מלכה בלי גזע, בלי דת, בלי לאום

הכל התחיל בשנת 2008, אז שמעה סופי אלתרתיר (34) על מסע "מלכת המדבר" לראשונה דרך חברה לעבודה. הן נרשמו למיונים, הגיעו ליער בן-שמן, עברו את המסלולים ונבחרו על ידי צוותי "מלכת המדבר" לצאת למסע לדרום אפריקה. היא זוכרת את יום המיונים כאילו התרחש אתמול, "המון בנות, תחנות, ממיינות והתרגשות שאפשר להרגיש באוויר". היום, ממרחק הזמן, היא מאושרת שעשתה את ההחלטה לצאת והתעקשה, ולראייה זכתה בכתבה באל-ג'זירה ספורט וגם בעיתון  "אל-ערב", לא עניין של מה בכך.

המחשבה על מסע של עשרה ימים בשטח לא מוכר עם נשים שאין ביניהן קשר יכולה ליצור התלבטויות רבות אצל מי שמעוניינת לצאת למסע, אבל עבור סופי ההתלבטות היתה תלויה אך ורק בתגובת המשפחה הקרובה ליציאה למסע מסוג זה, לבד. כערביה מוסלמית הרעיון לצאת לטיול שטח לבדה, שלא לדבר על יעד כדרום- אפריקה איננו מקובל.

"הייתי צריכה להתמודד עם המשפחה שלי שלא רגילה לדברים כאלה. היה לי חשוב לקבל את ברכתם של הורי, רציתי שיבינו שהחלטתי בלבי שאני נוסעת ושאין כל סכנה, שמדובר במסע מאורגן ושלא נשקפת שום סכנה לחיי. עירבתי גם את האחים והאחיות שלי, הסברתי על כל התהליך, אמרתי להם שמדובר במסע לנשים בלבד ועניתי לכל השאלות וגם חזרתי והתעקשתי שזה משהו שחשוב לי לעשות - הרגשתי כאילו אני מעבירה הצעת חוק בכנסת", היא צוחקת, "אני לא ילדה קטנה, אבל פשוט הרגשתי צורך עז בברכת המשפחה כולה. לשמחתי הם הבינו את תחושותיי וברכו אותי". 

מה צופן האופק? סופי אלתרתיר(צילום: סופי אלתרתיר)

כך יצאה למסע בלב שלם ובלי דאגות- "זו היתה חוויה שאני נושאת עמי עד היום, ובכל פעם אני חווה מחדש הרפתקאות משם. הכרתי 40 ומשהו נשים מדהימות והחוויה היתה אולטימטיבית: ברמת הנופים המדהימים, ברמה החברתית, התרבותית וכן הלאה. כבחורה מקבוצה שנחשבת מיעוט במדינה, יצאתי למסע נשים בחו"ל, שם אני גם במיעוט - זה דבר מדהים, אבל האמת היא שלא הרגשתי כך בכלל, אז לא הרגשתי שונה, הרגשתי חלק מכולן. השיא היה כשהצוות שלנו ניצח והפכנו לצוות דבש (כך נקרא צוות מנצח במסע), מה שאמר שזכיתי לצאת לעוד מסע, הפעם לאלבניה, וגם זכיתי להכיר עוד 50 נשים מדהימות".

צוות מסייע

צוות דבש בכל מסע מסייע לצוות המנהלה ולוקח חלק בלוגיסטיקה הלא פשוטה שהיא חלק מהמסע. בהמשך הפכה סופי לחברה פעילה במועדון מלכת המדבר ממנו יוצאות ממיינות בימי המיון ומדריכות השטח של המסלולים. סופי התנדבה לסייע בימי המיון כחלק מצוותי המלכות (רק מלכות לשעבר יכולות להפוך לממיינות) ובאחד מימי המיון, אחרי שהצוות הבכיר קרא את דפי המשוב שלה וצפה בפעילותה, היא הוזמנה ע"י עדנה שחם, מנהלת תפעול ולוגיסטיקה של מלכת המדבר, להצטרף לצוות המנהלניות.

מסע "מלכת המדבר" הוא מסע פיזי, רגשי, חווייתי שמאפשר מפגש מרגש עם תרבויות שונות, אנשים חדשים וגם מצבים חדשים ולא מוכרים, חלק מתפקידה של סופי בצוות דבש המסייע היה לעבור את המבע כמעט כמו כל משתתפת רגילה, אך בנוסף היה עליה להתמודד גם עם תקלות טכניות שמצריכות פתרונות מיידים כמו החלפת פנצ'רים, טיפול בג'יפים שנתקעו ועוד - עבור סופי המסע לאלבניה היה שונה לחלוטין מזה שהיה לדרום-אפריקה.

