הגנרלים שהופכים למנכ"לים: קשרים או כישרון?

בין אזהרה לאזהרה מתקיפה ישראלית באיראן, מצא ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, זמן להתמנות בשבוע שעבר לתפקיד סגן יו"ר ודירקטור בחברת האנרגיה גלטן, וזאת בנוסף לתפקידו כיו"ר חברת גוליבר אנרג'י. דגן אינו היחידי, מדובר בתופעה של ממש. בכירי מערכות הביטחון מוצאים מיד לאחר שירותם ג'וב בכיר וחלומי, שלא בטוח שניסיון במערכת אחרת, עתיר ככל שיהיה, היה מביא אותם אליו.

אחת הדוגמאות של איש צבא שהשתלב בשוק הפרטי, עד שרובנו לא עושים את הקישור הצבאי הקודם, הוא של מנכ"ל טבע הפורש שלמה ינאי. ינאי עזב את הצבא בדרגת אלוף לפני כעשור, ולא הרבה אחרי, הצטרף לחברת מכתשים אגן, שם היה למנכ"ל. חמש שנים אחר כך התיישב, כאמור, על כיסא מרופד עוד יותר בתור מנכ"ל ענקית התרופות.

הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, כיאה לטייס קרב, עשה שני סיבובים מהירים ומכניסים. הראשון בסטראט-אפ בשליטת נוחי דנקנר והשני ב"קמור מוטורס", יבואנית BMW.

ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, האלוף גיורא איילנד, פנה גם הוא מהקרבות בשדה לתקוות אחרות, כאלו שנעוצות עמוק באדמה. איילנד נכנס לעסקי הנפט לפני כשנה וחצי, ומאז מתוגמל כראוי על תפקידו כיועץ מיוחד לחברת גבעות עולם, שמתמקדת בחיפוש נפט באזור ראש העין.

לפני כעשרים שנה, עמד בראש המוסד ש', ששמו המלא נאסר לפרסום. כשהשתחרר נודע כשבתאי שביט, ומייד אחר כך מונה לתפקיד מנכ"ל קופת חולים מכבי, תפקיד שאותו מילא מספר שנים. אחר כך עבד, בין היתר, בקבוצת מרחב שבשליטתו של טייקון הגז, יוסי מימן.

אליעזר שקדי, היום מנכ"ל חברת אל על, היה עוד ב-2008 מפקד חיל האוויר. מספר חודשים אחרי הפרישה מצה"ל היה עוד אחראי על תכנון תקיפות ברצועת עזה. בין לבין, סידר לעצמו צניחה מהירה ורכה במיוחד על כסא הפיקוד על הצי המטוסים של החברה האזרחית שבראשה הוא עומד היום.

יואב גלנט, אלוף שהיה במרחק נגיעה מהרמטכ"לות, פרש עם טעם מר מהצבא, אבל מאז הוא מתנחם בתפקיד מנכ"לות בחברת חיפושי הגז "נאמקס", בשליטת המיליארדר בני שטיינמץ.

למה אהרון ברק מלמד בבינתחומי? 

הצניחה המהירה אל הג'ובים הנחשקים מקוממת במיוחד את ד"ר איציק ספורטא, מהחוג למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. "הדבר הזה הוא מרתק", הוא אומר. "יש אנשים שהיו בשירות ציבורי בתפקיד חשוב. יוצאים מהצבא עם פנסיה יפה וישר קופצים על התפקיד עם הכסף. לעשות לביתם, לעשות כסף. זו התרבות העכשווית".

פותחים דלתות ומתוגמלים בצ'ק שמן 

העניין השני שמעניין בסיפור הזה, הוא מדוע שוכרים אנשי העסקים את אותם אנשים למשרות הללו? לדברי ספורטא, "הרי ברור שגיורא איילנד מבין בנפט כמו שאני מבין באני לא יודע מה. לוקחים אותם בגלל הקשרים שלהם. מדובר בדרך כלל בחברות שחלק גדול מהמלחמות שלהן נפתרות על ידי האנשים האלו. אנשים יפתחו להם דלתות וזה שווה הרבה מאוד כסף.

