ביקורת: Mass Effect 3
החלק האחרון של הטרילוגיה האפית: האם יצליח קומנדר שפרד להציל את האנושות מהריפרס האכזרייים?
הקרב על כדור הארץ מתחיל עכשיו. הכל מונח על כף המאזניים כאשר הריפרס, ישויות ביו-מכניות בעלות עצמה בלתי נתפסת, פוצחים במסע מלחמה שמטרתו השמדת הציביליזציות האורגניות בכל גלקסיית שביל החלב. המין האנושי במלחמת הישרדות, אולי המלחמה האחרונה שלו. קומנדר שפרד, נחת החלל הכי קשוח בגלקסיה, החייל הכי מעוטר של האנושות, נמצא בעין הסערה הבין כוכבית הזו, וצריך לנווט את הספינה הרעועה של ברית המינים התבוניים אל חוף מבטחים ולניצחון שניתן להתפלל אליו אבל קשה להאמין בו.
עוד ב-games:
- עוד יש להן כוח משיכה? אנגרי בירדס בחלל
מאבק על נשמתה של Bioware
אולם המאבק מתחולל לא רק בתוככי הסיפור הסבוך והמרהיב של Mass Effect 3. הוא גם מתרחש במישור מציאותי הרבה יותר. טרילוגיית מאס אפקט הינה אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר שתעשיית המשחקים הפיקה מקרבה: אופרת חלל גדולה מהחיים שבנויה כטרילוגיה, ומבוססת על קאנון עשיר בדומה לאפוסי מד"ב כגון חולית, באטלסטאר גלקטיקה ומלחמת הכוכבים.
מאס אפקט מבטיחה משהו שאף אפוס מד"ב ממדיות ותיקות יותר לא יכול: חוויה אישית. קומנדר שפרד הוא (או היא) דמות אתם רשאים לעצב כאוות נפשכם, החל ממראהו החיצוני, ההיסטוריה שלו, האופן שבו הוא נלחם וחשוב מכל, ההחלטות שהוא מקבל, שחורצות גורלות של אינדיבידואלים ושל הרבה יותר מאינדיבידואלים. לא מדובר בקונספט חדש לעולם הגיימינג, אבל הוא מעולם לא הבטיח כל-כך הרבה וכיכב במרכז סדרה כל-כך פופולרית. בעבור שחקנים רבים חובבי סיפור ובחירה, מאס אפקט ייצג את הדרך הראשית קדימה לתעשיית המשחקים.
אולם משהו קרה בדרך. ניתן לטעון ש-Bioware, חברה שבעיני רבים היתה האורים והתומים של משחקי התפקידים הממוחשבים, נפלה בשנים האחרונות עמוק יותר ויותר לצד האפל של התעשייה, מקום בו המזומנים מרשרשים והמוזות שותקות. אני מתכוון כמובן להשפעתו של הקיסר האפל של תעשיית המשחקים, מפלצת הממון ששמה EA. זה התחיל בתכנים להורדה מפוקפקים במחירים מופקעים, המשיך בסכסוכים שונים שמנעו מהמשחקים הגדולים של EA להופיע ב-Steam, פלטפורמת ההפצה הפופולרית ביותר של המחשב, והגיע לשיא, לטעמי, בשיקוץ ששמו Dragon Age 2, משחק שהסביבות הממוחזרות וחוסר התוכן הכללי שלו היוו זלזול משווע במעריצי החברה האדוקים. הצל שהחל להאפיל על החברה נעשה קודר מאכזבה לאכזבה; על כן, מאס אפקט 3 הוא לא רק קרב על עתידה של הגלקסיה ביקום דמיוני. הוא גם הקרב על נשמתה של Bioware.
ברית שברירית
שחקן מאס אפקט 3 נכנס בפעם השלישית והאחרונה לנעליו של קומנדר שפרד, Bad Ass ודמות נערצת בצי הברית האנושית של סוף המאה ה-22, ששוהה בכדור הארץ רגע לפני שזה הופך לקו החזית בהתנגשות בין הריפרס בעלי הכוח הקוסמי למין האנושי הצעיר אך נחוש. הגנות כדור הארץ קורסות במהירות מול הכוח האדיר של בולעי העולמות והקומנדר נאלץ - בפקודה - לנטוש את הפלנטה על מנת לגייס עזרה מהגזעים האחרים של הגלקסיה.
