הבעיה המשותפת של חמאס וישראל
הג'יהאד האיסלאמי נטל את ההובלה בעימות כדי לספק את הפטרון מאיראן. חמאס פועל כאח הבוגר, אולם פעולה קרקעית של צה"ל עלולה לערער את שלטונו - וישראל לא תמהר להיכנס לעזה. ואיך פותרים את המחסור בסוללות כיפת ברזל?
סבב ההסלמה הנוכחי עדיין לא הסתיים. הארגונים הסוררים ברצועה מתייחסים להסכם הפסקת האש שתיווכה מצרים כאל המלצה בלבד. האג'נדה הפוליטית והצבאית שלהם גוברת עליה. לכן הם ממשיכים לאתגר את ישראל באמצעות ירי תלול מסלול מתוך כוונה ברורה לגרור גם את חמאס ללחימה. צה"ל לא מתכוון להישאר חייב וחוזר חלילה. אבל מתוצאות הלחימה עד להשגת הפסקת האש השברירית, אפשר ללמוד דבר או שניים על מצב העניינים ברצועה, ומה שחשוב יותר - על מה שמחכה לנו בעימותים הבאים.
אין ספק שבצד השני "גנב" הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני את ההצגה. הוא היה הדומיננטי גם בשיגור הרקטות בסבב הנוכחי וגם בסיומו. אמנם בתחום הצבאי קצר הג'יהאד האיסלאמי תוצאות דלות מול צה"ל, אך במלחמת התודעה הפגינו דובריו כישורים לא מבוטלים. הם השתמשו השבוע בטקטיקה תודעתית-תקשורתית שחיזבאללה נקט אותה אחרי מלחמת לבנון השנייה. מיד אחרי שהסכימו להפסקת אש הם הכריזו בתקשורת על "ניצחון" ואף מיהרו לחגוג אותו בעצרת אלפים בכיכר מרכזית בעזה.
ואמנם הפופולריות של הג'יהאד האיסלאמי ברחוב העזתי עלתה בעקבות הסבב האחרון. גורמים מקצועיים העוקבים אחרי הלכי הרוח ברצועה גילו להפתעתם כי רבים מהפלסטינים ברצועה סבורים שהג'יהאד האיסלאמי ראוי להערכה ולתמיכה מפני שאנשיו נחלצו לעזרת אנשי ועדות ההתנגדות בשעתם הקשה, אחרי שחוסל המזכ"ל שלהם, זוהייר אל-קייסי.
למרות השתייכותו של אל-קייסי לוועדות ההתנגדות, נטל הג'יהאד האיסלאמי במהירות את ההובלה בעימות. ישנה הערכה כי הוא עשה זאת לא רק בגלל יריבותו עם חמאס, אלא גם בגלל הנחיה מפורשת מאיראן, על-מנת להוריד את הלחץ מנשיא סוריה בשאר אסד.
לא רק שהג'יהאד האיסלאמי הציב את עצמו בראש מחנה הנוקמים את החיסול. עזתים רבים סבורים שירי הרקטות של הג'יהאד לשטח ישראל הגן עליהם (כלומר הרתיע) מפני פגיעות קשות יותר שצה"ל היה מנחית עליהם. לעומת זאת, לחמאס, סבורים רבים ברחוב העזתי, חשובה רק הישרדותו בשלטון ולכן הוא נמנע, לפחות רשמית, ממעורבות בחילופי האש. בקיצור, הרחוב העזתי "קנה" את הנרטיב שמכרו לו דוברי הג'יהאד בתקשורת, דבר המטריד מאוד את הנהגת החמאס ומאיים עליה.
אף על פי כן, הנהגת הג'יהאד האיסלאמי רחוקה מלחגוג כעת. גורמים מהימנים הבקיאים ומעודכנים בשיח הפנימי בשורות הארגון יודעים לספר כי שוררת שם תחושה קשה של החמצה. בחלקה נוצרה תחושה זו בגלל חוסר יכולתו של הארגון להסב אבדות ונזק רב בשטח ישראל, ובחלקה גם מהמספר הרב יחסית (18) של פעילי הארגון שנהרגו תוך כדי ניסיונות לשגר רקטות.