בתגובה לטענה כי ישנם יוצאי צבא מוכשרים עד מאוד בהיבט הניהולי, עונה ד"ר ספורטא: "נראה אם ישימו פעם מישהו שניהל חברת נפט בעבר להיות רמטכ"ל. זה לא הכישרון הניהולי, שקובע פה, אלו הקשרים ופתיחת הדלתות. הם נכנסים למקום שהקשר בין הון לשלטון בו הוא מאוד חזק, ובגלל זה הם לוקחים הביתה צ'ק שמן".

אך גם לדעתו של ד"ר ספורטא ישנם יוצאים מן הכלל. "שלמה ינאי עבד קודם במכתשים אגן ועשה שם התלמדות לא קטנה. ינאי די יוצא דופן, אך יש ניסיון לא טוב עם אנשי צבא שניהלו מפעלים. בצבא זה עולם אחר לגמרי של ניהול", הסביר. "זה נכון שהם עומדים בלחצים. הם אנשים מוכשרים, ואני לא מזלזל בכישורים שלהם, אך לוקחים אותם למטרות מאוד מסוימות: לגיטימציה ונגישות לשלטון. אין שום דבר חוקי נגד זה, אבל מדובר ביחסים בעייתיים בין הון לשלטון".

"אצלי, אם הייתי יוצא לפנסיה בגיל 55, הייתי רוצה לעשות משהו שירחיב את דעתו של אדם ולא את חשבון הבנק שלו, אבל זו זכותם. אלו אנשים שהיו מאוד מכובדים בציבור ופורטים את המכובדות שלהם לכסף בבנק במקום לפרוט אותה למשהו אחר"

ראש המוסד לשעבר מוכשר - למה שיישב בבית?

"היום ישנה ביקורת ציבורית על קשרים ופרוטקציות. היום יש שקיפות. קשה יותר לסייע לחבר. מצד שני, אדם שמסיים שירות בכוחות הביטחון מסיים בגיל צעיר במלוא כוחו, הוא מלא אנרגיות, ולכן יש למשק אינטרס מובהק לנצל את כישוריו. בצבאות אחרים הפרישה עומדת על גיל 70".

ומה לגבי הקודקודים?

"מאיר דגן היה ראש המוסד. הוא אדם עתיר הישגים. אין שום סיבה שגופים לא ירצו אותו. הוא לא מבוגר. רק צריך שדברים יעשו בצורה נקייה. במקרה של שלמה ינאי מדובר בבחור מחונן. באופן טבעי הצבא לא מכיל את הטובים ביותר. אין מה לעשות, זאת האמת. המציאות היא לא כמו פעם. הפרופיל של המפקדים הבכירים היום הוא לא כמו לפני 30 או 40 שנה.

"מוביליות אופקית בתעסוקה היא דבר רצוי מאוד במשק, כאשר הדבר נעשה על בסיס כישורים. החברה הרבה יותר יזמית".

אז אולי הפרישה לפנסיה מוקדמת בצה"ל היא הבעיה?

"אין ספק. זה בזבוז לצה"ל. זו טעות. אנשים עוזבים בשיא העוצמה והיכולת שלהם. בצבא השנים הפוריות מאד קצרות. בכל העולם מבינים שזה גיל מאוד צעיר. יש כאלה שטוענים שזו אפליה פסולה על רקע גיל. גם באקדמיה פורשים מוקדם מידי. המערכת מפסידה אותם. הרי ברור שראש המוסד לא ישב בבית ולא יעשה כלום.

"היתרון של קצין בצבא הוא כי מגיל צעיר הוא קיבל אחריות כבדה ולכן מגיע עם ניסיון מנהיגותי ואחריות על הכתפיים של שנים רבות. יתרון נוסף, הוא ערך האמינות. צה"ל מבוסס על אמינות. אנשים שעוברים חינוך צה"לי, הם ברמה גבוהה מאד של יושר ואמינות. גם חוסנם והתמסרותם הטוטלית לעבוד שעות ארוכות מהווה יתרון משמעותי. עומדים בלחצים מול חששות וחרדות בלחץ עבודה כבד. בכל מקרה, צריך לשפוט דברים לגופם".