בעוד הכותר השני בסדרה עסק בגיוס הצוות המושלם למשימה בלתי אפשרית, מאס אפקט 3 עובד בקנה מידה גדול הרבה יותר. שפרד יצטרך לגייס את כל כישורי הלחימה והדיפלומטיה שלו על מנת לרתום לעגלה משותפת את גזעי הגלקסיה, שכל אחד מהם דואג בעיקר לישבן - לרובם יש ישבן - שלו. להחלטות שיקבל יהיו השלכות הרות גורל על עתיד הגלקסיה: שפרד יכול להציל ציוויליזציות שלמות או לגרום להן להימחות מעל פני האדמה, לפתור סכסוכים עתיקים, לחשל בריתות חדשות ומפתיעות וכמובן ליצור לעצמו בדרך לא מעט אויבים.
כל הישג צבאי או דיפלומטי, ואף הישגים במצב הקו-אופ מרובה המשתתפים, מתגלם ב"מד המוכנות הגלקטית", כלי עזר שמציג נתונים אודות רמת הכוח אותו מגבש שפרד לקרב האחרון. למרבה הצער, מהר מאוד מתגלה ש"מד המוכנות", עליו דיברו אנשי Bioware הרבה כל-כך לפני שחרור המשחק, הוא לא יותר מאחיזת עיניים. רמת ה"מוכנות הגלקטית" הייתה אמורה, לפי ההייפ, לקבוע עד כמה הסוף שנקבל יהיה מוצלח או כושל, אופטימי או פסימי מבחינת הישרדות הגלקסיה בכלל והמין האנושי בפרט: בפועל, מלבד הצגת נתונים סטטיסטיים אודות ההתקדמות בקווסט הראשי ובמשימות המשנה, יש לה השפעה שולית בלבד על המשחק, וכמעט בלתי מורגשת מבחינת תרחיש הסיום.
אפקט משא המנהיגות
הפרק החותם את הסדרה הוא האפל מכולם, עם מעט מאוד הפוגות קומיות לשחרור. הוא שואל שאלות קשות על מחיר הניצחון במלחמה, על אובדן ועל אחריותו של מנהיג - ועושה זאת טוב מספיק כדי שיהיה ראוי להיכלל בתוכנית הלימודים של קורס קצינים. שפרד נאלץ להתמודד לא אחת עם דילמות פיקודיות בלתי אפשריות. לכל החלטה שתקבלו יש מחיר שתצטרכו לחיות איתו.
העלילה של ME3 היא כל מה שציפיתי שהיא תהיה: כל משימה מרגישה משמעותית למאמץ המלחמתי, כל החלטה קריטית. כשהתחלתי את המשימה האחרונה במשחק, ממש הרגשתי את משקלן של חמש שנות משחק, עשרות חברויות בנפש, מאות צלקות קרב ועשרות אלפי שנות תרבות גלקטית שרובצות על כתפי. זהו הישג אדיר ל-Bioware ולגיימינג בכלל, שרק מקבל משמעות יתר מהעובדה שהעלילה שעברתי הייתה שלי, דומה בכלליותה אך לא בפרטיה לסיפורים שעברו שפרדים אחרים.
סופים הם לפעמים
מה שמוביל אותנו, איך לא, לסוף המדובר של המשחק, בלי ספויילרים. אני לא יכול להגיד שאני לגמרי מזדהה עם המהומה דמויית Misery של סטפן קינג שמעריצי הסדרה יצרו, בדרשם מהמפתחים בתוקף רב לשנות את הסיום, אבל למרבה הצער יש לי סיבה טובה להזדהות עם החשובות שבטענותיהם. מאז יציאת הכותר הראשון בסדרה הכריזו כותבי Bioware קבל עם ועדה כי לכל החלטה שתקבלו תהיה השפעה משמעותית על עולם המשחק, וחשוב מכל, על סופו. הם עמדו בהבטחתם עד כמה דקות לפני הסוף - ואז, ברגע הקריטי ביותר, זה שיחרוץ את עתיד עולם המשחק מעתה והלאה, הם פשוט זרקו הכל לפח.
לא רק שהסוף דל, מלא בחורים עלילתיים ומהווה מין דאוס אקס מכינה ש-Bioware מוציאים מהכובע, הוא גם לא טורח לקחת בחשבון אף פעולה, אף החלטה, אף מאמץ, אף הישג שזכיתי בו בדם, יזע ודמעות במשך שלושת המשחקים האחרונים. שפרד נאלץ לבחור בין שתיים לשלוש אפשרויות, שלא קשורות למה שעשינו בחמש השנים ומאה פלוס שעות המשחק בסדרה, וההחלטה האחרונה הזו שלו היא עצומה מספיק כדי למחוק את מה שעשינו בעבר ולקבוע לבדה את עתיד עולם המשחק.
