גמילה מסמים ביום אחד: למה היא לא מסובסדת?

כבר שנים מוכר ומוסכם כי ישנו פיתרון פשוט יחסית למכורים לאופיאטים (סמים ממשפחת האופיום), הכוללים בין היתר הרואין ומשככי כאבים - אך מחירה הגבוה, העומד על 28 אלף שקלים, מונע מרבים לעבור את הטיפול. משרד הבריאות כבר התחייב בעבר כי יממן את הטיפול עבור 50 אנשים - אך מחלוקות בין אנשי המשרד הקפיאו את ההחלטה, והמכורים ממשיכים לסבול. 

את השיטה, המכונה "הזריקה", פיתח ד"ר אנדרה וייסמן, מנהל יחידת ה-ANR במרכז הרפואי ברזילי באשקלון. היא מסייעת להיגמל משימוש בהם תוך יממת אשפוז אחת בלבד, הכוללת הרדמה לשעות בודדות.

כתבות נוספות על התמכרויות:

• לראשונה: משרד הבריאות יממן גמילה מסמים בהרדמה
• מחקר ישראלי: העישון לא ממכר - רק ההרגל
• "האח הגדול" ו"הרצל עושה לך כנפיים" הוצאו מהחוק  
  

"הייתי נקי במשך 11 שנים, אבל משהו בגרעין שלי לא השתנה", אומר סהר פחימה, בן 42 מעפולה שעבר את הטיפול בשיטת ה-ANR. "דיברתי ציונות ועשיתי אינתיפאדה. היו לי חיים כפולים, רק בלי הסם. המחשבה שלי נשארה מעוותת: הייתי רואה נרקומן ואומר 'איזה כיף לו'. היום אני רואה נרקומן ואומר 'איזה מסכן'".

פחימה נקי שוב מזה שלוש שנים, ומעיד שלמרות שזה לא הניקיון הראשון שלו, זו התקופה היפה בחייו. עם זאת הוא מספר כי בהתחלה היה סקפטי לגבי הגמילה המזורזת. "פחדתי מאוד וגם לא האמנתי. זה נשמע לי כמו הוקוס פוקוס. 15 חודשים עברתי טיפול, הייתי נקי 11 שנה ונפלתי. איך ייפתרו כל הבעיות שלי בבת אחת?".

ד"ר אנדרה וייסמן במרפאת הגמילה. חוסך את הסבל

הזריקה: חוסכת את הסבל הגופני

תהליך הגמילה המזורזת נראה כך: במהלך הטיפול שוכב המטופל בחדר ניתוח שבבית החולים ברזילי, מחובר למכשירים וצינורות, ורופא מרדים מזריק לגופו את החומר המנטרל. המטופל חווה את שעות ה"קריז" כשהוא בהרדמה מלאה. בכך נחסך ממנו הסבל הכרוך בפרידה הפיזית מהסמים, והוא מתעורר ללא כמיהה גופנית לו. לאחר הגמילה לוקח המטופל במשך שנה תרופה בשם "נלטרקסון", המשלימה את הטיפול. התרופה מפחיתה את הכמיהה לסם ומנטרלת את התחושה שהוא מעניק, כך שגם אם ישתמש שוב בסם לא ירגיש את השפעותיו.

הייחוד של "הזריקה" היא באפשרות לחסוך סבל מהנגמלים. רוב שיטות הגמילה לוקחות כמה שבועות לכל הפחות, כשגמילה "נקייה" נמשכת חודש. מדובר בתהליך הכרוך בכאבים נוראיים, מה שמקשה להתמיד בה. בשיטה בה משתמשים בתחליפי סם כמתדון, המטופל מפתח תלות במתדון עצמו.

פחימה מספר שהיכרותו עם סמים התחילה כבר בגיל 15. "התחלתי מחשיש", הוא אומר, "יצאנו הרבה ורציתי להיות 'גדול'. מהר מאד עברתי להרואין. היתה תקופה בה היה יובש מחשיש, ומישהו הביא את האבקה הזאת. בפעם הראשונה שהיה לי קריז חשבתי שיש לי שפעת. לא קישרתי את זה לסם עד שהבנתי שעם השימוש התופעות נעלמות. אחר כך אתה מבין שמי שלוקח סמים עובר קריז קטן בכל יום, עד שהוא מסתדר".

משפחתו של פחימה לא ניחשה שהילד המחונן שלמד כבר בגיל 11 בקורסים בטכניון חיפה יהפוך למכור שצורך חמישה גרמים ביום. לדבריו גם לו וגם למשפחתו לקח זמן להבין שהוא מכור. המצב שלו הידרדר בהדרגה ולדבריו "לא הייתי אחד מאלו שאוספים אותם מהמדרכה".

-מה עושים כשנופל לך האסימון שאתה מכור?