"הג'יהאד בתחושה שהוא פִקשש", מסכם גורם ביטחוני ישראלי את התמונה העולה מהשטח. אגב, ייתכן שהתסכול בהנהגת הג'יהאד יגבר כשיתברר להם שכל שיגור חמישי שלהם ושל ועדות ההתנגדות תרם ישירות ובצורה ממשית לשיפור יכולות היירוט של מערכת היירוט האקטיבי "כיפת ברזל". בסך הכול ביצעו סוללות "הכיפה" 64 ניסיונות יירוט שמתוכם הצליחו 56. כל יירוט, בין שהצליח ובין שנכשל, תוחקר לפרטי פרטים תוך כמה שעות על ידי בכירי מערך ההגנה האווירית ואנשי הסוללות. במקרים שהיה צורך או תקלות הובאו גם מומחים של תעשיות הביטחון. דבר שאִפשר להכניס שינויים טכניים, טכנולוגיים וטקטיים במערך "הכיפה" תוך כדי לחימה ולשפר את ביצועיה. גם הביצועים המשופרים בסבב הנוכחי הם במידה מכרעת תוצאה של לקחים שהופקו בסבבים באוגוסט ובאוקטובר בשנה שעברה.
הארגון שחטף קשה בסבב האחרון הוא ועדות ההתנגדות העממית. המכה הקשה ביותר הייתה חיסול המזכ"ל זוהייר אל-קייסי, שיזם והכין פיגוע גדול שיתבצע משטח סיני אל תוך שטח ישראל בנגב המרכזי. יום אחרי שנהרג קייסי, חוסל גם מי ששימש כקצין המבצעים שלו והאיש שקיים קשר עם הקבוצה בסיני שהתכוננה לצאת לפעולה. די ברור שחיסולים אלה שיבשו את הפיגוע המתוכנן, אף כי אין ודאות שסיכלו אותו לגמרי. הריגתו של קייסי, השלישי ברשימת מזכ"לי הארגון שחוסלו בשנים האחרונות, דלדלה עוד יותר את ההנהגה הצבאית של הארגון שספגה אבדות כבדות מאז הפיגוע בציר 12 (עין נטפים) באוגוסט האחרון.
כתוצאה מכך ומהמכות האוויריות שהונחתו על חוליות השיגור של ועדות ההתנגדות, מיד בתחילת הסבב הנוכחי שיגרו אנשי "הוועדות" רקטות קצרות טווח בלבד ובקצב איטי. זה לא מפני שאין להם רקטות אלא מפני שאין יד מכוונת. הבלבול והמורל הנמוך בשורות הארגון ניכרים היטב גם כעת. המסקנה: כשצה"ל ממצה את יכולות המודיעין שלו ומשתמש במגוון שיטות מבצעיות לפגיעה רצופה ותכופה בדמויות מפתח והנהגה ובה בעת גם בדרג מפקדי השדה – התוצאות ניכרות בשטח.
תפקודו של חמאס בסבב הנוכחי ראוי לתשומת לב מיוחדת. הארגון וראשיו מנסים לשמש בתפקיד האח הבוגר והשפוי שמנסה להציל את אזרחי עזה מסבל וממצוקה הנגרמים להם על ידי הג'יהאד האיסלאמי, ועדות ההתנגדות וארגונים סוררים אחרים כמו הפלג הקיצוני של הפתח - החזית העממית וארגונים הפועלים בהשראת האידיאולוגיה של הג'יהאד העולמי (ג'לג'לאת). מלבד זאת לחמאס יש מספר סיבות טובות לשמור על ריסון ואיפוק. העיקרית שבהן היא החשש שישראל תממש את איומה ותשלח את צה"ל למבצע קרקעי גדול ברצועת עזה בנוסח עופרת יצוקה. בחמאס מאמינים, ואף שומעים זאת בתקשורת הישראלית, שאם ייצא צה"ל למבצע כזה - הוא ישתדל לערער את שלטון חמאס ויהרוס את נכסיו השלטוניים והצבאיים.
