שתף קטע נבחר
 

הקומוניזם לא קיבל צ'אנס, המהפכה ירתה גם בו

סטלין בגד במהפכה שלו כשמיהר לנצל מחלוקת עם טרוצקי כדי להפעיל שלטון טרור. הקומוניזם הסובייטי שהנהיג לא הזכיר כלל את חזונו של קרל מרקס. המשך הקריאה ב"חוות החיות"

בטור הקודם דיברנו על סטלין ועל מרקס, אלא שלא עשינו את זה באופן ישיר, אלא בדרך משל, באמצעות סיפור. הצגתי את החלק הראשון של הספר "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול. הצגנו את החזיר הזקן מרקס שמדבר על ניצול בעלי החיים (הפועלים) בידי בעלי ההון (בני האדם).

 

 

בסיפור שלנו, נפוליאון החזיר הגדול וחברו סנובול מובילים מהפכה של בעלי החיים ומסלקים את האיכר ג'ונס. והנה, המהפכה הבולשביקית על פי ג'ורג' אורוול. בטור הזה אספר על קצה המזלג על התגלגלות המהפכה. בעצם הסיפור מציג את הבגידה של החזיר נפוליאון בערכים שהוציאו את החיות למרד. נסיים במעבר לספר אחר "אפילה בצהריים" של ארתור קסטלר שמספר כיצד המהפכה בוגדת בראשיה.

 

חזרה לחוות החיות

אז מה היה לנו בתחילת הסיפור? איש קשה ואכזר, איכר בשם ג'ונס שמעביד את החיות כמו כל בן אדם. והיה לנו מרקס שחזה עולם אחר (חזיר גם הוא), ונפוליאון וסנובול, החזירים ששיתפו פעולה ויצרו את המהפכה.

 

הסיפור ממשיך. מסתבר שלנפוליאון היו תוכניות סודיות. הוא לקח לעצמו כמה גורי כלבים ואף אחת מהחיות לא ידעה היכן הם. בינתיים הכל נמשך כרגיל. החיות זרעו בעצמן, קצרו, קטפו ונהנו מיבול טוב ומשפע.אבל החזיר נפוליאון (סטלין) חיכה בשקט.

 

ואז, בהזדמנות ראשונה, הוא מנצל מחלוקת עם סנובול (טרוצקי?) ופתאום יוצאת ממקום מחבואה להקה של כלבי טרף מאולפים, המשמר של נפוליאון. החיות המומות. סנובול מותקף, נפצע ובורח. שלטון הפחד והטרור מתחיל. כאן בנקודה הזאת מתחיל הסיפור של הבגידה של המהפכנים במהפכה, או, לייתר דיוק, סיפור הבגידה של סטלין במהפכה שלו.

 

כי סטלין – נפוליאון החזיר – יוצר עולם אחר מזה שאליו כיוון החזיר ההוגה (מרקס) שדיבר על גן עדן ואוטונומיה לחיות. סנובול מוקע כבוגד, החזירים הולכים וזוכים ביתרונות חומריים, מפני שהם "צריכים לחשוב ולתכנן", וכי "עליהם לשאת בעול". את האסיפות הדמוקרטיות מלווה להקת הכלבים, ובעלי החיים מבינים יפה מאוד למה מצפים מהם. מתנגדים חזרזירים שלא הסכימו להאמין שסנובול אכן בוגד, מוצאים להורג. החיות בהלם. בכל צרה שמתרחשת מואשם סנובול (אם מישהו בכלל זוכר אותו).

 

ממרקס לסטלין

חוות החיות מספרת על ההידרדרות של המרקסיזם אל מה שמכונה קומוניזם סובייטי. אבל מה רצה מרקס בעצם?ומה רצה סטלין? על שתי השאלות האלה קשה להשיב. מרקס מדבר בשתי לשונות בתוך כתביו הרבים.

 

ב"מניפסט הקומוניסטי", באחד המקומות היחידים שבהם הוא מציג תוכנית עבודה קונקרטית לימים שאחרי המהפכה, הוא מדבר על משהו שדומה אולי ל"סוציאל דמוקרטיה פלוס". כן, מלאימים את הבנקים ויש מעין גדודי עבודה, אבל לא, לא פוגעים ברכוש הפרטי.

