היפה של חיפה

התרגשתי מאוד. זה כבוד גדול שראש העיר מעוניין לברך אותי ולא בטלפון או במכתב אלא פנים מול פנים! הודעתי שאגיע – עם החבר כמובן- והתעניינתי בקוד הלבוש. "משהו מכובד, כיאה למפגש עם ראש העיר", נעניתי. החלטתי על חולצה מכופתרת כחולה וג'ינס ארוך. את נעלי העקב השארתי בבית - אני לא רוצה להיות גבוהה מכולם בשני ראשים, מספיק ראש אחד.

עוד כתבות בתחרות מלכת היופי 2012:

• מלכת היופי מתחילה את הקדנציה: "מקווה לטוב ביותר"
• נערת היופי עשרה, נוי אבנר, במסר לנשים: "אל תרעיבו את עצמכן"
  

לינה מחולה בכניסה לעירייה. מה זה קוד לבוש מכובד?(צילום: יואב איתיאל, מגזין המושבות)

ניסיתי לדמיין איך הכל יתנהל

ערב לפני המפגש ניסיתי לדמיין איך הכל יתנהל: מה יגיד ראש העיר? האם המפגש יזרום או שיהיה קצת מביך? יהיו עוד הרבה אנשים? עם השאלות האלה נרדמתי.

בבוקר התארגנו מהר, החבר שלי יורה קורובקין ואני, ונסענו לבניין העירייה. הגענו באיחור אופנתי של חמש דקות (בחיי שאי אפשר היה למצוא שם חנייה! כמה התנצלנו). מיהרנו למשרד ראש העיר בקומה העליונה. הלב שלי פעם מעל לממוצע וזה רק התגבר כשנכנסנו למשרדים: "היא הגיעה", שמעתי המולה בפנים, "היא כאן". הבנתי שזאת לא תהיה שיחה פרטית שלי ושל ראש העיר. ואכן, במשרד היו הרבה מאוד אנשים, רובם צלמים. כשנכנסתי הם נדחפו קדימה לקבל את התמונה הטובה ביותר.

פני האדימו. לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה צלמים. עמדתי מעט מובכת עד שהמזכירה ביקשה מהצלמים לתת לי לעבור לכיוון ראש העיר.

ההערה של ראש העיר נתנה לי בטחון

יונה יהב קיבל את פניי בלחיצת יד חמה של אהדה ופרגון. "אני שמח לקבל אותך במשרדי", אמר, "הבאת כבוד לעיר שלנו". הודיתי לו בחיוך והתיישבנו. הצלמים המשיכו לתעד והפלאשים לא פסקו לרגע. ראש העיר ביקש ממני לספר קצת על עצמי.

התחלתי לספר תוך כדי שאני מנסה להסתיר את הלחץ מהמעמד. ראש העיר שם לב בכל זאת. "תכיני את עצמך", הוא אמר לי, "ככה זה יהיה בכל מקום שתלכי אליו. אפילו יותר".

עם הספר שקיבלתי מראש העיר. אני אוהבת את הדו קיום בחיפה(צילום: צבי רוגר, באדיבות עיריית חיפה)

ההערה שלו נתנה לי ביטחון. התחלתי לדבר ברהיטות ולענות בשטף על שאלות העיתונאים. היו שם נציגי כלי תקשורת בערבית, בעברית וברוסית. עברתי במהירות משפה לשפה, אני רגילה לריבוי שפות מגיל צעיר.

"ציפית לזכות בתואר נערת ישראל?", שאלו (ממש לא!!!), "מה התכניות שלך לעתיד?" (ללמוד פסיכומטרי ובהמשך רפואה או משפטים ולשלב דוגמנות), "מה את אוהבת בעיר חיפה?" (את הדו קיום!), "איך את מצליחה לשמור על הגזרה?" (ספורט ספורט ספורט. המון ספורט).

לינה מחולה ונציגי התקשורת. הבנתי שזו לא תהיה שיחה פרטית עם ראש העיר(צילום: צבי רוגר, באדיבות עיריית חיפה)

חיפשתי תשובה אלגנטית לשאלה מביכה

יורה ישב לידי כל הזמן. הכתבים הסתכלו עלינו ושאלו, "איפה תתחתנו: בכנסייה? במסגד? בבית כנסת?". איזו שאלה מביכה. חתונה בכלל לא עומדת על הפרק כרגע. חיפשתי תשובה אלגנטית: "בקפריסין", חייכתי.

אחרי עוד כמה שאלות והרבה מאוד צילומים, ראש העיר הגיש לי את האלבום "חיפה עכשיו", אוסף של צילומי נוף מהעיר שלנו. הודיתי לו ודפדפתי מעט. היו שם באמת צילומים מרהיבים של נופים ושכונות בעיר היפה שלנו.

עוד כמה שאלות ועוד כמה צילומים סופיים ויצאנו מהמשרדים. שמחתי שהכול עבר חלק. "היית מדהימה", אמר לי יורה וחיבק אותי. אני מקווה שלא רק הוא חשב כך.

עם החבר שלי, יורה קורבקין. חיבק(צילום: יואב איתיאל, מגזין המושבות)