ראדו מיכאליאנו: "גם לאישה ברעלה יש פנטזיות"
הסרט "מים ואהבה" עוסק בסקס ושחרור האישה במרוקו. הבמאי ראדו מיכאליאנו מספר בראיון על גילוי המיניות במזרח התיכון, הכעס על לארס פון טרייר והסיכוי לשלום באזור: "גברים מפחדים משלום, הם רוצים לכבוש - מדינה או אישה"
לפני שנים לא מעטות, נקלע ראדו מיכאליאנו לדרום מרוקו, במסגרתו עבודתו כעוזר במאי. באחד הימים הוא לקח טרמפ אישה מהסהרה, ופצח איתה בשיחה, הודות לנהג המתורגמן. "תוך כדי השיחה, האישה הזאת סיפרה לי המון דברים על סקס", גילה מיכאליאנו, כראיון שהתקיים במהלך פסטיבל קאן האחרון.
"הייתי בהלם. הבנתי איזה אידיוט הייתי - נדמה לנו שאם אישה מכוסה ברעלות אין לה פנטזיות וחלומות, אבל זה שטויות. כולנו הרי בני אדם. אני מרגיש שזה מאוד אלים לכסות אישה לחלוטין, זה כמו לכסות את האישיות שלה. המפגש עם האישה הזאת שינה את החשיבה שלי על הנשים בחברה המוסלמית, ובסוף התיישבתי לכתוב את התסריט של 'מים ואהבה'.
"לכל הנשים יש הומור והן מאוד אוהבות לדבר על מין אחת עם השנייה, ומתארות את מה שהבעלים שלהן עושים, הן מתות על הנושא הזה, והוא הנושא העיקרי בשיחות שלהן. הן רואות טלוויזיה מצרית וטלנובלות מקסיקניות, אז הן מדברות על הנשים המכסיקניות המסכנות וכמה הן סובלות מהבעלים שלהן, וחושבות שמצבן טוב יותר".
למיכאליאנו היה מקור השראה נוסף ל"מים ואהבה", שיצא בישראל בשבוע שעבר: "ב-2001, נשים בכפר טורקי קטן פצחו בשביתה בגלל שנמאס היה להן לשאוב ולסחוב את המים, והן הודיעו לגברים שהם יכולים לשכוח מסקס, עד שהם יטפלו בעניין. הסיפור הזה עשה כותרות, ושימש לי השראה. כמובן שקראתי את המחזה היווני 'ליסיסטרטה' וגם הוא העניק לי רעיונות".
היופי של המסורת
במסגרת התחקיר שלו, מיכאליאנו, יוצר יהודי רומני הפועל בצרפת (סרטו "הקונצרט" זכה אצלנו להצלחה קופתית גדולה לפני שנתיים), בילה שלושה שבועות בכפר מרוקאי וראיין את הנשים המקומיות. "שמעתי מהן כל כך הרבה סיפורים מעניינים וקשים. שאלתי את תושבי הכפר 'למה אתם לא משנים את הדברים?' והם אמרו: 'אנחנו לא יכולים, זו המסורת שלנו'. אפשר להגיד שהם ברבריים וטיפשיים, אבל עם הזמן הבנתי כמה יופי יש במסורת ודווקא ביחס לאישה.
"בתרבויות קדומות נשים היו אחראיות על הקהילה והמשפחה מבפנים, וגברים היו רודפים ולוחמים. הם היו מאושרים יותר מחוץ למעגל – ולכן הם מביאים לחברה כל כך הרבה בעיות. האישה היא זו ששומרת על תפקוד החברה. הנשים מפחדות שאם לא ישמרו על המעגל – הגברים יהרסו הכל. לכן הן מפחדות להרוס ולשנות את המסורת. לכן ב'מים ואהבה', הגיבורה שלי אומרת – 'אנחנו יכולות ללמד את הגברים לעשות שלום'. אבל גברים מפחדים משלום, הם צריכים מלחמה ולכבוש משהו - בין אם מדינה או אישה".
אתה חושב שנשים יכולות להביא שלום למזרח התיכון?
"אני מקווה שכן. היתה כבר תנועה של נשים ישראליות ופלסטיניות שאמרו: 'אנחנו לא רוצות שהילדים שלנו ימותו במלחמות' ואני מקווה שהרעיון הזה ימשיך. נשים יכולות להביא שלום יותר מגברים, הרי גברים רוצים במלחמות, כי היא מספקת להם עבודה. אני מקווה שהסרט יעביר את המסר שצריך להעביר יותר כוח ואמון לנשים.
"החלום הנסתר שלי הוא שנשים במדינות ערב יצרבו את הסרט אחת לשנייה ב-DVD ויעבירו זו לזו ויראו אותו, גם אם אסור להן. כך ילמדו שיש להן זכויות. אני נגד פירטיות, אבל במקרה הזה לא אכפת לי".
יהודי לא קיים בלי אחרים
"מים ואהבה" צולם בכפר קטן בהרי האטלס. "אמנם לנשים לקח זמן עד שהן הסכימו שאצלם בכפר, אבל הן קיבלו אותי נורא יפה. חלקן בסוף שיחק בסרט, ואחרות השתתפו בו בדרכים אחרות - בעיצוב, במטבח, בבגדים. את חלק מהן הבאתי לבכורה בקאן. מדובר בנשים שלא יצאו בחיים מהסביבה שלהן, ולראשונה בחייהן הן יראו סרט באולם קולנוע. הן ראו עד היום רק טלוויזיה. קאן הייתה עבורן חוויה מדהימה והן בהחלט ראויות לה".
איך התייחסו במרוקו להיותך יהודי?
