יום האישה הבינלאומי: החיים בצל אלימות כלכלית

האסוציאציה הראשונה שעולה מהביטוי אלימות כנגד נשים מתקשרת להפעלת כוח פיזי והטלת מרות באמצעות טרור נפשי. אולם, ישנו דפוס התנהגות מכאיב ומסוכן לא פחות, אשר פוגע בנשים רבות, אף שאינן מודעות כי הן חלק מהסטטיסטיקה: מדובר באלימות כלכלית שמוגדרת כמניעת הזכות לשלוט על כספים, מקורות ומשאבים כלכליים שהקורבן זכאי להם על פי חוק.

• גברים vs נשים: מי סלחן יותר לחובות במשפחה?
• למה החתונה הפכה בסיס לפשיטת רגל?
• איך מדברים על כסף במשפחה?
• כסף הוא נושא רגיש בזוגיות
  

על פי נתוני סקר המובא בכתבה זו לרגל יום האישה הבינלאומי, ייתכן בהחלט כי גם את, כמו רבות אחרות נמצאות במצב בו בן הזוג מנהל באופן מוחלט וחד צדדי את נכסי התא המשפחתי ואינו משתף אותך כלל בהחלטות כלכליות המשפחתיות או אף אלו הקשורות אליך באופן אישי.

את הסקר ערכה לאחרונה ד"ר אורית אטיאס, מומחית למגדר, שמספרת כי התעסקותה בנושא החלה מסיפור אישי. "הגרוש השאיר אותי עם חובות של מיליונים וברח מהארץ וכחלק ממהלך השיקום הנפשי, החלטתי לפני שנים רבות, כפי שקרה במקרה שלי, לחקור לעומק כיצד נשים נופלות קורבן לתופעה זו".

לבעל נתונה הסמכות הבלעדית

בסקר נבדקה ההשפעה שיש למוצא הנבדקת: אתיופיה, רוסיה או ישראל על סיכוייה ליפול קורבן לאלימות כלכלית מצד בן הזוג. על מנת לבחון זאת, הועברו שאלונים אנונימיים לכ-450 נשים, בחלוקה שווה בהתאם למוצאן, שמתשובותיהן מצטיירת תמונה שלא ניתן להתעלם ממשמעותה: התופעה נפוצה פחות בקרב העולות החדשות מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר, שם נמצאה מעורבות רבה יותר של האישה בניהול ההכנסות והנכסים של התא המשפחתי.

כ-26% מקרב הנשאלות, יוצאות אתיופיה השיבו, כי בן הזוג אחראי באופן מוחלט על ניהול ההכנסות והרכוש המשותף, וזאת לעומת כ-20% מקרב יוצאות ברית המועצות לשעבר שהשיבו בחיוב על השאלה. מניתוח תשובות הנסקרות ילידות ישראל עולה כי כ-30% מהן השיבו שלבעל נתונה הסמכות הבלעדית לנהל את ענייני הפיננסיים של התא המשפחתי.

במסגרת השאלון הוצגה אף שאלת חובת הדיווח של הבעל בנוגע לפעולותיו בחשבון הבנק, עליה השיבו בחיוב כ-15% מהנסקרות הישראליות, כ-18% מיוצאות ברית המועצות לשעבר וכ-10% מהנשים יוצאות אתיופיה. נתונים זהים נתקבלו אף מניתוח השאלה האם את נדרשת לקבל אישור מבן הזוג קודם לקבלת החלטה כלכלית.

לדברי ד"ר אטיאס, "ייתכן בהחלט כי המצב הכלכלי הקשה בו שרויות משפחות רבות ,יוצאות אתיופיה והתחזקות מעמד הנשים בעדה, שהפכו בישראל למפרנסות העיקריות, מהווה הסבר לנתונים העולים מהסקר. גם במשקי הבית של עולי חבר העמים, פעמים רבות ראש המשפחה היא אישה, כאשר על פי הערכות, אחוז המשפחות החד הוריות בקרב מגזר זה זו הוא כ29%, וגם במשקי בית רבים של עולי חבר העמים, ראש המשפחה היא אישה, כל שכן שרבות התנתקו מבעליהן בארץ המוצא או עם העלייה ארצה וחלקן נשואות אך חיות בנפרד מהבעל".

אקט חד צדדי

במסגרת הסקר הוצגה אף שאלה המתייחסת לאופן מינוי הבעל כגורם הבלעדי המנהל את נכסי המשפחה. האם הדבר קרה מתוך החלטה משותפת או שמא מדובר באקט חד צדדי שלו. כ-20% מהנסקרות הישראליות השיבו כי הבעל הציב בפניהן עובדה וקיבל את ההחלטה באופן חד צדדי, זאת לעומת כ-16% מיוצאות ברית המועצות שהשיבו על כך בחיוב.

