חיפה, אביה של אוחנה לקח את הילדה למגרשים כדי ש"אמא שלי תוכל לנקות את הבית ולטפל באחים הקטנים שלי" ואביה של שינו היה שחקן בהפועל טבריה.
להיות שחקנית כדורגל במדינת ישראל ב-2012 לא שונה בהרבה מלבעוט בכדור ב-2001. סטיגמת המשחק הגברי, הקשוח, האלים והלא
נשי כל כך מושרשת בתרבות הישראלית, שגם דיין וחברותיה יודעות שהעשור האחרון שלהן במגרשים יועיל בעיקר לדור העתיד, שנכון לעכשיו נמצא בחיתוליו.
"ילדות בנות 13-12 מתביישות לשחק כדורגל, הן חושבות שהבחור או הגבר שיראה אותן משחקות לא יאהב את זה. הדמות הגברים בעולמה של הילדה עדיין קובעת את הטון, כי בסך הכל כדורגל זה משחק גברי", אומרת אוחנה.
דיין מתערבת בכעס: "זה לא נכון. קטלגו את הכדורגל כמשחק גברי, אבל כדוריד או כדורסל הם משחקים יותר קשוחים ואף אחד לא אומר שהם גבריים. בכל ענף ספורט יש סטריאוטיפים, אבל בכדורגל נשים הוא הרבה יותר מודגש. עד שתפיסת התרבות הספורטיבית לגבי נשים לא תשתנה בארץ, אין סיכוי שהכדורגל שלנו יתקדם".
תפיסת עולם משנים בחינוך, אבל איך אפשר לשפר את הליגה?
אוחנה: "לא צריך הרבה, אבל הליגה זקוקה לשני שינויים עיקריים - הכנסת שחקניות זרות ויותר כסף מההתאחדות. כיום זרות לא יכולות לשחק בליגה, אלא אם כן הן יהודיות. אם יהיו זרות בליגה, העניין יעלה, התקשורת תתעניין והליגה תתקדם. קשה לי להאשים הורה שלא רוצה לשלוח את הבת שלו לכדורגל, מפני שמבחינתו זהו ספורט ליצני".
התקשורת אשמה, אבל לא רק
"בתחילת הקריירה של כולנו היה הרבה יותר טוב", סיפרה דיין. "המשחקים בליגה שלנו היו לפני משחקי הבוגרים, היה קהל והייתה השקעה של כל הקבוצות הגדולות. מאז שכל הקבוצות הגדולות הורידו את המימון, הרמה ירדה והעניין התנדף".
כשדיין מזכירה את הקבוצות הגדולות, היא מדברת על מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ומכבי תל אביב. הארבע השקיעו בתחילת הליגה בקבוצות הנשים שלהן, אבל עם השנים המצב הכלכלי לא אפשר השקעה נוספת, וגם תירוץ ה"חוסר עניין" שיחק תפקיד משמעותי.
"הליגה לנשים הייתה בהרצה בהתחלה, וכתבים סיקרו אותנו והיו שידורים בטלוויזיה. ברגע שהקבוצות הגדולות הפחיתו במימון, ובעצם הבינו שזה לא מעניין אף אחד, הכל התחיל להידרדר", השלימה אוחנה את דיין.
חלוצת מכבי חולון מפנה אצבע מאשימה לתקשורת, אבל בד בבד מודה שתקשורת לבדה לא יכולה לעזור לליגה שמוגדרת כחצי מקצוענית. אם נחזור לאחור, נראה שברגע שהקבוצות הגדולות איבדו עניין, הליגה התפזרה לכל האזורים בארץ. זהו דבר מבורך אמנם, אבל שתרם במקביל גם לרמה נמוכה ולתוצאות אסטרונומיות כגון 0:13, 1:10 וכו'.
חרב הפיפיות הזו גרמה לחוסר עניין אצל הקהל, וגם הנבחרת נראתה בהתאם. ישראל מדורגת כיום במקום ה-65 בעולם, אבל טרם הצליחה להעפיל לטורניר משמעותי.
"מה אנחנו יכולות לעשות בגילנו?", שואלת אוחנה ועונה: "הציבו לנו משימות לאומיות, אבל איך אפשר להתכונן לקמפיין בחודש וחצי? לא התחלנו לשחק כדורגל מגיל אפס, ולמרות שיש לכולנו כישרון ואנחנו באות מאהבה למשחק, רובנו כבר היינו אחרי גיל העשרה ולכן התוצאות היו בהתאם".
בבוקר עובדות, בערב מתאמנות ומשחקות
שלושתן עובדות במשרה מלאה, בנוסף לשני אימונים בשבוע ומשחק. אוחנה בבית קפה, שינו בתחנת דלק ודיין מנהלת קריירה מפולפלת של מוכרת רכבים בסוכנות רכב.
"אם הליגה הייתה מקצוענית נטו, היינו משדרגות את עצמו יותר", אומרת אוחנה. "אבל לקום בשבע בבוקר, ללכת לעבוד, לנוח בקושי שעה ולנסוע לאימון, זה פשוט בלתי אפשרי לטווח ארוך. אי אפשר להסתדר עם משכורת של 4,000-3,000 שקל במקרה הטוב והאופטימי".
השחקניות מתרפקות רבות על העבר, לימים שהם ההשקעה בליגה הייתה גדולה ומאמנים כמו שלמה שרף ויצחק שום בחנו אותן לנבחרת ישראל. עם זאת, יש אצלן מקום לאופטימיות גדולה, בעיקר לדור הצעיר.
בניגוד אליהן, שנכנסו לליגה בגיל העשרה ומעלה, כיום יש פרויקט של ליגות לילדות, לנערות ולסגל זהב. הליגה לילדות (גילאי 13-11) הוקמה לפני חמש שנים , ואילו הליגה לנערות (גילאי 15-14) בעונת 2010/11.
לשיפור שחל בנושא תרמה "אתנה", מהמועצה לקידום נשים בספורט, שעוסקת בעיקר בפיתוח כדורגל נשים אצל ילדות בכל רחבי הארץ. סגל הזהב, שבנוי מבנות 14-11, מיושם מזה כשנה, כאשר נתי חג'ג', לשעבר שחקנית נבחרת ומאמנת מכבי חולון, מאמנת את הבנות.
הפירמידה, אם כך, חזרה למצבה הטבעי, כאשר התשתית כיום מופנית בעיקר לדור הצעיר. על פי חג'ג', "סבלנות" היא מילת המפתח. "יש ילדות צעירות בכל רחבי הארץ שמשחקות את המשחק, שאוהבות אותו וכבר לא מתביישות. אנחנו מנסות להראות להן שאין סיבה להתבייש, שכדורגל הוא משחק נפלא וכיפי. אני מקווה רק שיהיו עוד תקציבים ושלאנשים תהיה הסבלנות הנדרשת. לא בונים הכל ביום אחד", סיכמה חג'ג'.