בשנת 2011 יצאה סופי לסין, הפעם בתפקיד מנהלנית. "עדנה שחם התקשרה אלי והציעה לי לצאת בתור מנהלנית לוגיסטית- כאחראית על הלוגיסטיקה של המסע, זהו תפקיד שמגלם בתוכו אחריות על הג'יפים, האוהלים, מכשירי קשר, מקומות לינה ואוכל. ללא ספק תפקיד בעל אחריות כבדה ומורכבות מסוימת במיוחד במקום שבו צריך להתממשק עם המקומיים - ומדובר באתגר לא פשוט בסין", היא מסבירה, "אני בחורה גבוהה עם עיניים בהירות מה שבולט בשטח שבו רגילים לראות מראה מסוים. כשנכנסתי לשוק בסין הפכתי להיות אטרקציה - זה היה קצת מוזר, כל הזמן רצו לצלם אותי, היה שם מישהו שקרא לכל החברים שלו כדי להביט באישה ה"מיוחדת" הזו".

את נראית לי מיוחדת, אפשר להצטלם איתך? סופי אלתרתיר בסין(צילום: סופי אלתרתיר)

פורצת דרך

יעדי המסע של "מלכת המדבר" נבחרים בקפידה, המסע הראשוני שנקרא המסע הפורץ  מיועד למלכות לשעבר ומתווה את הדרך למסעות שיוצאים אחריו. הצוות הבכיר יוצא למסע המקדים, אז נבחר המסלול, נקודות הציון אליהן מגיעות המלכות, הדרכים בהן נוסעות המלכות וגם יעדים ללינה וארוחות.

בשלב הבא יוצאות לשטח המנהלניות, שם הן צריכות להביא לידי ביטוי את היכולות שלהן בשטח כשלפעמים השטח מכתיב לך דברים אחרים, סופי מספרת, "לסינים יש את הזמן שלהם, אם נניח קרתה תאונה בדרך, לא מזיזים כלום עד שהביטוח מגיע. כך את נתקעת באמצע שום מקום מה שמשנה את כל לוחות הזמנים. המשתתפות לא מרגישות את כל הדברים, רמת הארגון נראית להן מובן מאליה, אבל זה לא ככה, הכל צריך להיות מתוקתק עם הבלת"מים - הארגון, הסדר, הצורך לחשוב כמה צעדים קדימה. אני חייתי את המסע 3 ימים קדימה בעוד שהמשתתפות לא מרגישות את מה שאני עשיתי, הן חיות את הרגע, את ההווה. זו גם חוויה אנתרופולוגית מדהימה, משום שאת נחשפת לדברים חדשים לחלוטין, גם ברמה שאת רואה איך אחרים מתפקדים עם הפתעות בשטח (הפתעות שאת כבר חזית אותן) ומעבר לזה כל המפגש עם אנשים חדשים מתרבויות שונות, האפשרות להיכנס לבתים של זרים כדי לבדוק שהם ברמה נאותה ללינה, לראות אנשים שחיים בלי ברזים (שעבורנו זה טריוויאלי מים מהברז) - זה משהו מדהים. יש לך את האפשרות להכיר את הבסיס, איך אנשים אחרים חיים".

חברות לחיים

"כל מסע הוא חוויה אחרת בפני עצמה, אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה, אבל זה ממש לא ככה, באמת בכל מסע יש משהו אחר. פריצת הדרך שלי היתה ב-2008, חזרתי הביתה עם חולצה כתומה שמסמלת את הזכייה, ואף אחד לא מבין את זה,

בטח לא ההורים שלא ברור להם למה אני נוסעת שוב, הרי כבר יצאתי למסע אחד כזה. צריך לשבת ולהסביר שמדובר בזכייה, בהזדמנות לצאת למסע נוסף בגלל שניצחנו. שלא לדבר על העובדה שיצאתי שוב לסין, כל פעם היינו צריכים לעשות מחדש את השיחה הזו. אבל עכשיו זה כבר חלק מהחיים שלי - אחרי שאת חוזרת את מלכה לכל החיים. כבר אי אפשר לחזור לאחור".