מניתוח שאלוני הנשים יוצאות אתיופיה עולה כי רק כ-10% השיבו כי הן נאלצו "ליישר קו" עם החלטה חד צדדית של הבעל.

"הנטייה היא לשייך אלימות כלכלית לפיזית. ולכן אין עדיין הבנה מעמיקה בנושא והפרדה ברורה בין אלימות פיזית לכלכלית. אבל לא כל שליטה היא אלימות. יש להבין כי שליטה, או תלות כלכלית יכולים להיות תנאי להתפתחות אלימות כלכלית, אך השליטה עצמה עדיין אינה אלימות. "כאשר השליטה הופכת לאלימה בדרך של גניבה, כפיה, איומים, הפחדות ניתן לקרוא להתנהגות זו, אלימות", מסבירה ד"ר אטיאס.

עו"ד אילן שדי, מומחה למשפט פלילי, מסביר: "חרף מימדי התופעה וההשלכות ההרסניות שלה על נפשה וחייה של האישה שחווה אלימות בוטה ומשפילה, ידיה של משטרת ישראל כבולות. אין כל איסור פלילי האוסר על הבעל להתנהל באופן חד צדדי מבחינה כלכלית (תוך ביזוי עקיף של בת זוגו) – ואף אם תגיע האישה לתחנת המשטרה ממררת בבכי על אופן התייחסותו של הבעל כלפיה בעניין זה, לא יהיה בידי החוקר לעשות דבר, אלא רק אם מתקיים יסוד של מרמה או גניבה מצד הבעל".

"לרוב", מוסיף עו"ד שדי, "קיים קושי עצום בהוכחת יסודות אלה, שכן הבעל פועל ב"רכושו" ומתוך הסכמה משתמעת של בת הזוג".

"במסגרת מעורבותי היום יומי בנושא זה, אני פוגשת מידי יום נשים רבות שרק לאחר 'דיבוב', מודות כי נפלו קורבן לשליטה וכפייה מצד בן הזוג שנעשית, בצורה מניפולטיבית וערמומית. לא פעם נראה לאישה כאילו הבעל מתייחס אליה יפה, אולם רק בדיעבד היא הבינה כי היא הורדמה ע"י הבעל שנתן לה את התחושה שיש במי לבטוח ועל מי לסמוך".

חלום בלהות

בפועל, מוסיפה ד"ר אטיאס, הן התפכחו מחלום והתעוררו לחלום בלהות: כספן נלקח מהן, הנכסים נרשמו על שם בן הזוג, בחשבון הבנק המשותף נצברו חובות וכל זאת ללא ידיעת האישה. "במקרים רבים, וכפי שקרה במקרה שלי, הן מצאו את עצמן עם חובות בלתי סבירים שאותם הן אמורות להחזיר ואין מאיפה להחזיר מאחר ואין להן מקורות פרנסה. גם מניעת הזכות לעבוד או האפשרות של הבעל להשתלט על משכורתה של אשתו ולתת לה דמי קיום שבועיים מינימאליים נכנסות לטווח תופעת האלימות הכלכלית".

עו"ד רונן דליהו, מומחה לדיני משפחה ויו"ר הוועדה לענייני משפחה במחוז תל אביב והמרכז של לשכת עוה"ד, מספר כי לא אחת, כאשר נשים מביעות עניין להשיב את הזכות בנכסיהן, הדבר מוביל להליך של גירושין בשל העובדה שהבעל מרגיש שהוא מצוי המצב שבו האישה "שברה את כל הכלים".

"הרומנטיקה לעיתים מקהה את חושיהם של המתחתנים, הסבורים שלהם זה לא יקרה, וכי הם חסינים מסכסוכים כלכליים. כשאדם הולך לעשות פעולה עסקית עם שותף, הוא צופה מראש מצבי 'אסון'. לכן הוא מגן על עצמו מבחינה חוזית".

"אך כשאדם נכנס בברית הנישואין", הוא מוסיף, "שהיא למעשה העסקה הכלכלית המהותית ביותר בחייו, הוא אינו נוקט בפעולות זהירות מינימליות ועל כן חשוב לעשות כן במסגרת הסכם הממון, בו יוגדרו היטב תפקידי כל אחד מבני הזוג, חלוקת האחריות, אופן ההתנהלות הכלכלית העתידית, החשיפה למידע כלכלי במהלך הנישואין , ה"קופה המשותפת" לשני בני הזוג, היכולת למשיכת כספים באופן עצמאי ועוד".