אפילו אם לא יצליח צה"ל להשלים משימה זו עד תום, יודעים בחמאס, הוא יחליש את הארגון באופן שיעשה אותו טרף קל לארגוני ה"מוקאוומה" (ההתנגדות) האחרים ובראשם הג'יהאד האיסלאמי הפועל בחסות איראנית. לטהרן יש אינטרס שהג'יהאד יתפוס את השלטון מידי חמאס, שבגד בה ובבשאר אסד. הנהגת חמאס לא מתכוונת להיקלע למצב שבו הג'יהאד יעשה לה את מה שהיא עשתה לאנשי הפתח שעמדו בראש ממשל הרשות הפלסטינית בעזה.
מלבד זאת, חמאס, כמו תנועת האם שלו - האחים המוסלמים המצרים, נותן עדיפות ל"דעווה" (הפעילות לרווחת האזרחים) על פני הג'יהאד. או כפי שניסח זאת בכיר במערכת הביטחון: "חמאס חי במתח מתמיד בין הרצון להישאר ריבון ברצועה לבין הרצון להנהיג את ההתנגדות". המסקנה: לישראל אין עניין כרגע להפיל את שלטון חמאס מחשש ריאלי שמי שלא רצה את חמאס בשלטון עלול לקבל במקומו גרסה מיליטנטית הרבה יותר של האיסלאם הרדיקלי, את הג'יהאד, בעוד חמאס מראה סימנים של השתנות והיפרדות מציר הרשע בהנהגת איראן. הג'יהאד הוא קול (וידי) אדוניו בטהרן.
במה שנוגע לתפקודו של הצד הישראלי בסבב הנוכחי, צריך לציין מספר תופעות שכמעט כולן בצד החיובי של המאזן: ראשית – ההחלטה של הדרג המדיני לאשר את יוזמת צה"ל לבצע סיכול ממוקד של בכיר טרור עזתי הייתה צעד נועז ונכון. נוסף על שיבוש פיגוע היה נכון להבהיר לארגוני הטרור העזתים, במעשה ולא במילים, כי כל ניסיון לנצל את חוסר המשילות המצרי בסיני כדי לפגע בישראל דינו כדין פיגוע קרקעי המתבצע ישירות מהרצועה. כלומר, הוא ייתקל בתגובה קשה מאוד נגד יוזמיו ברצועה, גם אם הדבר כרוך בסבל ובשיבוש שגרת חייהם של תושבי הדרום. חוק חדש זה בחוקי המשחק נועד להרתיע את הטרור העזתי מפני פתיחת חזית קרקעית חדשה שבמסגרתה יתבצעו פיגועים נגד תושבי דרום ישראל בעורקי התחבורה וביישובים לאורך הגבול עם מצרים.
שנית – הביצועים יוצאי הדופן שהפגינו סוללות "כיפת ברזל". ביצועים אלה מוכיחים שמערכות הגנה אקטיבית, אם הן מתפקדות היטב, אינן רק אמצעי מציל חיים ורכוש. הן מרתיעות בכך שהן מתסכלות את מייצרי האש תלולת המסלול. הן נותנות התראה והן מעניקות לדרג הצבאי והמדיני גם יחד חופש החלטה וקביעת העיתוי והשיטה שבה יופעלו האמצעים ההתקפיים. בקיצור, מערכת רב-שכבתית להגנה אקטיבית תְתַגבר כל אחד ממרכיבי תפישת הביטחון של ישראל (הרתעה, התראה, הכרעה והגנה).
לכן יש מקום להכריז על תוכנית חירום שתאיץ את ההצטיידות בתשע סוללות "כיפת ברזל" לפחות ואת הפיתוח וההצטיידות במערכת "שרביט קסמים" המיועדת לטפל בדגמי הרקטות והטילים (כולל טילי שיוט), ארוכי הטווח והמסוכנים יותר לעורף הישראלי. מדובר בפרויקט שיעלה ארבעה עד חמישה מיליארד דולר על פני שלוש-ארבע שנים אבל כשיושלם הוא ייתן למדינת ישראל יתרון אסטרטגי שתועלתו תשרת אותנו ותבטיח את קיומנו לשנים רבות.