במסע הראשון אליו יצאה כאחת המשתתפות, הכירה סופי כ-40 נשים, כולן הפכו לחברות. גם המסע לאלבניה, בו היתה חלק מצוות משתתפות וגם סייעה בענייני מנהלה זימן לה חברויות נוספות, אפילו עם בנות שבתחילת הדרך הסתכלו עליה בצורה שונה, היא מספרת: "במסע לאלבניה שמתי לב שאחת הבנות מסתכלת עליי במבט מוזר. ניגשתי אליה, כי לא רציתי שהמסע כולו יעבור בתחושה שמשהו לא בסדר, שאלתי מה הסיפור והיא ישר אמרה לי 'את ערביה'. השבתי בחיוב והיא המשיכה ואמרה 'את לא נראית ככה'. שאלתי אותה איך נראים ערבים והיא ענתה 'אל תביני אותי לא נכון, את סבבה, אבל אני לא סובלת ערבים'.

היה לי חשוב מאד להבין מאיפה היא באה והתיישבנו לשיחה ארוכה במהלכה היא הסבירה שאין לה בעיה איתי אבל לכל הערבים האחרים צריך לעשות טרנספר, להעיף אותם לים - ניסיתי להבין מאיפה זה, האמירה הקולקטיבית הזו לזרוק עם שלם, ואני מדברת על העניין האישי, בלי פוליטיה. בסופו של דבר, אחרי לילה ארוך של שיחה הפכנו להיות חברות טובות ובסיכום המסע היא הודתה לי ששיניתי את דעתה. לא היה לי כוונה לשנות בן-אדם, אבל ברמה האישית היה חשוב לי לדבר איתה, להבין מאיפה היא באה ואני ממש לא מייצגת את המגזר, אני מייצגת את סופי, אותי, ואני שמחה שלפחות שיניתי דעה של בן-אדם אחד".

להביט על החיים בדרך חדשה(צילום: סופי אלתרתיר)

היום היא בקשר עם רוב הנשים שהכירה במסעות, מתוך 370 חברים בפייסבוק שלה, 320 הן מלכות, וזה בא לידי ביטוי גם בדרכים אחרות, למשל במסיבת ההשקה להודו, היא מספרת: "נכנסתי ופשוט הכרתי את כולן. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שיכולים לומר שהם נכנסים למועדון ומכירים את כל מי שנמצא שם. פגשתי את החברות מהמסע לדרום-אפריקה, את המנהלניות ואת הקבוצות שהייתי אחראית עליהן - זה ממש עצמתי להכיר את כולן ביחד ולפגוש את כולן בבת-אחת, וכולן אוהבות את כולן. חוויה כזו מרחיבה את המעגל החברתי בשניה ומה שיפה זה שאין בכלל שיפוטיות בין הבנות".

בואי גם את

סופי מאמינה שכל אחת צריכה לעבור חוויה כזו, ואם את לא בטוחה, יום המיונים יכול לעזור. בהיותה חלק מצוות הממיינות תפקידה לבדוק מי מתאימה לצאת למסע, "אנחנו צריכות לדעת מה אנחנו מחפשות, כל משתתפות מיוחדת בפני עצמה וצריך לראות איך היא מסתדרת עם הקבוצה, בין אם מכירה את המשתתפות האחרות או לא. זה יום ארוך שמתחיל מוקדם בבוקר ונגמר מאוחר- הממיינות מגיעות ב-6:30 בבוקר ומסיימות ב-19:00. מדובר ביום אינטנסיבי עם מגוון תחנות שמטרתםן לבדוק את הדינמיקה הקבוצתית, כיצד האישיות באה לידי ביטוי, הספורטיביות, החברות וגם הפן האישי. רמת הארגון מדהימה, יער בן שמן הופך למשהו אחר לחלוטין, ויש מחשבה מקדימה על כל צעד שנעשה שם. בכלל, בכל המסע הזה רמת הארגון היא מדהימה".

לגלות את עצמך מחדש(צילום: סופי אלתרתיר)

לסיכום, אומרת סופי: "מלכת המדבר הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, זה כמו יין שמשתבח עם הזמן - אם כי אני לא ממש יכולה לומר את זה בתור מוסלמית - שמתי את עצמי במרכז העניינים וזה משנה אותך, את נפתחת ומקבלת את האחר, מגלה את התכונות החזקות שלי שבאות לידי ביטוי בחיים שלי, שיש בי את היכולת להתמודד עם כל קושי, עם כל אתגר וכל מטרה שאציב לעצמי, ככה אני מאמינה וככה אני רואה את החיים שלי שעברו עיצוב וליטוש בעזרת החוויות שעברתי במסעות".

• סופי אלתרתיר, בת 34, מלכה שיצא למסע "מלכת המדבר" הראשון לדרום-אפריקה. ביום-יום עובדת בחברת מירס כמנהלת בכירה של מחלקת SALE SUPPORT, עובדת בעולם הסלולר כ-15 שנים. מסיימת את לימודי לתואר ראשון במדעי התנהגות וניהול משאבי אנוש במכללה למנהל.