לייזר לויד מציג: בלוז לחיפוש הגדול
הבלוז הוא סוג של "תחנון", והמוזיקה היא תפילה. לייזר לויד, וירטואוז גיטרה ואמן בלוז בינלאומי, ייבא את מוזיקת העבדים השחורה משדות הכותנה - אל בית הכנסת, והוא מגיש קליפ בכורה מיוחד לגולשי ynet
לכל אחד יש את הבלוז שלו, וזה בדיוק מה שלייזר לויד מחפש. אמן הבלוז הבינלאומי שחזר בתשובה ועלה לישראל, יודע שלכולם יש משהו שהם היו רוצים להוריד מהלב - והוא נהנה להיות השליח שמשחרר את המועקות האלה. בינתיים, הוא משחרר קליפ לסינגל הבכורה - במיוחד לגולשי ynet.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- שמות לילדים: כך תקראו - ולא תקלקלו
- רב העיר אשדוד: אזעקה בתפילה? לא לזוז
- צוואת האדמו"ר מויז'ניץ: דברו בבית יידיש
לויד (45) כיום תושב רמת בית שמש, נולד בקונטיקט למשפחה שכל קשר בינה לבין דת היה מקרי בהחלט. קצת אחרי בר המצווה החל בקריירה מוזיקלית שכללה נגינה בפאבים אפלוליים, למגינת לבם של הוריו. כשלמד לתואר אקדמי (מאסטר במוזיקה), לשמחתם הרבה, הוא לא חדל.
המסלול לתהילה נראה ברור וחד-סטרי. לויד הוכר עד מהרה כגיטריסט וירטואוזי, הוחתם על חוזה הקלטות בלייבל "אטלנטיק רקורדס", וניגן, בין היתר, עם מילט הינטון, רנדי בייקר, ג'ין ברטוצ'יני, ג'וני וינטר ופרינס. ודווקא בשיא פגש במקרה את רבי שלמה קרליבך. הופעה אחת – זה כל שלויד היה צריך כדי למצוא את מה שחיפש, לדבריו, כל השנים.
"לא ידעתי מה זה דתי לפני שפגשתי אותו", הוא מספר. "ידעתי שיש יום כיפור ופסח, אך לא פגשתי אדם דתי בחיי. ניגנתי אתו, והוא אהב את מה ששמע. אחרי ההופעה הוא אמר לי שאני צריך לנגן אתו בארץ ישראל, והשאיר בידיי כמה דיסקים. בעקבות המפגש הזה הגעתי לארץ, אבל הוא נפטר זמן קצר אחר כך, עוד לפני שהספקנו להופיע פה יחד".
השליח לשחרור מועקות
במשך שנים היה לבו של לויד במזרח, אבל פרנסתו במערב. הוא חי בישראל, אך נסע מספר פעמים בשנה לסיבובי הופעות
מעבר לים. "בארצות הברית בלוז זו מוזיקה פופולרית מאוד", לויד מסביר. "לא חשבתי שיש לזה שוק בישראל, עד שלפני מספר שנים הגיע לארץ סנואי ווייט, אחד מנגני הפינק פלויד, ואני הייתי הופעת החימום שלו ב"בארבי". כל התקשורת הייתה שם, באותה הופעה, וקיבלתי תגובות מחבקות מאוד.
"הבנתי שגם בארץ יש ביקוש למוזיקה הזו. היום, מבחינתי, לנגן בישראל לפני 200 איש, זה שווה לקונצרט לפני קהל של עשרת-אלפים איש בחו"ל. אפילו לפני אדם אחד זה משהו. אני פשוט אוהב אנשים. אני אוהב להיפגש עם הקהל שלי, כי לכל אחד יש את הבלוז שלו עמוק בתוכו, ואני מקשיב לזה".
ה"בלוז" שעליו מדבר לויד בערגה, הוא למעשה חיפוש. "משהו שיושב כל הלב ומנסים להפיג אותו, להיפטר ממנו. אני עצמי מוציא את הבלוז שלי - ושל כל מי שמתחבר למוזיקה שלי - על הבמה. בסופו של דבר, נראה לי שלכולנו בארץ יש את אותו הבלוז".