"גם אחרי שהבנתי את זה המשכתי להשתמש במשך כמה שנים. הייתי מאוהב בסם, הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי. זה מלכוד, בהתחלה אתה מרגיש בהיי, ובשלב הבא אתה זקוק לו לדברים הכי בסיסיים, לאכול, לישון". הוא אומר מצבו הלך והחמיר, "גנבתי כסף מההורים, מהעסק. הבאתי את המשפחה לבור כלכלי כדי לממן את הסם ורק כשהחבל של בית הסוהר ישב לי על הגרון, הלכתי לקהילה טיפולית".

אחרי הגמילה בקהילה הטיפולית הצליח פחימה להשאר נקי במשך 11 שנים, במהלכן נישא, עשה תואר בחינוך מיוחד ועבד במרכז גמילה כמדריך נוער. אך למרות שנגמל, הגעגוע לסם לא הרפה, ומשברים אישיים הובילו אותו חזרה לנקודת שפל.

"חוויתי פיטורים וגירושים והגעתי ממצב של פסגת האוורסט לתהום הכי עמוקה. ממקום עם מעמד, מקצוע, אישה והורות יפה עברתי למצב בו אין לי כלום", הוא אומר ומעיד על תחושת אכזבה מעצמו. "הכאב היה גדול יותר, כי זו לא הפעם הראשונה, כשאתה לא מבין למה אתה נכנס ויכול להיתלות בנאיביות שלך. חינכתי המון נערים שהיום נקיים, לא מעט בזכותי, הייתי מודל, ופתאום הם רואים אותי ברחוב ומדברים על זה שנפלתי. זה מאוד משפיל".

פחימה הגיע לד"ר וייסמן לאחר שמשפחתו החליטה לשים סוף להתמכרות ולשלם עבורו על הגמילה. מדובר בהוצאה גדולה, אך לדבריו הוציא בכל מקרה יותר כסף על רכישת הסם. מיום האשפוז הוא לא זוכר כמעט כלום בגלל שהגיע מסומם ואז הורדם, אבל את השחרור הוא זוכר היטב. "היו לי כמה מאות שקלים בבית, ואפילו לא עלתה לי המחשבה לקנות איתם סם, כאילו כרתו לי אונה במוח. מבחינה פיזית הייתי חלש במשך כמה ימים".

מאז, ההשתוקקות לסם לא חזרה. "אני מרגיש כאילו מעולם לא השתמשתי בסמים. אני נהנה מהחיים כמו שהם ולא צריך חיזוקים. העליתי 30 קילו במשקל, כי אני לא בריצות כל היום כדי להשיג את הסם".

-האם אתה שוקל לחזור לעבוד במוסד גמילה? 

"לעולם לא. אם אתה אלרגי למשהו, למה להתעסק בזה? הייתי נקי 11 שנים ורק הייתי בתוך מי נקי ומי מכור, מי דקר את מי. היום אני משתעמם מהשיחות האלו, זה לא מעניין אותי יותר".

"מכור הוא חולה, לא חולה נפש"

על פניו נראה שמדובר בפיתרון קל ונוח, אך הוא לא נגיש לכולם, בשל עלות גבוהה של 28 אלף שקלים. ב-2009 הודיע משרד הבריאות שיממן את התהליך עבור 50 מטופלים, אך הדבר לא יצא לפועל בשל חילוקי דעות, ומי שמבקש לעבור את הטיפול לגמילה מסמים, צריך לממן אותו באופן פרטי. "כאן טמונה האכזריות של המצב", אומר  ד"ר וייסמן, "לא חסרים למדינה תקציבים בתחום המלחמה בסמים, פשוט צריך לייעל אותם. אם זה היה ממוסד זה היה עולה 3000 או 4000 שקלים".

ד"ר חיים מהל, ראש תחום טיפול ושיקום ברשות למלחמה בסמים, מסביר מה לדעתו נקודת התורפה בטיפול. "כשמרדימים אפשר לגמול מכל דבר, כשמתעוררים מתחילה הבעיה, כי חוזרים להשתמש", היא אומר, "ד"ר וייסמן מציע תרופה מצויינת. גם אם לוקחים הרואין יחד איתה הוא לא משפיע, אבל רוב האנשים מפסיקים לקחת את התרופה בשלב מסויים".

לדבריו של ד"ר וייסמן, המחלוקת בינו לבין הרשות למלחמה בסמים נעוצה בהשקפות שונות לגבי אופן השיקום. הוא שולל התמקדות בקבוצות תמיכה, ואומר כי במוסדות הגמילה הקונבנציונאליים מתייחסים למכורים כאל מכורים לכל החיים. "שיקום בעיניי זה לצאת עם סרבל ולעבוד. החולים שלי הם לא מכורים לכל החיים, הם לא נקיים ולא מלוכלכים, הם רגילים".