כדי להוסיף חטא על פשע, תוצאות כל בחירה רק נרמזות בקושי, בלי לספק לשחקנים סיום מספק של ממש שיראה להם מה קורה בגלקסיה בעקבותיה, בעיקר לדמויות ולמקומות שנלחמנו איתם ובעבורם כל הזמן הארוך הזה, ובמקום סוף מספק כזה השחקן מקבל הודעת שמברכת אותו על סיום המשחק - לצד הצעה לרכוש תוכן להורדה. באמת? DLC?! אחרי שלושה משחקים, שתים-עשרה הרחבות להורדה, זה מה שצריך להחליף סיום ראוי, ארוך, מקיף? הפניה לרכישת הרחבות נוספות? הרגע הזה מייצג את הנקודה שבה היצרים הקפיטליסטיים האולי בריאים בבסיסם של EA פונים כנגד האינטרסים של החברה וגורמים ללקוחותיה להרגיש שהיא מתייחסת אליהם כאל לא יותר מכספומטים חסרי טעם ואיכות.
לובסטרים מהגיהינום
הסוף הוא ללא ספק הנקודה החלשה במשחק, וישאיר רבים מהשחקנים עם טעם מר בפה, וחבל, כי כמעט כל שאר פני המשחק שופרו ולוטשו. המפתחים הצליחו לעשות פלאים עם המנוע המזדקן ומאס אפקט 3 נראה מצוין. סביבות המשחק הן מהמרשימות והמגוונות שנראו בסדרה: החל מטוצ'נקה, עולמם הגוסס של הקרוגנים, ועד ת'סיה, עולמן היפיפיה של בנות האסארי. אלו מוצגים באופן צבעוני ומרהיב, ובעידן שבו משחקים מוצגים בפלטת צבעים שנעה בין חום לחום-אפרפר ריאליסטי עם קצת ירוק, זה חידוש מלבב.
העולמות בהם שפרד יבקר מאוימים באופן תמידי על ידי הריפרס דמויי הסרטן, שזורעים מסביבו הרס וחורבן בקנה מידה שלא נראה מאז הפיצוצים הגרעיניים של FEAR ו-Modern Warfare. בעוד הכותרים הקודמים בסדרה היוו הומאז' רחב לז'אנר אופרות החלל, מאס אפקט 3 נראה כמו מחווה ברורה ל"מלחמת העולמות" הקלאסי של ה.ג' וולס, אולי עם מינון קל של אלים קוסמיים מפלצתיים מהמיתולוגיה הלאבקראפטיאנית. הריפרס מצליחים להופיע כאן כהתגלמות הפחד האנושי מהלא נודע האדיר שביקום שגודלו, גילו ומשמעותו בלתי נתפסים, והצליל המבעית שהוא סימן ההיכר של התקרבותם הוא יצירת מופת קטנה של מהנדסי הסאונד ב-Bioware.
ארטילריה חרקית
הקרב, שכבר עבר תהליך של השבחה מהכותר הראשון לשני, נהפך כאן מאתגר ודינמי יותר. לא עוד חילופי אש סטטיים והתבצרות במחסות. בחלק גדול מהקרבות נוספו אלמנטים שונים שמגוונים את הקרב כגון שימוש במימד הגובה, תותחים נייחים או נהיגה ב-Atlas, רובוט משוריין עם כוח אש אדיר. המכ"ם שהראה את מיקום האויבים לא קיים יותר, מה שמקשה על זיהוי תנועות אויב בשדה הקרב. פעמים רבות גיליתי שאויב איגף אותי, רק לאחר שספגתי מטח אש קטלני מהאגפים או העורף.
גם האויבים עברו תהליך של שדרוג, והם אגרסיביים ויוזמים הרבה יותר. חיילי ארגון הצללים סרברוס, שבמשחק הקודם היו בני ברית ובמשחק הזה הפכו אחד האויבים העיקריים, משתמשים במגנים ומיסוך עשן, פורסים עמדות תותחים ומנסים לשלוף את שפרד ממחסה באמצעות שימוש נדיב ברימוני יד ואיגוף.