ההישג השלישי הוא היכולת שהשתפרה מאוד באחרונה לשלב "במהירות הקלדה" בין מודיעין לאש. מדובר במערכת מסועפת מאוד האוספת מודיעין בשגרה ובחירום, ממקורות אנושיים, חזותיים ואלקטרוניים. לצדה פועלים גורמים המנתחים את המידע ומשמעויותיו והופכים אותו למטרה העוברת תוך דקות למפקדים המחליטים אם לפגוע בה ואיזה אמצעי אש להפעיל נגדה. מטבע הדברים אי אפשר לפרט, אבל יכולת זו מהווה פריצת דרך המעניקה יתרון ברור בלוחמה הא-סימטרית. יתרונותיה של מערכת זו ניכרים במספר הגבוה של חוליות שיגור שנפגעות תוך כדי "עבודה" ובמספר המועט ביותר של "בלתי מעורבים" שנהרגו בסבב הנוכחי.
הישגים בתחום התודעה
לצה"ל היו גם הישגים לא מבוטלים בתחום לוחמת התודעה. בעיקר כאשר הצליח דובר צה"ל להפריך - באמצעות מערך מיוחד העומד לרשותו – מספר ניסיונות של העזתים לייצר דה-לגיטימציה בתקשורת לפעולות צה"ל. מערך הדוברות הצליח להפריך שלושה מקרים לפחות שבהם הופצו קליפים מפוברקים ברשת. את שביעות הרצון מהישגים אלה צריך להכניס לפרופורציה.
שלושה מדדים קובעים ב-30 השנים האחרונות את מידת ההצלחה או הכישלון של צה"ל בעימותים שהוא מעורב בהם: עוצמת ההרתעה שהושגה ובאיזו מידה האויב נחלש צבאית כתוצאה של האבדות שספג ושל הנזק שנגרם לתשתיותיו הצבאיות והטרוריסטיות; כמות האבדות בנפש, הנזקים למשק ולרכוש והנזק המוראלי שספג העורף הישראלי במהלך העימות; הנזק המדיני והתדמיתי שנגרם לישראל בזירה האזורית והבינלאומית.
בסבב ההסלמה האחרון בחזית הדרום, אפשר לומר שהיו לצה"ל הישגים בשניים מתוך שלושת הפרמטרים: יצאנו מהסבב הנוכחי באבדות מועטות יחסית ובנזק מינימלי לעורף הישראלי ובלי לעורר תגובה חריגה בזירה האזורית והבינלאומית. מה שגורם כמובן להרגשה טובה. עם זאת נראה שתרומת
הסבב הנוכחי להרתעה הכללית של גורמי הטרור ברצועת עזה לא הייתה משמעותית. עדות לכך הוא הירי שנמשך גם אחרי שכל הארגונים החשובים הודיעו שהם מקבלים את הפסקת האש. לארגונים הסוררים יש, כאמור, אג'נדה שכל תכליתה להצית אש, ולחמאס אין יכולת או רצון נחוש מספיק לכפות עליהם את מרותו. לכן ספק אם הפגיעות שספגו הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית וסבל האוכלוסייה בעזה ימנעו סבב הסלמה עזתי נוסף בעוד כמה חודשים או שבועות.
מה שמטריד עוד יותר הוא ההערכה הסבירה שגם אם ייכנס צה"ל לפעולה קרקעית ברצועה, לא בטוח שהתוצאה תהיה רגיעה ממשית ארוכת טווח אחרי שכוחותינו ייצאו משם. מה שלא הושג בעופרת יצוקה יהיה קשה עוד יותר להשגה בתנאים האזוריים והבינלאומיים השוררים כיום. ייתכן אפילו שכמה סבבי הסלמה בזה אחר זה שיסתיימו בתוצאות דומות לתוצאות הסבב הנוכחי ישיגו תוצאה הרתעתית טובה יותר לטווח הארוך מאשר פעולה קרקעית גדולה חד-פעמית. מה שבטוח הוא שלשילוב מודיעין איכותי עם אמצעים התקפיים המנחיתים אש מדויקת ועם סוללות "כיפת ברזל" למזעור הפגיעה בעורף, יש פוטנציאל שעדיין לא מוצה לכופף את סנפירי ה"גראד" וה"פאג'ר".
לפנייה לכתב/ת 