"זה שבן אדם מתמכר לא הופך אותו לחולה נפש, ועדיין פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים עובדים בתחום הזה", הוא אומר ומבקר את החלק הטיפולי-פסיכולוגי שבתהליך הגמילה הקונבנציונאלי, "וויטני יוסטון, עם כל הכסף שלה, לא זכתה לרפואה מתקדמת. היא מתה ממחלה אבל שכנעו אותה שהבעיה שלה היא פסיכולוגית התנהגותית".

בעוד המכורים לסמים כמו הרואין ממשיכים להוות מחלוקת, ישנה הסכמה במידת מה על נושא משככי הכאבים. "אם מישהו התמכר למשככי כאבים ומטיבעו הוא בן אדם מתפקד, כן הייתי ממליץ על הטיפול", אומר ד"ר מהל. ואכן, מ-1994 שולח משרד הביטחון נכי צה"ל שהתמכרו למשככי כאבים לעבור גמילה בהרדמה אצל ד"ר וייסמן. עם זאת, מדובר באנשים בודדים בשנה.

חצי מהמטופלים מכורים למשככי כאבים

וייסמן לא פועל רק בארץ, והספיק ללמד את השיטה שפיתח לרופאים ברחבי העולם, בין היתר באוסטרליה, אינדונזיה, הודו, אנגליה, בלגיה וארצות הברית, בה תופעת ההתמכרות למשככי כאבים הפכה מזמן למכת מדינה של ממש. על פי דו"ח משנת 2009 של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות) יותר אמריקאים מתים בשנה ממרשמים של משככי כאבים, מאשר מ"סמי רחוב".

לדבריו גם בישראל התופעה במגמת עלייה וכיום למעלה מ-50% מהמטופלים שלו בארץ הם מכורים למשככי כאבים, כאשר עד לפני עשור דובר על אחוז אחד בלבד. אחת מהן, יסמין רענן, בת 45 מקיבוץ בדרום, היתה מכורה במשך 17 שנה למשככי כאבים, כתוצאה ממחלה קשה שמלווה אותה מילדותה.

גם היא, כמו פחימה, היתה סקפטית לגבי היכולת שלה להיגמל, אך החליטה שאין לה מה להפסיד. היום היא נקייה ארבע שנים, "הגמילה היתה כמו להיפרד ממישהו שמת, זה תהליך אבל" היא אומרת, "אהבתי את ההתמכרות יותר ממה שאהבתי את עצמי והייתי מוכנה לעשות בשביל זה הכל.

"האחות שמה לי טיטול ופיג'מה", היא אומרת על יום הטיפול, "ירדתי שישה קילו בשעות של ההרדמה. מהקריז אתה משתין, משלשל. אחרי הגמילה התחושה היא כמו שפעת עם 40 מעלות חום, את אפילו לא יכולה להתקלח לבד, ומרגישה כמו זומבי".

רענן לא רואה הבדל בתפיסה בין התמכרות לסמים להתמכרות למשככי כאבים. "כל מכור רוצה להיגמל, וכולם מודעים למחיר, אדם מכור הוא דחוי". בעלה מאשש את הדברים, "היא היתה מסתובבת בחוץ בצורה מופרעת, עושה לילות לבנים ומבהילה אנשים. הפנים שלה התעוותו, ראית שעומד מולך מישהו מסומם. בזה היא לא היתה שונה מאף אחד אחר".

"הייתי מכורה לכאב, ככה אני בוחרת להגדיר את זה", מסבירה רענן.  "זה לופ שאת כל הזמן נמצאת סביבו, את צריכה להרגיש את הכאב כדי לחיות.

"כל עוד יש התקפים אי אפשר להפסיק לקחת את המשככים",

היא אומרת, "לכן צריך לפתור את הבעיה שגורמת לכאב ורק אז להפסיק את ההתמכרות", היא מסבירה את הבעיה העיקרית בגמילה ממשככי כאבים. לדבריה, אין טעם לגמול ממשככים אדם שכואב לו.

-איך השגת כמויות גדולות של משככים? 

"עשיתי מניפולציות רגשיות כדי שהרופא יביא לי את האמפולות 'אקסטרה'. הייתי בכל מרפאה ובכל בית חולים בארץ, רבתי עם רופאים ועם אחיות, רק תביאו לי את האמפולות! הייתי יודעת לפי הפנים אם הוא ייתן או לא ייתן, ואם אחד לא היה נותן, הייתי הולכת לשני".

היום, אחרי הגמילה את עוד חושבת על זה?

"זה היה המאהב הכי גדול שהיה לי בחיים. אני מפחדת ממנו היום יותר מהמוות, אבל עדיין חולמת עליו בלילות".