חיל הרגלים של הריפרס מסוכן אפילו יותר: הוא מורכב מגזעי הגלקסיה ששועבדו והפכו לשיקוצים מכאניים מעוותים. וכך הפכו הבטריאנס ל"קניבלים", יצורים מבחילים שמחדשים אנרגיה על ידי אכילת חבריהם שנפלו בקרב, וה- Rachni דמויי החרק הפכו לעמדות ארטילריה שממטירות אש תופת. הגרועות מכל הן ה-Banshee: אלו הן גרסאות מושחתות של האסארי הטלפאתיות ויכולות להשתמש ביכולות ביוטיות-מוחיות הרסניות. כשאתם שומעים את צווחת ההיכר שלהם - פתחו במנוסה (מומלץ כמובן לשחק ברמת קושי Hardcore או Insane בשביל האפקט האמיתי).
טריקים חדשים לכלב רועים זקן
גם שפרד קשישא הפך לורסטילי הרבה יותר. לא עוד הגבלה של מספר נשקים בהתאם למקצוע: המשחק מאפשר לסחוב את כל סוגי הנשקים, אולם ככל שתעמיסו על גבו של שפרד יותר משקל, כך יגדל זמן ה"טעינה מחדש" של כוחות מיוחדים. כמו כן, ניתן להוסיף לנשקים יותר שדרוגים מבמשחק הקודם, ולפתח את הכוחות המיוחדים של שפרד באופנים מגוונים יותר.
המהנדס שלי, למשל, הוא מומחה בשיבוש הגנות האויב ואף יכול לשגר תותח רובוטי קטן שיעזור לו בשדה הקרב, אבל גם חימשתי אותו ברובה סער כך שיוכל להגן על עצמו מטווחים קצרים ובינוניים במטחי אש מרוכזים. דמות אחרת שיצרתי הינה ה- Infiltrator, שבגרסתו הקלאסית מתמחה בצליפה מרחוק. אני העדפתי להתחמש ברובה ציד ולהשתמש ביכולות ההסוואה שלו על מנת להסתנן דרך ביצורי האויב ולחסל אותם ביריה אחת רבת עוצמה מטווח אפס.
את הקרב ניתן גם לחוות במצב הישרדות מרובה משתתפים. הנ"ל מאפשר בחירה בין גזעי הגלקסיה השונים ולחימה כתף אל כתף יחד עם לוחמי מחתרת אחרים מרחבי הרשת. ניתן כך לצבור ניסיון וכסף, לרכוש ציוד נוסף וכן לשפר את מד המוכנות הגלקטית - למרות שכאמור מעלה, אין לו הרבה משמעות. מדובר בתוספת קטנה וחביבה, למרות שהיא לא האטרקציה המרכזית של ME3.
התשוקה מנצחת
בדומה לכותרים הקודמים בסדרה, מאס אפקט 3 גם מכיל אלמנטי משחקיות נוספים של חקירת הגלקסיה ומשימות צד פשוטות, ובדומה לכותרים הקודמים - Bioware עדיין לא למדו איך הופכים את התוכן הצידי הזה למעניין.
ניתן להתעופף עם הנורמנדי ברחבי הגלקסיה ולחפש אחר שרידים וארטיפקטים שונים שישדרגו את המוכנות הגלקטית. לא רק שזה מיותר, בגלל חוסר השפעתה של המוכנות על עלילת וסוף המשחק, אלא שהפעילות הזו גם משעממת למדי. ישנן מספר משימות משניות יותר מעניינות, שכוללות מפגש עם דמויות מהמשחקים הקודמים, אולם ניתן לספור אותן על יד אחת.
למרות האכזבה הצפויה יותר (התוכן הצידי) והצפויה פחות (הסוף), מאס אפקט 3 מצליח כחוויה רגשית סוחפת. האירועים והדמויות שליוו אותי במשך חמש השנים האחרונות מגיעים לשיאם בחוויה אדירה, גם אם סופה מגומגם. לעת עתה, אני מכריז שהתשוקה של יוצרי Bioware לעולם שיצרו מצליחה לגבור על הצד האפל של שעבודם למכונת הכסף, בתקווה שהמשך המותג - אולי לא עם שפרד כגיבור ראשי, אבל Bioware כבר אישרו תוכניות למשחקים חדשים בסדרה - ידע להתחשב בפידבק של השחקנים, שגילו פתאום שססמת מפיק הסדרה קייסי האדסון, "אנחנו יוצרים את הסיפור ביחד עם השחקנים", היא בעירבון מוגבל.
יאהבו: חובה למעריצי הסדרה הוותיקים ולכל מי שמחפש חווית אקשן-מדע בדיוני סוחפת.
ישנאו: מי שהאשים את Bioware בעבר שחופש הבחירה שהיא נותנת לשחקני הסדרה הוא שטחי, ימצא בסוף ME3 את הצידוק האולטימטיבי לביקורתו.
