תעצרו את ההכנות לחתונה, אין לי כסף

קולולולוש, מזל-טוב. אחרי שנים של נסיונות סרק, שיברון לב, בדידות ויאוש המתחלפים באמונה ותקווה, סוף סוף מצאתי אותו. את האחד שלי. האיש שאני אוהבת באמת ולמרבה המזל והפלא - גם הוא אותי. באמת. רק המחשבה עליו עכשיו גורמת לי לחיוך אדיוטי שבשנה וחצי מאז הוא נכנס לחיי מופיע הרבה על פני.

מי שעוד מחייך, באנחת רווחה גדולה יש לציין, הם ההורים שלי. אחרי שדאגו ושתקו ונלחצו והלחיצו והרפו וחיבקו וחסכו קצת בצד ככל יכולתם לחתונה של הקטנה (שכולם תהן בגבה מורמת מה יעלה בגורלה), אז הנה, הם יכולים לומר בגאווה: היא מצאה לה אחלה בחור והיא מתחתנת.

בחור באמת טוב, נולד כאן בארץ, ממשפחה של עולים מבלגיה שחזרו לארצם בשנות העשרה שלו. ילד-גבר שלמד לדאוג לעצמו לאוכל וגג, למד להסתפק במועט ואפילו יודע איך לעשות את זה בלי להיות ממורמר ובלי לקטר. אז מהצד שלו לא יהיו הרבה אורחים. הקשר ניתק עם השנים, כלומר גם מימון לא יהיה.

חרף העבודה המאומצת של שנינו אנחנו מרוויחים יחד בסביבות ה-11,000 שקל לחודש, מתוכם אחוז גדול הולך לשכר דירה וחשבונות, יש עוד הלוואה שלקחנו שצריכה להיסגר, חוב בתשלומים על תיקוני הרכב (שחוגג עוד מעט 15) ועוד ועוד, כך שלא נותר כסף לחסכונות. לא נורא, העיקר שיש לנו אחד את השני, וגם 200 מוזמנים לאירוע.

עם קבלת ההחלטה על אופי החתונה (יום שישי, צנוע, אוכל צמחוני, בטבע) החל הטירוף לדפוק על הדלת. חשבנו שחמישים אלף השקלים שההורים שלי חסכו יספיקו, סגרנו על מקום שזוהי פחות או יותר העלות שלו למאתיים מנות, אבל אז גילינו את ה"תעשייה".

מסתבר שאי-אפשר לעשות חתונה בלי די-ג'י, איש יקר (יקר מאוד מסתבר) בעל חוש מוסיקלי ומאגר שירים שעלותו לאירוע עולה החל מ-4,000 שקלים. האיש שלי עשה חישוב גס וגילה שעל כל שעת עבודה של אותו נגן הוא עצמו צריך לעבוד (בשכר של 30 שקלים לשעה) משהו כמו 26 שעות. כלומר 130 שעות עבודה שלו בשביל לממן שכר של נגן בחתונה בערב אחד. הזוי.

מה שיותר הזוי היו התגובות של חברנו המחותנים, שהסבירו שמדובר באירוע חד-פעמי, אולי "היום החשוב בחיינו" ולכן שווה להשקיע בו, הם גם הודו שמרגע שהמילים חתן-כלה נשמעות המחיר מוכפל פי חמש, לפחות. ואחרי הדי-ג'י מגיע הצלם, שכבר מזמן לא מדובר באחד אלא בכמה - אחד לסטילס, אחד לוידאו, אחד למגנטים שיחולקו לקהל, ועוד לא דיברנו על אלו שלא יכולים בלי מצלמות רחף. וואו, לא הגזמתם קצת?

לא אכנס לפרטים, למרות שתכנון חתונה עמוס וגדוש בהם, אבל יש כמובן את עניין השמלה ("רק אחת? באמת? לא תחליפי באמצע?"), בגדים בשבילו, נעליים לשנינו, תכשיטים, עיצוב שיער, איפור כלה, קישוט הרכב, הזמנות מגניבות, "טיפ" לרב, בנוסף למאות השקלים שמשלמים עבורו ברבנות ("ככה מקובל, זאת חתונה, הוא יחכה לזה"), אלכוהול תוצרת חוץ ("לא משנה אם אין לכם כסף, אסור לכם לחסוך בזה"), וגם ("אז מה האטרקציות שתעשו? משהו מיוחד משלכם באירוע שיזכרו וידברו עליו אחר-כך"?).

מרגע שהמילים חתן-כלה נשמעות המחיר מוכפל פי חמש, לפחות

בחשבון פשוט כדי שמאתיים המוזמנים שלנו יכסו את עלות החתונה (בלי חלילה להשאיר "מתנות" עבורנו) רק תשלומי החובות לייצור האירוע (אליו הם ייחלו עם כל 'בקרוב אצלך' ששלחו אלי בעבר) כל אורח (יחיד) צריך לתת סכום של כ-350 שקלים למנה. 700 שקלים לזוג, שלא נדבר על ילדים (המחויבים מגיל 5 במנה).

ואיך אפשר לצפות לזה מהם? הם באמת אוהבים אותנו מאוד, שמחים בשמחתנו וחיכו המון זמן, אבל גם אצלם עם שתי המשכורות (אפילו הכפולות משלנו) הוצאה כזו היא גדולה מידי. אנחנו כמובן לא הזוג

היחיד שמתחתן באותו החודש, יש חגים בספטמבר, התאומים צריכים טיפולי שיניים וצריך לארגן בת מצווה לגדולה...

האם רק לי זה נראה אבסורד? אני אפילו לא יודעת לאן התסכול שלי מופנה, האם למדינה שאין לה שום הצעה עממית ופשוטה המאפשרת לזוג שרוצה "לבנות בית בישראל" להתחתן בלי לקחת משכנתא? האם לחברה שמצפה שנחשוב שאנחנו מארגנים את חתונת המאה שדבר לא ישווה לה, וכדי שתהיה כזאת אנחנו צריכים לשלם, והרבה? או לאנשי המקצוע שלוקחים על איפור כלה אלפי שקלים כי "זה היום המאושר בחייה"?.

מה שאני כן יודעת הוא שמשהו כאן מסריח. לא יכול להיות שעם כל העבודה הקשה והמאומצת של שנינו, אנחנו הופכים עכשיו ל"מקרה סעד חתונתי". לא הגיוני שהמדינה לא מציבה פיקוח כלשהו על תעשיית השמחה העצובה הזאת והכי מרגיז, לא יכול להיות שאתם, החתן והכלה של אתמול, היום או מחר, תהנהנו בראשכם כשתשמעו את העלויות האלו, תקוו שזה אכן רק פעם בחיים, תחתמו על הצ'קים ותנציחו את השיטה.

שיהיה במזל ובקרוב אצלכם.

• שמה המלא של הכותבת שמור במערכת.
• עובדים ועובדות ועדיין לא מצליחים לגמור את החודש? מעוניינים להעביר טורים למדור "עבדים היינו"? שילחו ל- shlomitynet@gmail.com  מאמר בן כ-500 מילים (ניתן לפרסם גם בעילום שם), ציינו בנושא "עבור מדור עבדים היינו" והוא יפורסם לפי שיקולי המערכת.
• הטור הקודם של עבדים היינו - "רוצה ללמוד איך יוצאים מ"לופ מעמד הביניים "