 

מצד שני, ובמקביל, הוא מדבר גם על מעין עתיד אוטופי "קומוניסטי" שבו האדם ינהג כאדם, כיצור החי בין חבריו, מגשים את עצמו, חי חיי יצירה ומימוש עצמי, וכל זה כמובן בעזרת הטכנולוגיה ובעזרת מיגור הקפיטליזם שמתבסס על ניצולם של הפועלים בידי בעלי ההון.

 

איך עושים את זה? שאלה יפה. אבל מה הקשר בין מה שקרה בברית המועצות לקומוניזם כזה? היכן ההגשמה העצמית? היכן החיים היפים? ברור שהם נעלמו, ולא סתם נעלמו, אלא הוחלפו בטרור מטורף מבית מדרשו של החזיר נפוליאון (סטלין).

 

אבל למה נעלמה האפשרות לחיים יפים? על כך שתי תשובות מקובלות: האחת תגיד משהו כמו "אין דבר כזה "קומוניזם טוב", המרקסיזם מידרדר באופן הכרחי לדיקטטורה ודיקטטורה הופכת לאכזרית ומגבילה מטבעה. ואילו הגישה השנייה תאמר משהו מפתיע כזה: בעצם, לקומוניזם אמיתי לא ניתנה אף פעם הזדמנות.

 

מה? נשאל, וברית המועצות? כן, יגידו בעלי הגישה הזאת. אומנם למשטר הסובייטי קראו קומוניזם, אבל הוא בעצם היה מתחזה. זה היה משטר טוטליטרי בסגנון רוסי מסורתי. המחזיקים בגישה הזאת יגידו שאת הצאר הרוסי החליף שלטון מודרני, אבל דיקטטורי לא פחות. היו כמובן הבדלים רבים בין שלטון הצאר לשלטון הקומוניסטי. ברור שהיה כאן ניסוי ביצירת כלכלה חדשה, אבל בינה לבין קומוניזם אמיתי המרחק רב.

 

ומהו קומוניזם אמיתי? יש שיאמרו שהדבר הקרוב ביותר לקומוניזם מרקסיסטי הוא מה שקורה במדינות סקנדינביה, מדינת רווחה מוסדרת ומתפקדת. אבל הנושא סבוך ופרשני מרקס מתווכחים.

 

טיהורים

נחזור לחוות החיות. אחד המפעלים הסטלינסטים הגדולים היה "מפעל הטיהורים". סטלין באופן ציני ומחושב נפטר מגדודי אנשים שונים. רבים מהם ותיקי המהפכה. בחוות החיות מתנפלים הכלבים של נפוליאון על כל בוגד ומחסלים אותו. ומה האשמה האולטימטיבית בבגידה? שיתוף פעולה עם ה"בוגד", החזיר סנובול, אחד מאבות המהפכה.

 

גם במציאות הוקעו אנשים רבים. אבות המהפכה נעלמו אחד לאחד. בספרו המרתק "אפילה בצהריים" ארתור קסטלר מנסה לפענח את מערכת הרגשות שעומדת מאחורי סיפור אחד פרטי של טיהור. זהו ספר מרתק שמציג בצורה יוצאת דופן את הדינמיקה הרגשית של אידיאולוג קומוניסטי ש"מטוהר".

 

קסטלר מתאר את החבר רובאשוב, אחד מוותיקי המלחמה שמואשם על ידי "מספר אחת" (ככה מכונה סטלין בספר הזה) בבגידה או בכל דבר שהוא. מה שמדהים בספר הוא הנימוק של רובאשוב להיכנע לסטלין ולהודות בכל המעשים שיוחסו לו, למרות שהוא יודע שהוא לא אשם. רובאשוב מודה לטובת המהפכה. הוא מבין שמותו הוא חלק הכרחי באבולוציה של המהפכה. על כך בשבוע הבא.

 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו ב-ushik42@gmail.com  ולהיכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il . באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים. הוא מזמין אתכם: תיכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
המהפכה נגמרה בשלטון טרור
אושי שהם-קראוס
מומלצים