מסיבת גיוס במקלט: "מבאס, אבל דברים השתנו"

בצל הפסקת האש השברירית מוצאים תושבי הדרום פתרונות מאולתרים כדי להמשיך בשגרת חייהם עד כמה שניתן. אוראל הרוש מאופקים נאלץ לערוך את מסיבת הגיוס שלו במקלט הציבורי, מחשש שאזעקה תפתיע את האורחים ולא יהיה להם כיצד להתמגן.

רגיעה שברירית בדרום - כותרות אחרונות:

• שבוע בממ"ד: "מספרים על רגיעה והם יורים עלינו"
• על רקע ההסלמה: ביקוש גובר למיגוניות ניידות
• יומן המלחמה של בת 8: איך מבדילים בין פצצות?
  

"בני משפחה מבאר שבע באו לעיר כדי לחגוג איתי והם מפחדים מהאזעקות. גם הם סובלים מזה. הבאתי אותם למקלט כדי שירגישו בטוחים", סיפר אוראל, בן 18, שמתגייס בשבוע הבא למג"ב.

מסיבת הגיוס במקלט באופקים(צילום: אליעד לוי)

הוא הודה שהוא מאוכזב מהעובדה שהוא נאלץ לחגוג במקלט ולא בביתו. "זה קצת מבאס לעשות את מסיבת הגיוס שלי במקלט. אנחנו כבר חיים עם זה. הייתה אמורה להיות הפסקת אש, אבל הדברים השתנו, אין מה לעשות. כבר תכננתי איך אני חוגג בבית, וארגנו את הכול".

אחרי שבימים האחרונים נורו בכל מיום מספר רקטות ליישובי הדרום מכיוון רצועת עזה, במשפחת הרוש החליטו לא לקחת סיכון. כ-40 בני משפחה של אוראל וקומץ חברים התכנסו במקלט, בין המזגנים לפתחי האוורור, וסעדו וחגגו את גיוסו של אוראל. מחוץ למקלט, הוציאו את המנגל והכינו בשרים על האש.

"החלטנו לעשות את המסיבה במקלט, ואם תהיה אזעקה השמחה תהיה כפולה, כי גם השכנים יגיעו", סיפרה קרן, אמו של אוראל, "יש מקום לכולם ומספיק אוכל".

"הקטן חזר להרטיב, הגדול יותר קרוב למדרגות"

אף שהמסיבה עברה בשלום ובמצב רוח מרומם, גם היא מודה כי קשה להתרגל למצב. "כשיש אזעקות אנחנו בלחץ ובחרדות. בגלל המצב אני לא עובדת כי אני שומרת על הילדים, בני שנתיים ותשע. הקטן חזר להרטיב במיטה מרוב פחד, אחרי שכבר נגמל. הגדול יותר לא מוכן לעלות לקומה העליונה לבד. הוא מעדיף להישאר למטה, קרוב למדרגות כדי שיוכל להתחבא במקרה של אזעקה".

קשה להתרגל למצב. אוראל הרוש ואמו קרן(צילום: אליעד לוי)

לחלק מהאורחים שהגיעו מבאר-שבע, שגם היא ספגה נפילות בשבוע האחרון, לא היה קל להגיע מחשש לירי רקטות. "פחדתי להגיע לאופקים, כי גם אצלם מסוכן", סיפרה אתי אבוקרט, שהגיעה לחגיגה של אחיינה מבאר שבע. "גם ככה השארתי את הבת שלי בבית עם כל האזעקות, אני לא רוצה לצאת למקום בלי מרחב מוגן. אין לאחותי מקלט, אין כלום".

גם אתי סיפרה על החרדות שלה ושל הילדים בשבוע האחרון. "אנחנו המון בחרדות. אני עם הילדים בבית, אבל אנחנו בעצבים ולחץ ואי אפשר לצאת. כשירדתי לזרוק זבל הייתה אזעקה, הייתי בקומה שנייה אבל לקח לי זמן רב לרדת למקלט,

חשבתי שאני בקומה עשירית".

לקראת גיוסו למשמר הגבול, אוראל הצעיר אינו חושש מהעתיד לבוא. "אני לא מודאג ממה שקורה. אני סומך על הצבא ועל ההחלטות של העומדים בראש", הוא הסביר, "אני מקווה לתת שלוש שנים כמו שצריך למדינה ולחזור הביתה. אחרי שאתגייס, אני יודע שהמשפחה שלי תחזק אותי ואני אותם כשהם באופקים".