"בתור יהודי, אני מקווה שאני אוניברסלי. אני חושב שהיעוד שלנו תמיד היה להיות מאוד קשובים לאחר. זה כתוב גם בתורה: 'ואהבת לרעך כמוך', כלומר, לחשוב על האחר. וכשאברהם חצה את הנהר, היה בזה מטאפורה לגישור בין שני צדדים. אני זה לא רק אני בתור יהודי, אלא אני והאחרים, אני ושאר העולם. אני לא קיים בלי אחרים.
"הערבים הם האחים שלנו - ישראל וישמעאל היו אחים, והמצב ההיסטורי הפך אותנו לאויבים, אבל האנשים עצמם, העמים – אינם אויבים. רק הקיצוניים גרמו לנו להיות אויבים. במרוקו כולם ידעו שאני יהודי, וכולם היו נהדרים ועזרו לי. אני גאה להיות יהודי שעשה סרט במרוקו".
מה אתה מרגיש כלפי האביב הערבי?
"הוא שימח אותי מאוד. כשכתבתי את 'מים ואהבה' ידעתי שמשהו עשוי לקרות, לא ידעתי עד כמה, אבל הרגשתי שמשהו יקרה, שתהיה תזוזה. אמנם לא דמיינתי מהפכה כזו ענקית, אבל כן חשבתי על מהפכה שבלב. אני שמח שהדברים זזים ברחובות, ומקווה שארגונים איסלמיים קיצוניים שמאיימים על נשים לא יפגעו במעמד שלהן. מרוקו למשל היא אחת המדינות הערביות הכי דמוקרטיות, אפילו אם היא מונרכיה. לנשים יש הרבה זכויות שם.
"אולי בטווח הארוך הממלכה הזו ותהיה כמו בספרד ואנגליה, אולי זה מה שרוצים ברחוב. המלך מוחמד השישי הרבה יותר פתוח מאביו. מרוקו צריכה להתפתח עוד, אבל היא מאוד דמוקרטית יחסית למדינות הערביות האחרות".
הנשים יביאו את השלום
מיכאליאנו יליד בוקרשט רצה ב-1980 להגר ממולדתו שהיתה נתונה תחת שלטונו של הרודן ניקולה צ'אושסקו ולהשתקע בפריז. כדי להגיע לעיר האורות, מיכאליאנו היה צריך לעבור דרך ישראל. הוא טען באוזני שלטונות רומניה שהוא רק יוצא לחופשה, כדי לבקר את סבו שחי בבני ברק. אחרי חודשיים בהן בילה אצלנו, הוא עקר לצרפת, אבל עדיין יש לו קשר לישראל, כולל ביקורים אחדים בין היתר הוא צילם בישראל את סרטו עטור הפרסים "תחייה ותהייה" עם יעל אבקסיס על יהודי אתיופיה.
"אני חושב שהקהל הישראלי יאהב את 'מים ואהבה'", מכריז מיכאליאנו. "הרי חלק גדול של הישראלים הם אוריינטליים שבאו ממדינות ערב, והם מכירים את התרבות הערבית והיא בדם שלהם. רוב הישראלים רוצים שלום, אני מאמין בזה. כשהם יראו את הסרט, הם יבינו את ההזדמנות לשלום ואת הסולידריות בין נשים, שיכולה להיות גם בין נשים ישראליות ופלסטיניות. המלחמה במזרח התיכון מטופשת, ואף אחד לא רוצה אותה מלבד הקיצוניים. אני לא נכנס לפוליטיקה, אבל אני מאוד מקווה שבישראל יראו בסרט שלי את האפשרות לשלום".
בסרט שיתפת שני שחקנים פלסטינים ילידי ישראל: סאלח בכרי והיאם עבאס. איך היה לעבוד איתם?
"היאם פשוט נהדרת ואני בטוח שכל הנשים יתאהבו בסאלח, הוא כמו אח שלי היום. כשחברו הטוב ביותר, ג'וליאנו מר נרצח בג'נין בכיתי איתו, ביחד".
מיכאליאנו הביא לבכורה בקאן של "מים ואהבה" את אביו בן ה-90 - עיתונאי בדימוס, ששם משפחתו המקורי היה בוכמן והוא נאלץ לשנות אותו כדי לשרוד את מלחמת העולה השנייה. "זה אושר גדול שהוא הגיע לפסטיבל", מכריז הבן האוהב. "אבא שלי הוא איש נהדר עם סיפור חיים מרתק - הוא גדל במולדובה ולמד בשטייטעל , עבר מחנה ריכוז, ושרד את סטאלין וצ'אושסקו, ועכשיו כשהוא מגיע לחגיגה כזו כמו קאן, זה חלום שהתגשם עבורי".
הפגישה עם מיכאליאנו נערכה בעיצומה של השערורייה סביב ההתבטאויות של לארס פון טרייר – "יש לי סימפטיה לנאצים", "אני מבין את היטלר", "ישראל היא קוץ בתחת" - בגללן הבמאי הדני הורחק מהפסטיבל והוכרז "אישיות בלתי רצויה".
"אני חושד שהאדם הזה הוא פשיסט. מה שהוא אמר זה נורא", הגיב מיכאליאנו בחריפות.
"אני חושב שצדקו בפסטיבל שלא הוציאו את סרטו 'מלנכוליה' מהתחרות, אבל אמרו שהתבטאויות כאלה לא יכולות להיות בקהילה שלנו, כי קאן הוא הפסטיבל הכי גדול בעולם והחלון הכי יפה לשלום ואחווה. כל אחד פה מבטא את מה שיש לומר על התרבות שלו, וזה לא מקום לשנאה. האדם הזה אמר שהוא מצטער שהוא אמר את הדברים? אולי גם היטלר הצטער על מה שהוא עשה. לטעמי הסרטים של פון טרייר הם פשיסטיים ולפעמים שונאי נשים".