"תחנון" משדות הכותנה
בגיל 28 החלה ההתקרבות לדת, אבל לויד כבר היה מחובר בכל נימי נפשו לדת אחרת. לא פעם הצהיר בראיונות כי הוא רואה בבלוז סוג של דת – מוזיקה שהיא תפילה – והחזרה בתשובה רק שידרגה, מבחינתו, את היצירה.
"אני מרגיש שליחות במוזיקה שאני יוצר", הוא מצהיר. "בלוז זו תפילה, סוג של מוזיקה שיוצא מכאב של משהו. זו כמו התבודדות או 'תחנון'. הבלוז גם כתוב כמו 'תחנון': טעיתי בחיים, והנה אני עושה תיקון - או לפחות מודה בכך. הרגשתי את זה עוד לפני שחזרתי בתשובה. חיפשתי עומק, ומצאתי את זה בבלוז".
כשמאחוריו שישה אלבומים, לויד עובד במקביל על שלושה אלבומים חדשים. שניים אמורים לצאת בפסח – אלבום חשמלי (שיכלול עשר רצועות, ומתוכו לקוח הקליפ), אלבום אקוסטי ועוד אחד - שונה מכל מה שעשה עד כה - שעתיד לצאת לקראת ל"ג בעומר: אלבום ניגונים אישי, בהשראת המוזיקה היהודית של קרליבך.
"אני מנגן הרבה לתיירים לא יהודים שמחפשים מוזיקה טובה. הם מתחברים לבלוז היהודי שלי. בעולם, יהודים שלא מחוברים ולא יודעים עברית, מתקשים לפעמים להתחבר למוזיקה כי פער השפה מפריע. אבל ניגון זה משהו שמדבר לכולם".
"מרגיש כמו אנטנה פתוחה"
שיר הנושא של אלבומו "My Own Blues", כמו כלל המוזיקה שהוא יוצר ב-17 השנים האחרונות, מושפע עמוקות
מן המקורות היהודיים, ואם הוא מזכיר לכם את "לכל דבר זמן ועת לכל חפץ" של קהלת, יש לזה סיבה. כך הפכה מוזיקת העבדים השחורה, שנוגנה גם בכנסיות – לסוג של "בלוז יהודי".
"החזרה בתשובה השפיעה על המנגינה והתוכן, על מה שאני שר. אני מרגיש כמו אנטנה פתוחה - קולט הכל וחש שאני מקבל דברים מלמעלה. יש עומק שמגיע מהנשמה, והנגינה מושפעת מזה. אני לא אוהב ליצור תוכן דתי, כדי לא לסגור את המוזיקה שלי.
"מספרים על הבעל שם-טוב שהיה מוריד סודות גדולים לפי הקבלה, בשני פתגמים או סיפור קליט. ניגון של קרליבך עשוי להיות פשוט, ואנשים לא מבינים למה הם יכולים לשיר אותו שעות. כל דבר שתכתוב אתה לוקח מהמקורות, ואין חדש תחת השמש. כל המילים כבר נכתבו. בשירי הבלוז יש מילים עם חוכמה רבה ורעיונות עמוקים".
"התקווה" ב-18 דקות
גם המוזיקה עצמה עמוקה, וכיאה לז'אנר - לא אחת ארוכה: 18 דקות נמשכת הגרסה של לויד להמנון "התקווה" בפיוז'ן
עם וודסטוק. אם תרצו לחוות התוועדות בלוזית, תוכלו לפגוש את לויד בכל יום שלישי ב"נינקסי" התל-אביבי, ואולי הוא ימצא את הבלוז שלכם.
"שמע ישראל זו תפילה שמלמדת אותנו כיצד כל דבר קשור לכל דבר בעולם. גם עם כל איש בעולם יש לנו קשר. יש אנשים שחושבים שרק בהם יש את הבלוז, ולא מצליחים לראות את הבלוז של חבריהם. אני נהה להיות במחיצת אנשים שמרגישים את הנשמה של השני".
- השקת האלבום תתקיים ב-31/3 ב"האיזור", תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
