שפטל: פרשת דמיאניוק - יום הכיפורים של הממסד
סנגורו של ג'ון דמיאניוק, שמת היום בגרמניה בגיל 91, תקף בחריפות את המערכת המשפטית הישראלית, כינה את המשפט הדרמטי "עלילת דם", וטען כי למרות ראיות מקיפות שהוצגו על ידי ארצות הברית, "בית המשפט רצה 'גרדום עכשיו'"
ג'ון דמיאניוק מת היום (שבת) בגרמניה בגיל 91, אבל מבחינתו של פרקליטו לשעבר, עו"ד יורם שפטל, החשבון עם מערכת המשפט נותר פתוח. "בית המשפט רצה 'גרדום עכשיו'", שחזר את אירועי אותם הימים. שפטל איתן בדעתו שמשפטו של דמיאניוק התבסס על "עלילת דם. פרשת דמיאניוק היא יום הכיפורים של הממסד המשפטי הישראלי", כהגדרתו. הוא הביע ספק באשר לעתידו של הליך הערעור של בני משפחתו של דמיאניוק וגילה כי עלות ההגנה המשפטית עליו בארץ נאמדה בכארבעה מיליון שקלים.
עוד בערוץ החדשות:
לדברי שפטל, "מדינת ישראל ערכה לדמיאניוק בבנייני האומה את אחד ממשפטי הראווה המבישים שנערכו מעולם באיזושהי דמוקרטיה". הוא הדגיש כי "בסיומו של המשפט, הוא נידון לגרדום על כך שבמו ידיו חנק 900 אלף יהודים בטרבלינקה, למרות שכיום קיים קונסנזוס מלא, שפסק הדין בגרמניה מבטא אותו, שכף רגלו של דמיאניוק מעולם לא דרכה בטרבלינקה".
מוקדם יותר היום, הודיעה משטרת בוואריה עילית כי פושע המלחמה הנאצי בן ה-91 מת בבית זקנים ליד כלא רוזנהיים, שם שהה שנתיים במאסר, בגין סיוע לרצח 28,060 יהודים בסוביבור, בעת שעבד כשומר במחנה המוות.
השופטת דליה דורנר, חלק מצוות השופטים שהרשיע את דמיאניוק ודן אותו למוות, הביעה מוקדם יותר ביטחון כי מדובר ב"איוון האיום". שפטל הגיב ואמר כי "במהלך המשפט הוצג לשופטת דורנר מסמך של הפרקליטות האמריקאית, שאומר את הדברים האלו: 'מתוך דאגה ליושרה של התביעה הישראלית, גילויו של חומר הראיות שברשותנו יהיה בו כדי לטרפד בנקל את האסטרטגיה של התביעה הישראלית'".
לטענת שפטל, "השופטת דורנר אמרה שזה לא מעניין אותה והיא תמשיך את המשפט גם בידיעה שיש בידי פרקליטות המדינה של ארצות הברית - לא באיזה חור בקמצ'טקה שאי אפשר להגיע אליו - חומר ראיות שמוכיח שדמיאניוק הוא לא איוון האיום. ולמרות זאת שלחוהו לגרדום".
סנגורו של דמיאניוק הוסיף כי התובע עצמו ביקש "להפסיק את המשפט ולאפשר לנו בצורה רצינית לחקור את השאלה הזאת", אולם לדבריו, "זה לא עניין את בית המשפט, שרצה 'גרדום עכשיו'. כל משפטו היה עלילת דם, התובעים ידעו כל הזמן שהוא לא איוון האיום, עוד משנת 1979".
בשנת 1986 הוסגר דמיאניוק מארצות הברית לישראל וביולי 1987 נפתח משפטו, שבמרכזו עמדה השאלה האם ג'ון דמיאניוק הוא אכן "איוון האיום". כראיה המרכזית שימשה "תעודת טרבניקי" - תעודת השירות של דמיאניוק ב-SS. דמיאניוק טען כי מדובר בטעות בזיהוי וכי לא היה כלל בטרבלינקה, אלא רק שימש כשומר - "וכמן" - במחנה ההשמדה סוביבור. "איוון האיום", לטענתו, נרצח כבר בשנת 1943.
בתום הליך משפטי סוער ואמוציונלי נדחו טענותיו של דמיאניוק על ידי בית המשפט והוא נמצא אשם בכל הסעיפים שיוחסו
לו. באפריל 1988 גזרו עליו השופטים גזר-דין מוות.
דמיאניוק ערער לבית המשפט העליון. ביולי 1993 פסקו חמשת שופטי בית-המשפט העליון אשר ישבו בדין פה אחד כי דמיאניוק זכאי מחמת הספק בזיהויו. למרות עדויות הניצולים, זוכה דמיאניוק על סמך מסמכים של הקג"ב שנמצאו בארכיונים בברית המועצות. במסמכים הופיעו עדויות שנגבו לאחר מלחמת העולם השנייה ושבהן מוזכר שם אחר של "איוון האיום" מטרבלינקה, ולא שמו של דמיאניוק.
לפנייה לכתב/ת 
